כמובן שכבר מזמן הבנתי שהיא לא תשתנה, אבל בכל זאת

כמובן שכבר מזמן הבנתי שהיא לא תשתנה, אבל בכל זאת

זה קצת מטריף אותי.
מאז ההסגר, בעלי מדבר עם אמא שלו לפחות פעמיים ביום - בוקר וערב. ולפעמים עוד באמצע היום. כלומר עשרות אם לא מאות שיחות בחודש האחרון.

בכל השיחות האלה - אפילו פעם אחת היא לא שאלה מה שלומנו. כלום. לא מה שלום הילדים, לא מה שלומי, אפילו לא מה שלומו.
היא אומרת כמה היא מתגעגעת, ואני מאמינה לה. אבל זה מגיע עם אפס ענין אמיתי. כל השיחות הן רק על כמה קשה לה, והיא רוצה להיפגש איתו, ומה היא צריכה שהוא יביא לה (יש לה מטפלת. ודברים שלא מגיעים במשלוחים - בעלי מביא ושם להן ליד הדלת. הוא לא נכנס. הוא נפגש עם אנשים, ולכן אי אפשר להבטיח שהוא לא נשא).
בחיים שלי לא ראיתי אישה עם כלכך אפס התעניינות באחרים.
 
למה את עושה את זה לעצמך?

אין לי מושג על מה בעלי מדבר עם אמא שלו - את מחפשת צרות? תתעלמי מקיומה - אפילו לילדות שלך היא לא יכולה להזיק עכשיו.
 
כולם בבית, והוא לא מספיק גדול


אין לי אפשרות אלא לשמוע את השיחות האלה.

היא באמת לא מזיקה לי.

לילדות היא דווקא יכולה להזיק. מעט המשפטים שהיא טרחה לאמר להן בשנים האחרונות היו "כמה השמנת!" "את חייבת לשים משחה, הפנים שלך ניראות נורא, לי תמיד היה עור נפלא" ושאר פלאים שכאלה. עצוב, אבל נערות נפגעות ממשפטים כאלה, לא משנה מי אומר אותם.
 

mykal

New member
עכשיו ממילא

אסור להן לבקר אותה,
אז נחסך העלבון ממנה.
אני בטוחה שאת יכולה להסביר לבנות, שהיא מבוגרת,
ומפטפטת, ולא צריך לקחת ללב ולא להתיחס.
 
אין לכם דלתות בבית? או שאת סופרוומן?

שייכנס לחדר ויסגור את הדלת כשהוא מדבר איתה. מאוד פשוט. היא לא יכולה להזיק לא להן ולא לך אם אתן לא שומעות אותה.
 

ayaht

New member
הזמן מנצח את כולנו

יש לה מטפלת.
אני מניחה שהיא סיעודית.
יש מצב שלא הכי איי איי איי מבחינה קוגניגטיבית.
הסגר גם ככה מטריף את כולנו.

אנשים נשארים אותו דבר גם כשהם חולים וזקנים ומסכנים.
מי שהיה איש טוב ונחמד, נשאר כזה עד הרגע האחרון (מנסיון!) ולהיפך.

הניחי לה.
היא מה שהיא ולבעלך בטוח לא קל.

את ניצחת.
חמיות יכולות להרוס זוגיות, אבל זה בד"כ רק בהתחלה.
כשמדובר בזוג צעיר שעדיין תלוי בהן איכשהו.
הן פחות רלבנטיות בשלבים יותר מאוחרים.
 
נכון, אבל זה נצחון קצת מצער. בעלי סובל, והבנות הפסידו סבתא.

היא תמיד היתה כזאת. גם כשלכאורה לא היתה שום בעיה קוגנטיבית.
 

ayaht

New member
את לגמרי צודקת

זה באמת עצוב.
לא כולנו זוכים לקרובי משפחה טובים. או בכלל.

היה משפט תלוי על הקיר בבית של ההורים שלי, שאני מאמינה בו עד היום:
"האל נתן לנו את קרובינו. תודה לא שנתן לנו לבחור את ידידינו".
 

mykal

New member
נראה לי שהרבה מזה

זה גם אופי.
מצאתי את עצמי מתקשרת לכל מיני חברים
(קולגות מהעבודה--פרשתי לפני עשור)
שאני יודעת שהם בודדים, או חולים, ומתענינת,
והם כ"כ שמחו לשיחה.
זה משהו שהרגשתי שנכון לעשות. לא יודעת כמה אחרים עושים.
זה אופי.
ואנחנו מצפים ליחס, שכנראה לא יכול להגיע.
 
נכון, זה כנראה מאד מובנה.

הרבבה פעמים חשבתי לעצמי שהיו לי שיחות הרבה יותר מעמיקות ומתעניינות עם נשים שסתם ישבו ליד בתחנת אוטובוס... פשוט יש אנשים שמתעניינים, אכפת להם מה קורה עם אנשים שסביבם.
 

