כמה שהיה חסר לי הפורום הזה

[ע י ן]

אבל כדרך חיים...../images/Emo7.gif

אוי יונה יקירה ... נשמע לי שבעלך ובנו בחרו באבל כדרך. הם מאוחדים באבלם דבוקים באבלם ... קשה ואולי לא אפשרי להיכנס עם רצון טוב וחיים ..למקום הדביק והאבל והחשוך שלהם. רק כשיש סדקים בצער וביגון ...אפשר במאמץ להכניס שם שימחה ותקווה ואהבה שיחלחלו אט אט בדבק השחור וימיסו אותו ... אני יודעת בוודאות שמי שבאמתחתו שמחה ואהבה ורצון טוב ...מצליח לעבור בזכותם גם זמנים קשים כפי שאת עוברת . ואילו אנשים הדבוקים ומחוברים רק ליגונם ,המסרבים להרפות מהעצב ושחור והודפים כל תקווה ...- נשארים נטולי שמחה. חיזקי ואימצי ,את עוד תמצאי את מי שיעריך ויפנה מקום בשמחה...

 

[ע י ן]

הרמוניה...

יותר מידיי חלקים וחתיכות שמפוררים ומאיימים על השלם. נכון בן הזוג הוא לא אבא ביולוגי של ילדינו ולא יכול להחליף אותו , אך רצוי ומתבקש שיהיה שם בשבילו, כחבר ,כשותף כבן משפחה (מורכבת ...) . המשימה העיקרית בעניי היא הרמוניה...תחושת שייכות לכל אחד מבני המשפחה החדשה . הילד שלנו מנישואין קודמים חי עם גבר (בן זוג , בעל ) בבית , מטבע הדברים ,קמים יחד , אוכלים יחד, רואים סרט , חולים ...כל מיני של חיי היום יום , וחשוב מאוד מאוד שהתחושות יהיו כנות וטובות , שהילד ימצא חבר קרוב בבן הזוג של אימו . אני יכולה לומר מניסיוני , שבן זוגי טרח רבות לשבור את המחסום שהציבו בפניו ילדיי ...והם הציבו חומה . היה ברור לנו שהרבה מאוד במערכת יחסים שלנו תלוי בטיב הקשר עם כל הילדים...אבל אין לדעתי דרך אחרת ...רק עבודה קשה באהבה ונחישות. אני שמחה לומר שבן זוגי מאוד אוהב את ילדיי , תמיד מוצא בהם משהו טוב לשים עליו זרקור ...גם כשלי קשה . הוא חבר אמיתי וקרוב שלהם ...הם באמת אוהבים אותו וסומכים עליו ... הוא מסופק ורווה נחת מהאושר שזה גורם לי ומהחשיבות שהם מעניקים לו .הם "גילו" שה"חנון"הזה מעניין וחכם ומגן... לדעתי זה חשוב נורא ליצור אווירת משפחה חמה גם שהילדים אינם משותפים , תפקיד חשוב נודע לכל אחד מבני הזוג בדרך לשם...וזה מצדיק כל השקעה ומאמץ ....זה מאחד ומאחה ...חלק נכבד מעבודת הפאזל . עם זאת , אני מסכימה שאין תחליף לאבא ...יש כמו יש קרוב ...וזה מספיק טוב. כי בל נשכח כולנו...שרצוי להשאיר גם קצת מקום לאבא הביולגי , למרות שאם היה תלוי בי ...הייתי מחליפה להם אותו ...

אין 100% - יש קרוב מאוד ,ואוהב ונכון להם - ועל זה צריך לעבוד ,כאמור.

 

[*יערית]

עין...

כל מה שכתבת נכון ויפה ובטח גם עובד אצלהם.. רק ש..היא כבר הסבירה שהוא נותן מעבר ל10000% מעצמו לילד ובכל זאת זה לא מספיק {עבור מי?עבור הילד? יותר נשמע עבור האם}אז יש כאן בעיה של עודף ציפיות ורצון למושלמות..או "החלפה" עם האב הביולוגי... אני חושבת כפי שציינת..צריך להשאיר גם מקום לאב הביולוגי לדיעותיו ,לחינוכו,ולדינאמיקה שלו עם הילדים שבטח תהייה שונה מבן זוג של האם. בסה"כ....צריך לכבד את הלא מובן מאליו ולשמר אותו!

