כך למדתי להתנשק ! ../images/Emo14.gif../images/Emo14.gif
ערב טוב לאנשי פורום 40. אבא התקשר ממקום הנופש ובקש ממני למצא את "כך למדתי להתנשק".הוא מקדיש את הספור לנשות הפורום,לכבוד חג השבועות. רוני,הבת של האבא הכי הכי בעולם. הטרידה אותי מאוד המחשבה שאצטרך פעם לנשק נערה כשאהיה גדול. חשבתי שעלי להתכונן לאירוע שכזה כמו שצריך . אף על פי שאני בן 10 בלבד ידעתי בליבי שיום אחד אצטרך לנשק את הבנות,ידעתי שלא לעולם הגשרים ליישור השיניים יישארו בפיהן.... אהבתי את גילה אבל לא היה לי האומץ לומר לה זאת,הסתפקתי בהחלפת מבטים מסמיקים. גם גילה הביטה לעברי וכנראה שקראה את מחשבותיי,גם היא הסמיקה. רציתי להתכונן כראוי לאירוע שעתיד להיות מרכז חיי,רציתי להיות מוכן כהלכה,אבל מלבד תמונות השחור לבן שהיו תלויות בכניסה לקולנוע "אמפי" ובהן תמונות של בחורות ובחורים שמתנשקים,לא ראיתי מעולם בני זוג מתנשקים באמת. הייתי חייב לדעת באמת איך מנשקים. לכן בימי האביב החמימים הייתי שם פעמיי אל השטח ההררי הגדול שבקצה היישוב (טירת כרמל). שמעתי פעם מפי המורה רות שבימי האביב פורחת גם האהבה, ובמיוחד בין עצי הזית והסלעים שבקצה היישוב. כל התלמידים הסמיקו למשמע המילה אהבה.... לאחר בחינה מדוקדקת של השטח בחיפוש אחר מקום מחבוא בו לא יגלו אותי הזוגות המתנשקים, בחרתי לי את עץ הזית הכי גדול שהיה מחורר באמצעיתו, ולכן יכול היה להכיל את גופי הקטן. התמקמתי היטב בתוכו ובידי פרוסת הלחם שאימא הכינה לי לארוחת עשר. מחכה לשמש שתפזר את אחרון העננים,ואז מציץ מאחד החרכים שנפערו בגזע העץ. הוא לא אכזב אותי אף פעם הבחור התמיר הזה.כל יום באותה השעה הוא חיכה לאהובותיו. הוא היה כל כך גבוה ויפה תואר,ומשום מה שפתיו היו צבועות בצבע צהבהב....תהיתי אם גם לי יהיו שפתיים צהובות כשאגדל. השמש עלתה בכל הדרה ופיזרה את אחרון העננים. זה היה האות לנערה יפיפייה בעלת שמלה דקה ושפתיים ורודות לצאת מבין העצים ולצעוד לעבר הבחור בעל השפתיים הצהובות שהמתין לה בזרועות פתוחות. הבטתי נפעם כיצד הוא מתכופף לנערה ומנשק אותה ברכות. החסרתי פעימה,זה היה כל כך נפלא. רציתי לצאת ממקום מחבואי ולהביט מקרוב כיצד בדיוק מנשקים...איך מצמידים שפתיים....חשבתי על גילה ותהיתי אם תסכים להתנשק איתי כשאגדל ויהיו לי שפתיים צהובות. הנערה היפה נרתעה מעט לאחור בביישנות,כנראה הרגישה בנוכחותי. לבחור לא היה אכפת,הוא רצה להמשיך ולהתנשק. את מבוקשו ספקו לפתע שתי נערות לבושות בשמלות אדומות שהגיחו מבין הסלעים הגדולים. הנערה הראשונה בעלת השפתיים הוורודות נסוגה מעט לאחור ופנתה מקומה לשתי האדמוניות. קנאתי בבחור היפה,גם אני כשאגדל אנשק את כל הנערות....אבל בעצם לא,אני אוהב רק את גילה. מחר בבקר אחליף שוב מבטים עם גילה, שתסמיק שוב. אני אוהב את צבע שפתיה של גילה,הן ורודות ממש כמו שפתיה של הנערה הראשונה שהבחור נשק לה. לפתע נשמע רעש מחריש אוזניים שהגיע מקצה היער המסולע! מה למשאית ועליה טרקטור עצום מימדים ביער הנאהבים? נהג המשאית נעצר בדיוק מאחורי העץ בו הסתרתי. כיבה את מנוע המשאית,טיפס אל הארגז האחורי שם חנה הטרקטור הענק ,הניע והחל להוריד את הטרקטור בנסיעה לאחור. הבטתי נחרד לעבר הבחור והנערות שכרכרו מסביבו, התפלאתי איך זה שהם לא מבחינים בזחלילי הטרקטור המתקרבים אליהם במהירות ועומדים לדרוס אותם....יצאתי במהירות ממקום מחבואי ונופפתי בידי לנהג בהתרגשות. הוא לא שמע אותי. זחלילי הטרקטור המשיכו בנסיעתם ודרסו למוות את המורים שלי לנשיקה הראשונה. את מר נרקיס עם השפתיים הצהובות....גברת רקפת בעלת השפתיים הוורודות... כלנית ונורית עם השמלות האדומות. נ.ב זו הייתה התחלת הסוף של היער המקסים ביותר בארץ. כך התחילה בנייתו של מפעל "אוטוקרס" בטירת כרמל.
