כולם מדברים על...

MoonTay

New member
כולם מדברים על...

הריונות רצויים, על הכמיהה להיות אמא. יש גם הריון שמתחיל מבלי שרצית, כי עדיין הרגשת ילדה, כי עדיין לא הרגשת שאת מוכנה להיות אמא, לקחת אחריות על פעוט, ולמרות הכל לאחר ´לחץ´ סביבתי את נכנסת להריון. ואת לא שלמה איתו (לפחות לא בשלושה חודשים הראשונים) ורק מהחודש הרביעי את לומדת לקבל אותו, את ההריון, את התינוק. לומדת אפילו לאהוב אותו, את השינויים, את העובר. כשאת מאבדת אותו, את מאשימה את עצמך, כועסת על שלא רצית בו בתחילה, שואלת אם זה לא איזשהו סוג של ענישה. ואת בסך הכל ניסית בכל תוקף לשלוט על רגשות הדחיה, ובסך הכל הזמן לימד אותך לאהוב את העובר, לאהוב את השינויים...אך כשאת מביטה אל העבר, את חשה אשמה- על מה שהרגשת.אשמה וכעס.
 
../images/Emo26.gif../images/Emo24.gif זה בשבילך!

MoonTay קשה לי לחדור לעמקי מחשבותיך כיוון שאיננו מכירים... בכל מקרה חשוב שתביני כי אבדן ההריון שהיה (אני מבין כי הוא לא היה מתוכנן) לא היה באשמתך, לכן אין מקום לכעס על עצמך. מאחל לך רק טוב! מה שהיה לא יחזור, אין טעם לדעתי להיכנס לרגשות אשם וכעס... אני מאד ממליץ לך להביט קדימה, במידה ואת מעונינת בתינוק/ת , הוא זקוק לאמא רגועה ואוהבת.. בהצלחה מכל הלב
מקווה שתביעי בפורום את רגשותיך ויוקל לך! תמיד איתנו.
 

קטיה 007

New member
רצוי אבל מוסתר

ההריון שלנו היה רצוי כל כך חיכינו לו חצי שנה אבל שמרנו זאת בסוד מכולם עד שבוע 15 בזמן ההמתנה כל הזמן הכחשנו ושיקרנו לכולם. חיכינו לעבור את הסקירה המוקדמת ולדעת שהכל בסדר - זה מה שסיפרנו לכולם כשגילינו להם שהרי הם כעסו שהסתרנו זאת מהם אבל הנכון הוא שאני כל כך פחדתי לאבד אותו ולכן חיכיתי עד שבוע 15 (הריון קודם לפני 10 שנים ההריון נפל בשבוע 13) רציתי לוודע שהמקרה לא חוזר על עצמו אבל... השאר כבר ידוע. האשמה עד היום אומרת בחלקה שהכל כי לא סיפרנו כי הכחשנו ובילפנו את כולם. אני יודעת ואת יודעת שאהבנו מכל ה
את עוברנו. תחזיקי מעמד בסוף נשמח.
קטיה
 
למעלה