כמה דברים לספר.
אז קודם כל, כמו שכתבתי לאורית בשרשור הקודם, אני חזרתי ללמוד ואני מאוד מאוד לחוצה וקשה לי. בכל פעם שאני אומרת קשה לי או אוף החברות הטובות שלי כאן מהפורום אומרות לי תפסיקי להתלונן. אז בקטע הזה מותר לי קצת, לא? וזה לא שאני ממש סובלת כי בכל זאת לצאת בגיל 25 כמעט עם תואר מבחינתי זה הישג. מה גם שבזמן האחרון אני לומדת להכיר אנשים שלמדו איתי ולא שמתי לב אליהם בכלל. אבל בכל זאת הלימודים קשים. אני מוצאת את עצמי לומדת בסופי שבוע שאותם חשבתי לנצל למנוחה וים. אני חוזרת כל יום בארבע או בשש וממשיכה ללמוד בבית וזה קשה לאחת כמוני שלא מסוגלת לשבת יותר מרבע שעה רצוף על הכיסא. חוץ מיזה נראה לי שעובר עליי משהו, ולא משהו טוב. בשבוע האחרון אני לא הספקתי לכתוב את המרצים בכלל. כתבתי חלק ואז ריחפתי באוויר ופספסתי אותם והדפדפות שלי נותרו מיותמות מדיו. בדרך כלל זה לא קורה לי, אני אחת שתמיד הסטודנטים האחרים שלא מגיעים לשיעורים לוקחים ממנה את המחברות לצלם ואני הכי מסודרת בעולם. אבל משהו קרה לי בשבוע האחרון ואני עוד מנסה להבין מה. בנוסף לזה אני זמן האחרון חושב על בחורים. כמה אני רוצה את זה וזה לא מגיע,שואלת את עצמי למה זה לא מגיע, מה אני עושה לא נכון, למה בחורים שלומדים איתי (ויש כמה חמודים), לא ניגשים אליי, מדברים איתי. שתדעו לכם שזה נושא שהוא מאוד עצוב לי וכואב לי. אני חושבת שאני יכולה להעניק המון, לתת את כל האהבה שיש לי אני אשת שיחה מעולה ועוד עוד ועוד(אני לא אתחיל לפרט כאן את תכונותיי). זהו, מה אני יגיד לכם. מלבד זאת עשו עליי כתבה במקומונים של עפולה, הגליל והעמקים (ואם לא ניחשתם, אז על נושא הטרנר). הכתבה יצאה אפרורית למדי למרות שלא סולף בה אף לא פרט אחד. כנראה שאנ י אופטימית אופטימית עד שנוגעים בפצעים. בקיצור מקווה שלא הלאתי אתכן יותר מידי, אני אסרוק את התבה ואשים אותה פה בפורום בהזמנות ערב מקסים והמשך יום מהנה אוהבת דלית
אז קודם כל, כמו שכתבתי לאורית בשרשור הקודם, אני חזרתי ללמוד ואני מאוד מאוד לחוצה וקשה לי. בכל פעם שאני אומרת קשה לי או אוף החברות הטובות שלי כאן מהפורום אומרות לי תפסיקי להתלונן. אז בקטע הזה מותר לי קצת, לא? וזה לא שאני ממש סובלת כי בכל זאת לצאת בגיל 25 כמעט עם תואר מבחינתי זה הישג. מה גם שבזמן האחרון אני לומדת להכיר אנשים שלמדו איתי ולא שמתי לב אליהם בכלל. אבל בכל זאת הלימודים קשים. אני מוצאת את עצמי לומדת בסופי שבוע שאותם חשבתי לנצל למנוחה וים. אני חוזרת כל יום בארבע או בשש וממשיכה ללמוד בבית וזה קשה לאחת כמוני שלא מסוגלת לשבת יותר מרבע שעה רצוף על הכיסא. חוץ מיזה נראה לי שעובר עליי משהו, ולא משהו טוב. בשבוע האחרון אני לא הספקתי לכתוב את המרצים בכלל. כתבתי חלק ואז ריחפתי באוויר ופספסתי אותם והדפדפות שלי נותרו מיותמות מדיו. בדרך כלל זה לא קורה לי, אני אחת שתמיד הסטודנטים האחרים שלא מגיעים לשיעורים לוקחים ממנה את המחברות לצלם ואני הכי מסודרת בעולם. אבל משהו קרה לי בשבוע האחרון ואני עוד מנסה להבין מה. בנוסף לזה אני זמן האחרון חושב על בחורים. כמה אני רוצה את זה וזה לא מגיע,שואלת את עצמי למה זה לא מגיע, מה אני עושה לא נכון, למה בחורים שלומדים איתי (ויש כמה חמודים), לא ניגשים אליי, מדברים איתי. שתדעו לכם שזה נושא שהוא מאוד עצוב לי וכואב לי. אני חושבת שאני יכולה להעניק המון, לתת את כל האהבה שיש לי אני אשת שיחה מעולה ועוד עוד ועוד(אני לא אתחיל לפרט כאן את תכונותיי). זהו, מה אני יגיד לכם. מלבד זאת עשו עליי כתבה במקומונים של עפולה, הגליל והעמקים (ואם לא ניחשתם, אז על נושא הטרנר). הכתבה יצאה אפרורית למדי למרות שלא סולף בה אף לא פרט אחד. כנראה שאנ י אופטימית אופטימית עד שנוגעים בפצעים. בקיצור מקווה שלא הלאתי אתכן יותר מידי, אני אסרוק את התבה ואשים אותה פה בפורום בהזמנות ערב מקסים והמשך יום מהנה אוהבת דלית
