היחידsweetboy
New member
כתבה נוספת...
אהוד מנור מעריץ: אפשר להתווכח על איכות השירים, על עומק הטקסטים, אבל אי אפשר להתעלם מקולה האדיר של הזמרת המצליחה ביותר בישראל. מעטים האמנים שניחנו במתת אל כמוה, בעומק, בצליל, בדיוק. קולה של חדד עומד בפני עצמו, בעל יכולת ביטוי גדולה ורחבה, אינו מזייף, אין לו מגבלות, לעולם חם ועשיר ועמוק. הקריירה שלה נבנתה לאט ובתבונה. בתחילה היתה זמרת ים תיכונית, ועסקה בעיקר בדואטים. ב-95' הוציאה את האלבום הראשון שלה, ''ניצוץ החיים''. זה היה תחילת התהליך שהעביר אותה מסטטוס של זמרת חאפלות וחתונות לזמרת פופ. היא החלה להופיע ברצף והאלבומים שלה נמכרו במאות אלפי עותקים. ב-97' התארחה בתקליט של קובי אוז ''נשיקה לדוד'', לדואט משותף. שנה לאחר מכן כבר הוציאה עוד אלבום מצוין, ''חוק החיים'', שהעביר אותה סופית מסטטוס של זמרת מזרחית כבדה, שהוציאה תקליט בערבית, לזמרת מיינסטרים שמחפשת קהל רחב ומחברת סלסולים לדאנס. קובי אוז הפך מאז לשותף קבוע, וחיבר למענה מחצית מהדיסק ''אשליות מתוקות''. הוא העביר אותה ליגה עם הדואט ''למה הלכת ממני''. התקליט הבא, ''כמו סינדרלה'', כבר הפך לשלאגר. ''אני פשוט מתאימה את עצמי לקהל שמשנה את הסגנונות שלו'', מסבירה חדד. ''בהתחלה הגדירו אותי כמזרחית, אחר כך כישראלית, והיום אמצע הדרך. ואני חושבת שאני נטולת הגדרות. אני הכי שרית חדד. יש לי את הסטייל שלי, מוזיקה מרגשת, שמחה, עם נושאים מגוונים כמו אהבה ורגש. זה שאני עושה סלסולים לא אומר שאני זמרת ערבייה''. '' שרית חדד היא זמרת ענקית, בסדר גודל שלא היה לנו ולדעתי גם לא יהיה'', אומר עליה מגיש הרדיו והטלוויזיה שמעון פרנס. ''אני צופה לה עוד שנים רבות במרכז הבמה. כי היא אף פעם לא שוקטת על השמרים. היא בלתי נלאית. תמיד מחדשת ותמיד מסעירה. יש לה את החיבור הנדיר הזה של קול אלוהי, טקסטים קליטים וקלילים ומוזיקה נהדרת. יש לה גם תפישה אנושית מצוינת וחיבור נהדר עם הקהל. הסוד שלה הוא שמעולם היא לא יצאה להפסקה ''. ''הקול של שרית חדד כובש את הלב'', אומר עליה אהוד מנור, שכתב לאלבומה החדש את השיר ''פנויה לאהבה''. '' מזמן כבר לא כתבתי שירים לקול שנתן לי השראה כמוה. כשהייתי ילד ונער מתבגר, כל הזמרים הטובים של העולם היו כאלה, בעלי קול ענק שמקבלים את המוזיקה מכותבים חיצוניים. מה שנחשב אז לדבר הנכון היה להקליט אנשים כמו פרנקי ליין, שושנה דמארי, נט קינג קול ואלה פיצג' רלד. מיטב הכותבים כתבו להם שירים ששירתו את היכולת הקולית שלהם, והתוצאה תמיד היתה מרגשת וחזקה. החל משנות השישים חל שינוי, והזמרים הפופולרים שרו פחות טוב מבחינה מוזיקלית, אבל כתבו את המוזיקה לעצמם. היו הקולות הצרודים, המעושנים, שהביאו חומר מוזיקלי נהדר בכלים פחות איכותיים. אבל בשנים האחרונות יש שיבה מסוימת אל הקול האנושי במיטבו, ושרית חדד היא ההוכחה הטובה