"יציאה מהשרון"
***הזהרה: הסיפור הבא הינו ציני ואינו משקף את דעת הכותבת**** נכנסתי לדירה אחרי יום מפרך, עמוס שקיות מהסופר.הנחתי אותן בכניסה לדירה,לקחתי את בקבוק הקולה מהמקרר והתיישבתי על ספת העור האיטלקית שלי בסלון.הדלקתי את הטלויזיה והתחלתי לזפזפ מתוך שמעום בין הערוצים השונים במטרה לראות משהו שאינו "נלחם על החייו" הטלנובלה העכשווית שמשדרים בכל הערוצים. לפתע נשמעה מנגינה של בטהובן. הייתי בטוח שבטעות עברתי לערוץ MEZZO אולם עד מהרה התברר לי שמדובר בפלאפון שלי ומעטפה הופיעה על הצג. לחצתי על המעטפה וקראתי:"אם אתה רוצה להציל אותה, כדי שתשתמש בקצת ביצים וקמח אחרת עוד תקבל אותה צמח". "מה?" צעקתי נחרד.מי המטורף ששלח לי את זה,ומה לעזאזל הוא רוצה? היא צריכה להגיעה רק בשבע." מנגינה נוספת הרעימה את החדר ומעטפה נוספת הבהבה לה בנייד.לחצתי עליה תוך שידי רועדת. "תרגע!אתה יכול לעשות זאת. כך שתי נשימות עצמוניות, תנקז את שאריות הקולה מצידי הפה ותתחיל." הלחץ כבר השתלט עלי התחלתי ללכת לכל אורכו ורוחבו של הסלון שלי שמתסכם בערך בשני מטרים מרובע תוך שאני מגרד בראש בניסיון להבין מה לעשות. "קמח, ביצים.." מלמלתי לעצמי והתחלתי ללכת לכיוון המטבח. פתחתי את המקרר בניסיון למצוא משהו אכיל אך כל מה שמצאתי היו כמה ירקות שניתן היה לשמוע למרחוק את תפילתן לקבורה הולמת בפח האשפה. מנגינה נוספת הגיעה. "אין מה לחשוש אתה אדיר רק אולי כדאי שתשתמש במתכון של מגדיר". "איך נקלעתי לכל הבלאגן הזה חשבתי לעצמי. אני בכלל לא אוהב את הבחורה הזו, אני כבר חודשיים סובל אותה רק כדי שיהיה לי סיפור כיסוי להיותו הומו ושאני לא אצטרף לגלות להורים. רצתי לקומה השניה בבניין, והשכן החביב נתן לי את המגדיר אחרי שדאג להרגיע אותי בדרכו שלו. התחלתי לחפש. עצמוני. עצמוני. "מצאתי!" צעקתי תוך שאני קופץ כמו ילד בכל הבית. צמח העצמוני- גדל בעיקר בחוות, יכול להגיע למימדים עצומים.השקייתו נעשית באמצעות נקזים. ולאחרונה נראה גם כמטפס בבניינים. "ירושלים?!" מה לעזאזל, איך אני מגיעה לשם. מנגינה חדשה נשמעה והפעם לא הפסיקה, מהסוג שחודר לך למוח. שפשפתי את הפנים וניסיתי להבין מהיכן זה מגיע. ניגשתי לדלת ופתחתי אותה. "שוב נרדמת? מה יהיה? מה עם ארוחת הגורמה שהפתחת לי?" פשפשתי במכנסי הג'ינס שלי, הוצאתי 200 ש"ח ואמרתי: "תאכלי בחוץ גרומה, אני הומו" ועליתי לאכול אצל השכן.
***הזהרה: הסיפור הבא הינו ציני ואינו משקף את דעת הכותבת**** נכנסתי לדירה אחרי יום מפרך, עמוס שקיות מהסופר.הנחתי אותן בכניסה לדירה,לקחתי את בקבוק הקולה מהמקרר והתיישבתי על ספת העור האיטלקית שלי בסלון.הדלקתי את הטלויזיה והתחלתי לזפזפ מתוך שמעום בין הערוצים השונים במטרה לראות משהו שאינו "נלחם על החייו" הטלנובלה העכשווית שמשדרים בכל הערוצים. לפתע נשמעה מנגינה של בטהובן. הייתי בטוח שבטעות עברתי לערוץ MEZZO אולם עד מהרה התברר לי שמדובר בפלאפון שלי ומעטפה הופיעה על הצג. לחצתי על המעטפה וקראתי:"אם אתה רוצה להציל אותה, כדי שתשתמש בקצת ביצים וקמח אחרת עוד תקבל אותה צמח". "מה?" צעקתי נחרד.מי המטורף ששלח לי את זה,ומה לעזאזל הוא רוצה? היא צריכה להגיעה רק בשבע." מנגינה נוספת הרעימה את החדר ומעטפה נוספת הבהבה לה בנייד.לחצתי עליה תוך שידי רועדת. "תרגע!אתה יכול לעשות זאת. כך שתי נשימות עצמוניות, תנקז את שאריות הקולה מצידי הפה ותתחיל." הלחץ כבר השתלט עלי התחלתי ללכת לכל אורכו ורוחבו של הסלון שלי שמתסכם בערך בשני מטרים מרובע תוך שאני מגרד בראש בניסיון להבין מה לעשות. "קמח, ביצים.." מלמלתי לעצמי והתחלתי ללכת לכיוון המטבח. פתחתי את המקרר בניסיון למצוא משהו אכיל אך כל מה שמצאתי היו כמה ירקות שניתן היה לשמוע למרחוק את תפילתן לקבורה הולמת בפח האשפה. מנגינה נוספת הגיעה. "אין מה לחשוש אתה אדיר רק אולי כדאי שתשתמש במתכון של מגדיר". "איך נקלעתי לכל הבלאגן הזה חשבתי לעצמי. אני בכלל לא אוהב את הבחורה הזו, אני כבר חודשיים סובל אותה רק כדי שיהיה לי סיפור כיסוי להיותו הומו ושאני לא אצטרף לגלות להורים. רצתי לקומה השניה בבניין, והשכן החביב נתן לי את המגדיר אחרי שדאג להרגיע אותי בדרכו שלו. התחלתי לחפש. עצמוני. עצמוני. "מצאתי!" צעקתי תוך שאני קופץ כמו ילד בכל הבית. צמח העצמוני- גדל בעיקר בחוות, יכול להגיע למימדים עצומים.השקייתו נעשית באמצעות נקזים. ולאחרונה נראה גם כמטפס בבניינים. "ירושלים?!" מה לעזאזל, איך אני מגיעה לשם. מנגינה חדשה נשמעה והפעם לא הפסיקה, מהסוג שחודר לך למוח. שפשפתי את הפנים וניסיתי להבין מהיכן זה מגיע. ניגשתי לדלת ופתחתי אותה. "שוב נרדמת? מה יהיה? מה עם ארוחת הגורמה שהפתחת לי?" פשפשתי במכנסי הג'ינס שלי, הוצאתי 200 ש"ח ואמרתי: "תאכלי בחוץ גרומה, אני הומו" ועליתי לאכול אצל השכן.
