כמעט ואולי לא......

כמעט ואולי לא......../images/Emo2.gif

סבא וסבתא שלי. ברחתם בספטמבר 39 על האוניה האחרונה בדקה התשעים השארתם להם פיסה קרועה של כנף המעיל והסתלקתם אבל גם הסתלקתם ממני תמיד רוטנים נרגנים, מהדקים את השפתים רק לא לדבר על"שם" ליד הילדה, על העיירה שנשרפה,על המישפחה שנעלמה ואיננה ככה פתאום ואם כבר נפלטה לך הערה סבתא מיד נזכרת בנו והשתתקת מעבירה את השיחה במהירות לנושא אחר העיקר לא לדבר על הדברים "ההם" בשביל לעורר יגון ועצב,תמיד נדמה לי שנפלתם מהשמים,צנחתם מאיזה מקום בלי ילדות ובלי בית אז ניצלתם או לא? חנה גונן
 

EYהודית

New member
חנה, כן ../images/Emo70.gif

את שייכת, את משלנו. את הרגשת החלל לא נוכל, אולי, למלא. אך להשתתף, להיות איתך ברגשות היתמות, נוכל.
יהודית
 
יהודית../images/Emo51.gifמודה שקצת פחדתי ש....

אולי מי אני בכלל שאדבר?אבל ככל שמתבגרים החלל הריק יותר מציק כי פתאום רוצים דוקא לדעת איך היה שם כשסבא היית ילד,וזה נכון סבתא שבבית שלכם לא הייתה ריצפה?ואיך הרגו את כולם?ומה הרגשתם כשידעתם את זה פעם ראשונה?ולמה כעסת סבא כשאמא נולדה כי היא לא תישא את שם משפחתך לזיכרון?ואמא שלי שלא היו לה אף פעם סבים וסבתות והיא תמיד נושאת את החסר הזה בחירוק שינים דומם... שלך חנה גונן
 
כן, מסתבר כי זה עובר. דור שלישי.

שלום לך חנה. את הפורום הזה IOL פתחו ביום השואה 2000, בלי שמישהו יעלה הדעתו כי זה המקום גם לדור שלישי. בדחילו ורחימו החילונו לדבר על השפעות היותנו בני הדור השני על ילדינו. לאט ומעט התחילו לטפטף לפורום בני הדור השלישי, והבנו, כי זה עובר. מחלחל גם הלאה. עצוב לקרוא. וכן, זה המקום לכאילו, שאופפים אותם הצללים "משם" ולא משנה באיזה מרחק דורי הם מהצללים ההם. ברוכה הבאה. מיכל.
 
לנגה../images/Emo51.gifכל התגובה החמה....

באופן כללי אני לא מרגישה עצמי כדור שלישי אולי כי בבית הספיציפי שלי עם אבא ואמא דיברנו על הנושא ועל הקרובים שמתו בצורה די גלויה ובאמת לא הסתירו ממני את המעט שידוע,אני גם מכבדת את הבחירה של סבי וסבתי לא לדבר על העבר הרי אי אפשר לדרוש מכולם להיות מוחצנים גם עד כאב וההחלטה שלהם בסדר מצידי.אבל בכל זאת אני רוצה לנסות להתמודד עם אותו רחש סמוי גם אם לא אפענח אותו ואני לא דורשת מעצמי לפענח אותו,זכור לי בתיכון בעקבות ביקור של ביהס במכון המעביר שיעורים בלימוד השואה ציירתי על דף תהום,מעין חור שחור שבמרכזו המתים ואני יודעת שבאיזה שלב אני אצליח לחיות עם זה מודעת ושלמה. שלך חנה גונן
 
למעלה