 

[ohevet]

אני מצטערת אבל לא הבנתם בכלללללל

קודם כל יערית- 1) אם אנחנו לא משתפים את האבא הביולוגי זה בטח לא מפני שאנחנו לא רוצים אלה מפני שהוא עצמו לא רוצה. 2) אין פה בכלל החלפה עם האב הביולוגי - יש לו את זה ואת זה, הילד מחליט עם מי להתייעץ, לא אני ולא בעלי שואלים או לוחצים כנ"ל לגבי ההזמנות שלו לכל מני ארועים של ביה"ס. 3) נכון - הצפיות הן שלילא של הבן 4) אני לא אמרתי שהוא לא בסדר - בסה"כ רציתי לדעת אם יש עוד אמהות

שעוברות את אותו הדבר. 5) לא אמרתי שאני רבה או אומרת לבעלי את הדברים, בסה"כ ספרתי לכן מה אני חושבת. 6) פה עין מספרת דווקא ההפך ממה שאת אומרת- לא משתפים אותה. כל משפחה היא עולם בפני עצמו ואצל כל אחד זה עובד אחרת, מה בסה"כ ביקשתי? אני בטוחה שיש עוד נשים שמרגישות כמוני, לא רצחנו ולא עשינו שום דבר אסור.

יום נעים

 

[ע י ן]

אוהבת יקרה מאוד- סליחה.../images/Emo9.gif

סליחה יקירה ..שלא הובנת נכון . בסה"כ התפתח פה דיון סביב הנושא של ילדים ובעל .... וראשית סליחה - כי נשמע שנפגעת ...זו וודאי לא הייתה הכוונה . אני הגבתי להודעה של העין ה3 ...שם היא כותבת שיש להם סיכסוכים בעניין הילד בן ה-16. בכל אופן ...<יונה כתבה שלא שיתפו אותה ...קצת התבלבלת.> מתפתחים כאן דיונים ושיחות מתגלגלות ...בדרך כלל בדרך מאבדים את הקשר להודעה המקורית... אני באופן אישי יכולה להבין מה את מרגישה ...וגם אני הרגשתי כך פעם, זה אולי כי רגש חזק של אמא מגוננת ועוטפת היה חזק כל כך אצלי ..שגימד את כל מה שהיה לבן זוגי להציע ...למרות שהיה לו הרבה להציע בדומה לבעלך. בבקשה אל תעלבי...

 

[*יערית]

אני חושבת שהבנתי אותך....

רק הגבתי על פי מה שאת כתבת....בעלך נותן 10000% שזה לא מבוטל בכלל ובכל זאת זה לא מספיק...כך כתבת לא? אז אמרתי שאולי יש יותר מידיי ציפיות..ואת עכשיו נתת לי את התשובה אין אבא ביאולוגי בתמונה מבחינת השיתוף וההישענות שלו בתור ילד מתבגר... אל תיקחי זאת לשלילה..אף אחד לא רצח ולא קטל....רק מחזק ומבין דברייך הסקתי כך..את תמיד יכולה לומר אחרת ולבטל את דבריי כי באמת מי שנמצא שם זו את...והוא והילד.. אני רק ממליצה בכללית להנמיך ציפיות ולדעת מי הוא השותף שלנו לחיים...כך מבחינת הילד..להנמשיך ציפיות..לא תמיד אנחנו יכולים להיות קוסמים. ולא אני לא במצב שלך...הבן זוג שלי הוא +2...ושוב לא מדברת בכלל על הגשר שעוד לא חציתי..