ערב טוב לאנשי פורום 40. אבא התקשר ממקום הנופש ובקש ממני למצא את "כך למדתי להתנשק".הוא מקדיש את הספור לנשות הפורום,לכבוד חג השבועות. רוני,הבת של האבא הכי הכי בעולם. הטרידה אותי מאוד המחשבה שאצטרך פעם לנשק נערה כשאהיה גדול. חשבתי שעלי להתכונן לאירוע שכזה כמו שצריך . אף על פי שאני בן 10 בלבד ידעתי בליבי שיום אחד אצטרך לנשק את הבנות,ידעתי שלא לעולם הגשרים ליישור השיניים יישארו בפיהן.... אהבתי את גילה אבל לא היה לי האומץ לומר לה זאת,הסתפקתי בהחלפת מבטים מסמיקים. גם גילה הביטה לעברי וכנראה שקראה את מחשבותיי,גם היא הסמיקה. רציתי להתכונן כראוי לאירוע שעתיד להיות מרכז חיי,רציתי להיות מוכן כהלכה,אבל מלבד תמונות השחור לבן שהיו תלויות בכניסה לקולנוע "אמפי" ובהן תמונות של בחורות ובחורים שמתנשקים,לא ראיתי מעולם בני זוג מתנשקים באמת. הייתי חייב לדעת באמת איך מנשקים. לכן בימי האביב החמימים הייתי שם פעמיי אל השטח ההררי הגדול שבקצה היישוב (טירת כרמל). שמעתי פעם מפי המורה רות שבימי האביב פורחת גם האהבה, ובמיוחד בין עצי הזית והסלעים שבקצה היישוב. כל התלמידים הסמיקו למשמע המילה אהבה.... לאחר בחינה מדוקדקת של השטח בחיפוש אחר מקום מחבוא בו לא יגלו אותי הזוגות המתנשקים, בחרתי לי את עץ הזית הכי גדול שהיה מחורר באמצעיתו, ולכן יכול היה להכיל את גופי הקטן. התמקמתי היטב בתוכו ובידי פרוסת הלחם שאימא הכינה לי לארוחת עשר. מחכה לשמש שתפזר את אחרון העננים,ואז מציץ מאחד החרכים שנפערו בגזע העץ. הוא לא אכזב אותי אף פעם הבחור התמיר הזה.כל יום באותה השעה הוא חיכה לאהובותיו. הוא היה כל כך גבוה ויפה תואר,ומשום מה שפתיו היו צבועות בצבע צהבהב....תהיתי אם גם לי יהיו שפתיים צהובות כשאגדל. השמש עלתה בכל הדרה ופיזרה את אחרון העננים. זה היה האות לנערה יפיפייה בעלת שמלה דקה ושפתיים ורודות לצאת מבין העצים ולצעוד לעבר הבחור בעל השפתיים הצהובות שהמתין לה בזרועות פתוחות. הבטתי נפעם כיצד הוא מתכופף לנערה ומנשק אותה ברכות. החסרתי פעימה,זה היה כל כך נפלא. רציתי לצאת ממקום מחבואי ולהביט מקרוב כיצד בדיוק מנשקים...איך מצמידים שפתיים....חשבתי על גילה ותהיתי אם תסכים להתנשק איתי כשאגדל ויהיו לי שפתיים צהובות. הנערה היפה נרתעה מעט לאחור בביישנות,כנראה הרגישה בנוכחותי. לבחור לא היה אכפת,הוא רצה להמשיך ולהתנשק. את מבוקשו ספקו לפתע שתי נערות לבושות בשמלות אדומות שהגיחו מבין הסלעים הגדולים. הנערה הראשונה בעלת השפתיים הוורודות נסוגה מעט לאחור ופנתה מקומה לשתי האדמוניות. קנאתי בבחור היפה,גם אני כשאגדל אנשק את כל הנערות....אבל בעצם לא,אני אוהב רק את גילה. מחר בבקר אחליף שוב מבטים עם גילה, שתסמיק שוב. אני אוהב את צבע שפתיה של גילה,הן ורודות ממש כמו שפתיה של הנערה הראשונה שהבחור נשק לה. לפתע נשמע רעש מחריש אוזניים שהגיע מקצה היער המסולע! מה למשאית ועליה טרקטור עצום מימדים ביער הנאהבים? נהג המשאית נעצר בדיוק מאחורי העץ בו הסתרתי. כיבה את מנוע המשאית,טיפס אל הארגז האחורי שם חנה הטרקטור הענק ,הניע והחל להוריד את הטרקטור בנסיעה לאחור. הבטתי נחרד לעבר הבחור והנערות שכרכרו מסביבו, התפלאתי איך זה שהם לא מבחינים בזחלילי הטרקטור המתקרבים אליהם במהירות ועומדים לדרוס אותם....יצאתי במהירות ממקום מחבואי ונופפתי בידי לנהג בהתרגשות. הוא לא שמע אותי. זחלילי הטרקטור המשיכו בנסיעתם ודרסו למוות את המורים שלי לנשיקה הראשונה. את מר נרקיס עם השפתיים הצהובות....גברת רקפת בעלת השפתיים הוורודות... כלנית ונורית עם השמלות האדומות. נ.ב זו הייתה התחלת הסוף של היער המקסים ביותר בארץ. כך התחילה בנייתו של מפעל "אוטוקרס" בטירת כרמל.
