בהחלט, הקורס איננו חזות הכל
מורה דרך אמיתי לומד כל חייו, וכמו שסבא שלי אמר:"ככל שאנחנו לומדים יותר, אנחנו רואים כמה מעט אנחנו יודעים". אגב כך, קשור ולא קשור: אתמול אני מטייל עם חברים וכמובן מספר על דא ועל הא, וכאשר נסענו לאורך הדרך הנופית ע"ש ויניה כהן, ספרתי להם שהוא היה המזכיר הראשון של עין חרוד ושבתו עזה רונן סופרת קיבוצית (גם בת דודה שלה בסביץ סופרת) ויש לי אפילו ספר של לובה לויטה (עסקן ציוני) עם הקדשה של עזה רונן לרות ועזריה אלון (הבן שלו עוסק במכירת ספרים משומשים בבנין המגדל בטבעון) ובת דודה שלה היא עזה צבי (גרה היום בירושלים) שאמא שלה חיה אלטרוביץ היתה המורה לציור של עין חרוד ואבא שלה חיים צבי היה עיתונאי בדבר סניף חיפה, אבל הדבר המפורסם ביותר הוא שעזה צבי היא העובדה המתועדת היחידה למי שנולדה ברכבת-העמק. הציק לי לשמוע איזו ילדת בת 12 אומרת:"יו, איך הוא יודע כל כך הרבה.....". כי היא כל היום היתה עם הראש למטה עסוקה במשחק כל שהוא בטלפון (הרי ידוע שהיום הטלפונים עושים גם קפה) וגם פעמיים הערות שלי שכדאי להרים את הראש ולהביט בסביבה, לא הועילו. הרי בעצם שום דבר לא עניין אותה, וגם כשאמרתי שיודעים כשלומדים ומתבונים ונהנים ממה שעושים, לא עזר לי, היא משחקת בטלפון, ואין פוצה פה ומצפצף , גם לא אמא שלה. זו תחושה של "פול גז בניוטראל"....... אבל היתה פריחה נהדרת על הגלבוע וגם במחנה עמוס (מנחת מגידו), הציור בשדה של פיטר וינר הוא טרקטוריסט חורש עם מחרשת דיסק, אבל לכו לראות עוד חודש שהבציור יהיה ברור, ובשדות מעוז חיים ליד מעבר הגבול לא ציור אלא כתובת הצעת נישואין לנועה. גם לשם לכו רק עוד חודש עשהכתובת תהיה ברורה. ובהמשך שתי תמונות ממחנה עמוס.