לכך. ''היא מוזיקלית בצורה מופלאה. יש לה תפישה אדירה בכל הקשור לנגינה ולתיפוף וגם תפישה פנטסטית לשפות. הדרך שהיא עשתה מתחילת הקריירה שלה ועד היום מדהימה. בגילה הצעיר הספיקה לעבור ממקום צר של חתונות וחאפלות ללב הקונצנזוס. כי הקונצנזוס לא יכול להתעלם מכישרון אמיתי. ואף על פי כן היא נשארה נאמנה לעצמה. הרוח שאפיינה אותה בתחילת הדרך מלווה אותה עד היום''. ואכן , באולפן ההקלטות, בליטושים האחרונים לאלבום החדש, שרית חדד כובשת את הלב. באוזניות המכסות מחצית מפניה הקטנים, בקולה הצלול והגמיש, בשליטתה המלאה בסולמות. עכשיו היא דיווה. מלכה. האולפן הקטן מכושף מקולה. היא המובילה, אבל כמעט לא מתאמצת. אפשר לראות שהיא נהנית להגניב סלסולים עליזים ולהתמוטט מצחוק. מה לא אמרו עליה? ששיריה נשמעים כאילו נכתבו לפסטיבל, וגרוע מזה, על ידי צופיו. שמאות אלפי הדיסקים שמכרה, אינספור החלטורות היקרות שביצעה והצעצועים האינפנטיליים שחילקה, לא מכסים רמה ממוצעת ומטה של טקסטים. ''אתה תותח, אין אין עליך'', או ''תלך כפרה עלי, ותנשק כפות רגלי, אתה נראה לי אבדאי, אז תסתלק מחיי''. או ''יאסו יאסו הופה הופה, רק האהבה תביא עוד אהבה, יאסו יאסו הופה הופה, כל הציפורים שרות במקהלה''. '' כתבו שהשירים שלי גרועים, רדודים, שפוסטמות כתבו אותם'', נעלבת חדד. ''אבל בסופו של יום, אי אפשר להתווכח עם עובדות. התקליטים מוכרים ''. לדעתך יש עומק בשירים שלך? ''מאוד. מאוד.'שמע ישראל' הוא שיר עם עומק, וכשאני מופיעה איתו בחו''ל, אני מנפנפת בדגל ישראל. כל השירים שלי עמוקים. למשל'לראות את הכאב ולהביט בו בעיניים, להיצמד אל החיים חזק לא לוותר, להאמין בכל הלב שיהיה עוד טוב, ושלמרות הכל אנחנו נתגבר', זה שיר מאוד עמוק בעיני. עמוק במשמעות של דיבור על פיגועים ומוות ועצב. ואני גם חושבת שהעומק של השיר תלוי במבצע שלו. אם אני אכניס את הלב והאהבה שלי למילים, אנשים ירגישו כמה הם עמוקים ומלאי משמעות''. ההצלחה הגדולה של חדד טשטשה כבר מזמן את הגבולות בין אמן למותג. הזמרת הישראלית ממוצא קווקזי, שנולדה בעפולה, גדלה בחדרה ומתעקשת לשיר שירים יווניים במבטא טורקי, הפכה לאימפריה, כמעט מפלצת. כדי להזין את הזרועות הגדולות, היא לא בוחלת בשום אמצעי שאמנים אניני טעם ישמרו נפשם ממנו: ועדי עובדים, בריתות, מועדונים, פרסומת למוצרי ניקיון. תבוא אפילו לימי הולדת, אם רק תתנו 5,000 דולר פלוס מע''מ. כמה שווה האימפריה בסך הכל, זה כבר פרט שנשמר בקנאות רבה בסביבה הקרובה שלה. היא ישנה עד חצות היום. ובעיקר שותקת. שומרת על הקול. ובלילה היא מופיעה. ''כמעט בכל לילה'', מחדדת חדד. ''באירועים, במופעים, בהיכל התרבות ובקיסריה. איפה שמזמינים אותי. זה האוויר שלי. זה החיים שלי. אם אני לא מופיעה לילה אחד, אני שואלת את עצמי, טוב, מה אני אעשה עכשיו? חבל לי על הערב. אני אוהבת להופיע בחתונות. אצלי זו לא