טעית בהסקה
רמז, חשוב שוב על הגילאים של הילדים בתור התחלה. עדיין לא הבנתי מה אתה מנסה להשיג בשאלות האלה? לזכות באמפתיה? סבבה, קיבלת. נו ו....? אני שומע פה בסאבטקסט שאתה מנסה לתרץ. אוי אוי אוי, זה קשה. לא אמרתי לרגע שהדרך היתה קלה. קיבלתי כמה החלטות מאד קשות. יצאתי מהגירושין בשן ועין ואת מעט הכסף שהיה לי השקעתי בבית קטנטן ומשכנתא גדולה, גדולה. ביום עבדתי בחברה גדולה כדי לשלם מזונות גבוהים "של פעם" ומשכנתא ובערבים קידמתי חברות שונות שהקמתי. נראה לך שזה היה קל? אם כן אז חשוב שוב. אבל האמנתי במה שאני עושה וגם הייתי צריך להוכיח לעצמי שההחלטה להתגרש הייתה נכונה ושאני שווה יותר ממה גרושתי חשבה. רק החברה הרביעית שהקמתי הצליחה בגדול. ואני מתכוון ממש בגדול. היה קשה אבל לא התייאשתי, לא אחרי הראשונה, לא אחרי השנייה ולא אחרי השלישית. עבדתי כמו מטורף אבל היום אני במקום יותר טוב, מקום שלא הייתי יכול להיות בו אם הייתי נשאר נשוי. על הדרך גם הכרתי בת זוג מדהימה, גיליתי בעזרתה שזוגיות יכולה לחזק, להפרות ולעודד צמיחה הדדית ולא רק לכתוש אותי במאבקי כוחות אינסופיים כפי שהיה לי בעת נישואי. אז היום אני יודע שכל הקושי היה כדאי. לגבי הילדים? ברור שהם גם מאד כשרוניים. אבל גם נטענו בהם את האמון העצמי שאפשר להם למצות את הפוטנציאל שלהם. במיוחד אני מאמין שנתתי להם דוגמא אישית שכשמאמינים במשהו, צריך להילחם על זה. אני חושב שהם מבינים טוב מאד למה נפרדנו ולא חושב שהם היו רוצים שאנהג אחרת.