 

[ohevet]

חס וחלילה

אני אל כועסת. אני שאיך שאני מרגישה זה לא נכון, העניין היה לראות אם עוד אמהות עברו את זה והאם מתישהו זה עובר? או לחילופין מה עושים בשביל להתגבר על זה? הרי שבסופו של דבר מי שאומלל זו אני ואך ורק אני. - הבן שלי מרגיש בשמיים כי הוא מקבל אהבה מאבא שלו (אפילו שהוא לא שותף לכל ההחלטות או הוצאות או כל דבר אחר) אבל הוא רואה אותו פעמיים בחודש ומדבר איתו כמעט כל יום בטלפון (לא מדברים על שטיפות המוח כמובן) ואהבה מבעלי וממני ומהאחים שלו. - בעלי בן 37, היה נשוי 8 שנים בלי ילדים, עשיו יש לנו 3 ילדים, אז הוא רק הרוויח. - התאומים כי יש להם אח. - ורק אני קצת קשה, זה לא שכל הזמן רבים על זה כי אני למדתי להתאפק, אבל לפעמים אני מדברת על זה עם בעלי, הוא אומר לי כמה הוא אוהב את בני וממשיכים הלאה, אולי אני זו שצריכה מדי פעם את החיזוקים האלה. הביטחון העצמי שלי מאוד נמוך, אז החיזוקים שבעלי נותן לי לפעמים עוזרים לי להרים רת הראש ולהמשיך הלאה.

 

[ע י ן]

אוהבת

ואולי ...במקום להתאפק תזכירי לעצמך שגם את וגם בנך היקר -ברי מזל. יש לכם משפחה , בעל , אחים... וגבר נפלא שמאוד אוהב את כולכם. כפי שכבר נאמר כאן...חשוב להרפות מהרגישות .בעיקר כשכל כך חם ואוהב מסביבך... גם אצלי הילדים רואים את האבא שלהם רק פעמים בחודש והשאר זה בטלפון .. גם הוא אינו שותף בהחלטות חשובות ואינו מעורב בחייהם... זה קשה , מפני שזה שם עליי אחריות כפולה ...אני הפכתי לאמאבא... ועד היום ...למרות שטוב ונהדר לנו במשפחה החדשה ...בלב יש לי פינה עצובה שבגללי ילדיי גדלים בלי אביהם.... אני רואה כמה זה יכול להיות אחרת לגדול עם אבא ...וזה אולי מה שגורם לרגישות שלנו...שכמו שאמרת מאמללת רק אותנו. בדיוק בגלל זה בחרתי להסתכל על החצי כוס המלאה ...לשמוח שילדים שלי נתנה הזדמנות לגדול לצד גבר אוהב וחם , חבר ...שהוא לא אבא. תמשיכי לאהוב ... כל הטוב הזה שלך - בזכותך.

 

[יונה לבנה 1]

אהובתי ../images/Emo141.gif

אני בעצמי לא מבינה מי שואל מה? ומי אני בכלל? אבל זה נורא נחמד לדעתי לשתף ולהשתתף גם כשהשרשור מדבר על דברים מעט שונים וכל אחד דוחף קצת את התובנות שלו,העיקר שהאי הבנה נגרמה מאי הבנה... ועכשיו אני הולכת לקרוא אותך מהתחלה ואולי יהיה לי מה להוסיף ובכך לעזור לי להבין את עצמי.

 

[יונה לבנה 1]

עין,אהבתי מאד../images/Emo140.gif

 

[יונה לבנה 1]

אוהבת

בטח בטח ,גם אני רגישה מאד לבנים הגדולים ,הם מבחינה פסיכולוגית כאילו בגללי גדלים בלי אביהם הביולוגי ועל כך המצפון מציק לו שם בשקט והתוצאה שאנחנו מפצים אותם ואותנו ע"י דאגת יתר. אני מקווה שהבנתי עכשיו יותר טוב. ובאשר למשהו שחסר שם תמיד?אצלי ההרגשה שחסרים המון דברים אז זה קצת שונה.

 

[ח ד]

הי עין 3 ../images/Emo140.gifטוב שבאת.

נחמד שמצאת אותנו. תמיד טוב עוד עין....

נער בן 16 ...סביר להניח חיכוכים

זה הגיל את יודעת ...השאלה היא מה מתוך זה קשור למורכבות המשפחה , אם בכלל..? לפעמים את ההקשר רק אנחנו עושות , מתוך הרגישות שלנו אליהם...אז בואי ספרי לנו קצת ...ונחשוב יחד. ברוכה הבאה

 

[יונה לבנה 1]

ברוכה הבאה העין ה 3

שמחים לשמוע ולעזור וכמובן להעזר. חד תרגע ותסתפק בעין שלך

 

[ע י ן]

זאת אני ...כרגיל בעיית משתמש.../images/Emo3.gif