חלטורה, אצלי זו מצווה לשמח חתן וכלה. ואצלי לא אוכלים בורקס או רבע עוף ברגעי השיא. כי כשאני מתחילה לשיר, ישר קמים ורוקדים איתי. ''זה מחשמל. אני מלאה אדרנלין. אני פשוט אוהבת לשמח אנשים. ואני גם מתרגשת לפני הופעה. אם לא אתרגש אפסיק לשיר. בחמש שניות אני מעכלת את הקהל, ואז, בום, אני מתחברת ומתחילה להתמזג ולהרגיש בנוח''. עד כדי כך בנוח, שפעם אפילו סגרה שש הופעות ביום אחד. מהצהריים עד הערב. ובלילה, כשגואטה אמר שנגמר, קימטה חדד את המצח ושאלה בדאגה: ''זהו? כאילו נהיה לי משעמם כזה''. מתי יש לך זמן לחיים אישיים? ''אני לא חושבת על חיים אישיים. אני יודעת שמתישהו כל הסיפור ייגמר, אז אני עובדת קשה מאוד, בקצב רצחני, כדי למצות את החגיגה כל עוד אני יכולה''. את נורא צעירה, זה הזמן שלך גם ליהנות מפירות ההצלחה. את לא זקוקה לפרקי זמן קצרים בין לבין, בשביל הנשמה? ''יש לי זמן לתרבות. יוצא לי לקרוא המון ספרים בזמן האחרון. כל מיני ספרי עומק, כמו'מי הזיז את הגבינה שלי'. ספרים רוחניים. גם את'הנזיר' קראתי. זה מהפרארי. אני קוראת לספרים האלה'רוחל' ה', כאילו חומר לנפש. להצגות ולסרטים לא יוצא לי ללכת. אבל כשאני בחו''ל, אני לפעמים קופצת למוזיאון. יש לי כמה חברים קרובים, ממש מעטים, כי אני לא המונית ואני גם אוהבת להיות בקן שלי, עם השקט שלי. לפעמים אני יורדת לים, שמה משקפי שמש בגלל החום, לא בגלל המעריצים, ולפעמים אני יוצאת לרכוב על סוסים''.
אהוד מנור מעריץ: אפשר להתווכח על איכות השירים, על עומק הטקסטים, אבל אי אפשר להתעלם מקולה האדיר של הזמרת המצליחה ביותר בישראל. מעטים האמנים שניחנו במתת אל כמוה, בעומק, בצליל, בדיוק. קולה של חדד עומד בפני עצמו, בעל יכולת ביטוי גדולה ורחבה, אינו מזייף, אין לו מגבלות, לעולם חם ועשיר ועמוק. הקריירה שלה נבנתה לאט ובתבונה. בתחילה היתה זמרת ים תיכונית, ועסקה בעיקר בדואטים. ב-95' הוציאה את האלבום הראשון שלה, ''ניצוץ החיים''. זה היה תחילת התהליך שהעביר אותה מסטטוס של זמרת חאפלות וחתונות לזמרת פופ. היא החלה להופיע ברצף והאלבומים שלה נמכרו במאות אלפי עותקים. ב-97' התארחה בתקליט של קובי אוז ''נשיקה לדוד'', לדואט משותף. שנה לאחר מכן כבר הוציאה עוד אלבום מצוין, ''חוק החיים'', שהעביר אותה סופית מסטטוס של זמרת מזרחית כבדה, שהוציאה תקליט בערבית, לזמרת מיינסטרים שמחפשת קהל רחב ומחברת סלסולים לדאנס. קובי אוז הפך מאז לשותף קבוע, וחיבר למענה מחצית מהדיסק ''אשליות מתוקות''. הוא העביר אותה ליגה עם הדואט ''למה הלכת ממני''. התקליט הבא, ''כמו סינדרלה'', כבר הפך לשלאגר. ''אני פשוט מתאימה את עצמי לקהל שמשנה את הסגנונות שלו'', מסבירה חדד. ''בהתחלה הגדירו אותי כמזרחית, אחר כך כישראלית, והיום אמצע הדרך. ואני חושבת שאני נטולת הגדרות. אני הכי שרית חדד. יש לי את הסטייל שלי, מוזיקה מרגשת, שמחה, עם נושאים