אצלנו זה נורמטיבי
כמעט כל המיניקות באות באמצע היום להניק את התינוקות (מאכילי בקבוק גם מוזמנים אבל בדרך כלל לא באים. כרגע, מתוך 8 תינוקות יש 3 כאלו, ו-5 יונקים). אני הייתי דווקא חריגה כשבגלל עבודתי מחוץ לקיבוץ, השארתי בקבוק שאוב. בשלב מסוים עברתי לעבוד קרוב (אני יושבת אצל לקוחות מתלחפים כל תקופה) וראיתי שמשך הזמן לנסוע-להניק-לחזור דומה למשך הזמן הנדרש להשקעה בשאיבה, רק שזה יותר מוצלח וכיף - ואני עדיין עושה זאת (בן שנה וחודשיים). היתרונות לדעתי, גדולים: 1. יש עדיפות (לדעתי גדולה ממה שמקובל לומר) ליניקה ממשית על פני חלב אם, במיוחד אם עבר קירור / הקפאה. 2. מפגש באמצע היום מאפשר "טעינה" רגשית לתינוק (וגם לאם... אבל זה פחות חשוב). נכון שלא קל לבוא להיניק ומיד ללכת, בלי זמן ל"מסביב", ועדיין, זה עדיף בעיני על כלום, וגם מתרגלים, האם והתינוק, לכך שזה חלק מסדר היום (בין אם זה בשעה קבועה כמו אצלנו, כי הוא גדול, או בשעת הצורך כמו אצל הקטנים יותר). 3. הרבה יותר קל-כיף-נוח להניק מאשר לשאוב. 4. בלי קשר להנקה, לדעתי, קושי בפרידה הוא לא סיבה לא להפגש. נכון שיש גילאים שהפרידה קצת קשה ודורשת "עזרה" של המטפל הנשאר עם התינוק, ועדיין מוטב להפגש, גם כמה פעמים ביום (בתנאי שיש זמן מספיק לשהות ולפרידה). אולי אפילו להיפך, תרגול של הרבה פרידות שתמיד בסופן נפגשים שוב, מוריד את הפחד מהפרידה, לעומת פרידות מעטות יותר לזמנים ארוכים יותר. הבן שלי היה רגיל שכשאני באה אני לוקחת אותו. לקח לו בערך יומיים להתרגל לכך שלפעמים אני גם באה-מיניקה-והולכת. הוא עצוב כשאני הולכת (לפעמים בוכה), אבל בדרך כלל לרגע בלבד, ונעזר במטפלת להרגע. יש מטפלות שיותר נוח להן לתת בקבוק. יש להן יותר שליטה, ויותר אפשרות לתת בקבוק בכל מצב קושי, בלי לבדוק האם זה באמת מה שהילד צריך. בעיני זו לא סיבה טובה, כשאפשר, להמנע מהנקה (בתקופה שהייתי פנויה לבוא להנקות לפי דרישה, רצו שאשאיר בקבוק. לא הסכמתי). בקיצור - אם מתאפשר, אני מאד בעד לבוא באמצע היום להנקות. בהצלחה!