רזאי1

New member
היא יכולה להיות חברה של חמותי


בעלי מדבר איתה רק פעם בשבוע, יותר מזה נראה לה מעמסה.
אני אפילו לא בטוחה שהיא מרגישה בודדה.
כשהחלטנו שסופית לא יתקיים הסימסטר, הבן הזדכה על החדר במעונות. בעלי והבן נסעו לאסוף את כל החפצים שלו, מרחק של כשעתיים נסיעה לכל כיוון. חמותי גרה לא רחוק משם, והצעתי להם לנסוע לבקר אותה. היה יום יפה, ולא היתה בעיה לשבת בחצר במרחק של כמה מטרים ולדבר קצת.
היא לא היתה מעוניינת.
 

mykal

New member
את המשפט האחרון שלך

צריך לנתק ממה שהיא באמת.
המציאות הזו שבה אנחנו חיים. מפחידה במיוחד את המבוגרים.
אני לא רואה את הנכדים שלי כבר מפורים.
וגם אם ירצו לעלות להיות מרוחקים,בעלי הטיל וטו. הוא פוחד.
אז היא במקרה הזה בעיני מתאים לשפוט פחות.
&nbsp
אני בטוחה מתוך מה שכתבת שהיא מרוחקת.ופחות נעימה.
אבל.....
 

רזאי1

New member
יש לה ספה לבנה בסלון.

היא קנתה אותה מיד אחרי שהבן הצעיר שלה עזב את הבית.
מאז היא לא הזמינה אותנו לבקר, כי ילדים וריפוד לבן לא מסתדרים.הבכור שלי היה אז בן שנתיים או שלוש, וכך היה עד שהצעירה הגיעה לגיל 12. עכשיו היא סומכת עליהם שלא ילכלכו לה את הרהיטים.
הילדה בת 13 עכשיו, ובמשך השנה האחרונה הוזמנו אליה פעמיים.
 

mykal

New member
התקדמות, הוזמנתם פעמים?!


כשהגבתי לך קודם הבנתי שהיא לא ידידותית
(בלשון המעטה) אבל זה לא נלמד, לטעמי, דוקא מהדחיה
של הבן בפעם הזו במציאות ההזויה שאנחנו נמצאים.
 

רזאי1

New member
אכן התקדמות


אני תמיד משננת לעצמי, שזה לא נגדנו. זאת היא, והיא לא תשתנה.
 
היא יכולה להיות חברה גם של חמותי

בכל פעם שהיא שואלת את בעלי/אותי על הילדים, היא לא באמת נותנת לנו להגיד ולו מילה על מה שלומם ומה הם עושים, אלא רק מתחילה לספר שוב ושוב על מה היא מכינה להם לאכול כשהם באים לבקר, וכמה הם אוהבים לאכול את X ו-Y שהיא מכינה, וכמה הם אוהבים כש*היא* עושה X או Y וכו וכו... אותי למשל היא אף פעם לא שואלת מה שלומי, איך אני מסתדרת עם זה שאין לי עבודה ושעתידי התעסוקתי לוט בערפל, או סתם איך אני מעבירה את ימיי. כל השיחות איתה נסובות אך ורק עליה.
אבל כמו שאמרו כאן לפניי - זה תמיד היה כך, מאז מעולם. ב25 שנות היכרותי איתה היא מעולם לא התעניינה באף אדם אחר מלבדה. אין סיבה שזה ישתנה. פעם זה היה יותר מוציא אותי מדעתי. היום זה רק לפעמים מוציא אותי מדעתי. ביתר הפעמים אני צוחקת על זה, ומדי פעם גם הצלחתי אפילו לרחם עליה, וזה באמת משהו שעד היום לא הצלחתי לעשות.
מבאס אבל זה מה יש.
 
אני באמת לא מבינה את ההגיון שלכן.

למה שהכלה תעניין את החמות? אני מבינה למה אתן מתבאסות שהנכדים לא מעניינים אותה, אבל פשוט לא מבינה למה אתן מתבאסות שאתן לא מעניינות אותה. אין קשר בין החמות לכלה - אלא אם הן חברות בלי קשר למשפחה. הכלה לא מעניינת ולא צריכה לעניין את החמות, ואני לא רואה שום בעייה בזה בכלל.
 
הגזמת.. יש לי שני בנים. אני לא יכולה לדמיין לעצמי מצב שבו
הם נשואים, ולי לא אכפת מהאישה שאיתה הם חולקים את חייהם!
שלא לדבר על זה שכן, אני מכירה הרבה מאוד נשים שיש להן מערכות יחסים מאוד טובות ומאוד קרובות עם החמיות שלהן. הן פשוט לא מגיעות לפורום הזה מסיבה ברורה

זה לא באמת חייב להיות ככה. אבל לפעמים אין מזל, ונופלים על בנאדם שמאוד מאוד מרוכז בעצמו (ויש לא מעט אנשים כאלו בעולם תכלס). 25 שנות יחסיי עימה למדו אותי, סוף סוף, שאותה לא אוכל לשנות, ושאני צריכה לקבל את המצב כפי שהוא וזהו. זה חוסך לי בד"כ הרבה עוגמת נפש. גם לבעלי לקח הרבה מאוד שנים לקבל את זה, עוד יותר מלי כמובן.
 
בהחלט תתכן מערכת יחסים טובה בין חמות לכלה -

כמו בין כל שתי נשים. אבל זה לא קשור לקשר הבסיסי בין הכלה לחמות מעצם היותן כלה וחמות - שהוא קשר כמו עם שכן או מישהו שעובד איתך באותה חברה - מישהו שאת חייבת לראות מדי פעם, וראוי להיות מנומס אליו כמו אל כל אדם, אבל אין לך רגש מיוחד אליו, אלא אם מתפתחת ביניכם מערכת יחסים שלא קשורה לקשר הבסיסי של שניים שגרים באותו בניין או עובדים באותו מקום.
ואין בהכרח קשר בין היחס של החמות לכלה או היעדרו, לבין היחס שלה לנכדיה.
 
למעלה