מגוונים כמו אהבה ורגש. זה שאני עושה סלסולים לא אומר שאני זמרת ערבייה''. '' שרית חדד היא זמרת ענקית, בסדר גודל שלא היה לנו ולדעתי גם לא יהיה'', אומר עליה מגיש הרדיו והטלוויזיה שמעון פרנס. ''אני צופה לה עוד שנים רבות במרכז הבמה. כי היא אף פעם לא שוקטת על השמרים. היא בלתי נלאית. תמיד מחדשת ותמיד מסעירה. יש לה את החיבור הנדיר הזה של קול אלוהי, טקסטים קליטים וקלילים ומוזיקה נהדרת. יש לה גם תפישה אנושית מצוינת וחיבור נהדר עם הקהל. הסוד שלה הוא שמעולם היא לא יצאה להפסקה ''. ''הקול של שרית חדד כובש את הלב'', אומר עליה אהוד מנור, שכתב לאלבומה החדש את השיר ''פנויה לאהבה''. '' מזמן כבר לא כתבתי שירים לקול שנתן לי השראה כמוה. כשהייתי ילד ונער מתבגר, כל הזמרים הטובים של העולם היו כאלה, בעלי קול ענק שמקבלים את המוזיקה מכותבים חיצוניים. מה שנחשב אז לדבר הנכון היה להקליט אנשים כמו פרנקי ליין, שושנה דמארי, נט קינג קול ואלה פיצג' רלד. מיטב הכותבים כתבו להם שירים ששירתו את היכולת הקולית שלהם, והתוצאה תמיד היתה מרגשת וחזקה. החל משנות השישים חל שינוי, והזמרים הפופולרים שרו פחות טוב מבחינה מוזיקלית, אבל כתבו את המוזיקה לעצמם. היו הקולות הצרודים, המעושנים, שהביאו חומר מוזיקלי נהדר בכלים פחות איכותיים. אבל בשנים האחרונות יש שיבה מסוימת אל הקול האנושי במיטבו, ושרית חדד היא ההוכחה הטובה לכך. ''היא מוזיקלית בצורה מופלאה. יש לה תפישה אדירה בכל הקשור לנגינה ולתיפוף וגם תפישה פנטסטית לשפות. הדרך שהיא עשתה מתחילת הקריירה שלה ועד היום מדהימה. בגילה הצעיר הספיקה לעבור ממקום צר של חתונות וחאפלות ללב הקונצנזוס. כי הקונצנזוס לא יכול להתעלם מכישרון אמיתי. ואף על פי כן היא נשארה נאמנה לעצמה. הרוח שאפיינה אותה בתחילת הדרך מלווה אותה עד היום''. ואכן , באולפן ההקלטות, בליטושים האחרונים לאלבום החדש, שרית חדד כובשת את הלב. באוזניות המכסות מחצית מפניה הקטנים, בקולה הצלול והגמיש, בשליטתה המלאה בסולמות. עכשיו היא דיווה. מלכה. האולפן הקטן מכושף מקולה. היא המובילה, אבל כמעט לא מתאמצת. אפשר לראות שהיא נהנית להגניב סלסולים עליזים ולהתמוטט מצחוק. מה לא אמרו עליה? ששיריה נשמעים כאילו נכתבו לפסטיבל, וגרוע מזה, על ידי צופיו. שמאות אלפי הדיסקים שמכרה, אינספור החלטורות היקרות שביצעה והצעצועים האינפנטיליים שחילקה, לא מכסים רמה ממוצעת ומטה של טקסטים. ''אתה תותח, אין אין עליך'', או ''תלך כפרה עלי, ותנשק כפות רגלי, אתה נראה לי אבדאי, אז תסתלק מחיי''. או ''יאסו יאסו הופה הופה, רק האהבה תביא עוד אהבה, יאסו יאסו הופה הופה, כל הציפורים שרות במקהלה''. '' כתבו שהשירים שלי גרועים, רדודים, שפוסטמות כתבו אותם'', נעלבת חדד. ''אבל בסופו של יום, אי אפשר להתווכח עם עובדות. התקליטים מוכרים ''. לדעתך יש עומק בשירים שלך? ''מאוד. מאוד.'שמע ישראל' הוא שיר עם עומק, וכשאני מופיעה איתו בחו''ל, אני מנפנפת בדגל ישראל. כל השירים שלי עמוקים. למשל'לראות את הכאב ולהביט בו בעיניים, להיצמד אל החיים חזק לא לוותר, להאמין בכל הלב שיהיה עוד טוב, ושלמרות הכל אנחנו נתגבר', זה שיר מאוד עמוק בעיני. עמוק במשמעות של דיבור על פיגועים ומוות ועצב. ואני גם חושבת שהעומק של השיר תלוי במבצע שלו. אם אני אכניס את הלב והאהבה שלי למילים, אנשים ירגישו כמה הם עמוקים ומלאי משמעות''. ההצלחה הגדולה של חדד טשטשה כבר מזמן את הגבולות בין אמן למותג. הזמרת הישראלית ממוצא קווקזי, שנולדה בעפולה, גדלה בחדרה ומתעקשת לשיר שירים יווניים במבטא טורקי, הפכה לאימפריה, כמעט מפלצת. כדי להזין את הזרועות הגדולות, היא לא בוחלת בשום אמצעי שאמנים אניני טעם ישמרו נפשם ממנו: ועדי עובדים, בריתות, מועדונים, פרסומת למוצרי ניקיון. תבוא אפילו לימי הולדת, אם רק תתנו 5,000 דולר פלוס מע''מ. כמה שווה האימפריה בסך הכל, זה כבר פרט שנשמר בקנאות רבה בסביבה הקרובה שלה. היא ישנה עד חצות היום. ובעיקר שותקת. שומרת על הקול. ובלילה היא מופיעה. ''כמעט בכל לילה'', מחדדת חדד. ''באירועים, במופעים, בהיכל התרבות ובקיסריה. איפה שמזמינים אותי. זה האוויר שלי. זה החיים שלי. אם אני לא מופיעה לילה אחד, אני שואלת את עצמי, טוב, מה אני אעשה עכשיו? חבל לי על הערב. אני אוהבת להופיע בחתונות. אצלי זו לא חלטורה, אצלי זו מצווה לשמח חתן וכלה. ואצלי לא אוכלים בורקס או רבע עוף ברגעי השיא. כי כשאני מתחילה לשיר, ישר קמים ורוקדים איתי. ''זה מחשמל. אני מלאה אדרנלין. אני פשוט אוהבת לשמח אנשים. ואני גם מתרגשת לפני הופעה. אם לא אתרגש אפסיק לשיר. בחמש שניות אני מעכלת את הקהל, ואז, בום, אני מתחברת ומתחילה להתמזג ולהרגיש בנוח''. עד כדי כך בנוח, שפעם אפילו סגרה שש הופעות ביום אחד. מהצהריים עד הערב. ובלילה, כשגואטה אמר שנגמר, קימטה חדד את המצח ושאלה בדאגה: ''זהו? כאילו נהיה לי משעמם כזה''. מתי יש לך זמן לחיים אישיים? ''אני לא חושבת על חיים אישיים. אני יודעת שמתישהו כל הסיפור ייגמר, אז אני עובדת קשה מאוד, בקצב רצחני, כדי למצות את החגיגה כל עוד אני יכולה''. את נורא צעירה, זה הזמן שלך גם ליהנות מפירות ההצלחה. את לא זקוקה לפרקי זמן קצרים בין לבין, בשביל הנשמה? ''יש לי זמן לתרבות. יוצא לי לקרוא המון ספרים בזמן האחרון. כל מיני ספרי עומק, כמו'מי הזיז את הגבינה שלי'. ספרים רוחניים. גם את'הנזיר' קראתי. זה מהפרארי. אני קוראת לספרים האלה'רוחל' ה', כאילו חומר לנפש. להצגות ולסרטים לא יוצא לי ללכת. אבל כשאני בחו''ל, אני לפעמים קופצת למוזיאון. יש לי כמה חברים קרובים, ממש מעטים, כי אני לא המונית ואני גם אוהבת להיות בקן שלי, עם השקט שלי. לפעמים אני יורדת לים, שמה משקפי שמש בגלל החום, לא בגלל המעריצים, ולפעמים אני יוצאת לרכוב על סוסים''.
