כתבו עלינו בעתון: אדיר בנימיני ותיאטרון נתניה
זוכרים את הויכוח כאן ביני לעו"ד אדיר בנימיני בענין תיאטרון נתניה ותרבות בעיר בכלל שעורר כאן דיון מעניין לפני כשבועיים?
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?ForumId=2317&MessageId=165622505
חלק ניכר מ'המבקר פלוס', טור הדיעה המעניין שלו בגליון השבוע של 'נתניה פלוס' הוקדש אתמול לויכוח זה (משמאל).
גילוי נאות - אדיר ואני חברים ובני פלוגתא כבר כמה שנים טובות. היו בינינו שיתופי פעולה מרתקים וויכוחים צורבים בתקופה בה כתבתי בעצמי טור ב'ידיעות נתניה' וניהלתי את פורום נתניה YNET. אני שמח למצוא את עצמי שוב במצב זה איתו.
ולגופו של:
ראשית, חברי אדיר מרעיף עלי מחמאות שאני מקווה להיות ראוי להן יום אחד, אבל אני לא יותר מאוהב תרבות מן השורה - . נכון, בעיקר תיאטרון - וכמוני יש בנתניה עוד רבים וטובים ממני.
אדיר מוסר שבראש המתנגדים לשידרוג תיאטרון נתניה עומדת לא אחרת מאשר המנהלת הוותיקה מאוד שלו, יהודית אנושי, בנימוק שלתיאטראות עירוניים אחרים (הדוגמאות שלה - הרצליה, הבימה, באר שבע וחיפה)יש קשיים כספיים.
ובכן: אנסמבל הרצליה הוא מודל ההשוואה הקרוב אלינו ביותר, למרות שלא חייבים להעמיד כמוהם 6 הפקות רצות בו זמנית. ועדיין, יעל גרמן התחייבה לחלץ את התיאטרון העירוני האהוב שלה מקשייו, ומדובר בגרעון של לא יותר מ- 1.5 מלש''ח; תיאטרון הבימה אינו תיאטרון עירוני אלא התיאטרון הלאומי; תיאטרון חיפה נכנס לתכנית הבראה, למיטב ידיעתי, אחרי שלקח על עצמו משימות מעל יכולתו – ולגבי ב''ש אני לא יודע מספיק.
אבל מדוע לא להביא לדוגמה את תיאטרון דימונה, שמאז עברו לשם אוהד ונועה קנולר היה לתיאטרון עירוני קטן ואיכותי עם שש הפקות מאחוריו והופעה על בימת התיאטרון הקאמרי לפניו? מה יש לדימונה שלנו אין?
הטענה ששחקני הבית של תיאטרון נתניה יאבדו את מקומם לשחקנים מקצועיים אינה רצינית. אסור שדבר כזה יקרה ואין לזה שום סיבה בעולם: תיאטרון החובבים יכול וצריך להמשיך לפעול, ותיאטרון רפרטוארי לצידו יוכל רק להוות לו מודל חיקוי ותמריץ ולאפשר לטובי שחקניו – שירלי עבודי, למשל, וודאי יש עוד – לעלות כיתה.
המצב הנוכחי, של הפקה אחת לשנה, במקרה הטוב, רחוק מלספק עיר גדולה כשלנו, הנאבקת בדימוי עצמי נמוך וסטיגמה שקשה להתנער ממנה. זה חבל – בתקופת ניהולו האמנותי של דור פלס ידע התיאטרון פריחה אמיתית – אבל זה לא התאים לגב' אנושי והתוצאה ידועה.
תיאטרון עירוני איכותי ידרוש ניהול מקצועי בהתאם, והגב' אנושי תוכל להמשיך לנהל כאוות נפשה את המסגרת שהקימה: תיאטרון רפרטוארי זה כבר ליגה אחרת והוא לא צריך להיות מותאם למנהל שלו אלא ההיפך.
אם נשים את הנושא בקונטקסט הרחב שלו ונראה את ההשקעה האדירה בספורט, למשל, נקבל תמונה של סולם העדיפויות העירוני הנוכחי - ושל הפרופורציות הראויות.
באייטם השני שלו מדבר בנימיני בכאב על נושא גלריית הצוק העירונית, ובצדק רב. שוב, צריך לראות את התמונה הרחבה: שורש הרע הוא היעדר מוזיאון עירוני. לשים שלט 'מוזיאון נתניה' על בנין נטוש ולהעמיד בראשו עובדת עיריה לא עושה מוזיאון יותר מכפי ששלט 'אוניברסיטת נתניה' על כיכר ברמת השרון יוצר אוניברסיטה.
בנימיני זוכה ממני לחיבוק חם על האייטם השלישי שלו, ואל תחמיצו אותו. מצער מאוד הכיסוי הכמעט אפסי שזכתה לו בתקשורת המקומית הידיעה על ההכרה המקצועית שזכתה לו מגמת המוזיקה בתיכון טשרניחובסקי ברמה הארצית – בוגריה זכאים מעכשיו להתקבל לבי''ס הגבוה למוזיקה 'רימון' ללא בחינות כניסה. זהו הישג מרגש ומעורר גאווה.
זו נתניה שאנחנו רוצים, וצריכים כל כך: עיר של תרבות וספורט, ובסדר הזה.
זוכרים את הויכוח כאן ביני לעו"ד אדיר בנימיני בענין תיאטרון נתניה ותרבות בעיר בכלל שעורר כאן דיון מעניין לפני כשבועיים?
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?ForumId=2317&MessageId=165622505
חלק ניכר מ'המבקר פלוס', טור הדיעה המעניין שלו בגליון השבוע של 'נתניה פלוס' הוקדש אתמול לויכוח זה (משמאל).
גילוי נאות - אדיר ואני חברים ובני פלוגתא כבר כמה שנים טובות. היו בינינו שיתופי פעולה מרתקים וויכוחים צורבים בתקופה בה כתבתי בעצמי טור ב'ידיעות נתניה' וניהלתי את פורום נתניה YNET. אני שמח למצוא את עצמי שוב במצב זה איתו.
ולגופו של:
ראשית, חברי אדיר מרעיף עלי מחמאות שאני מקווה להיות ראוי להן יום אחד, אבל אני לא יותר מאוהב תרבות מן השורה - . נכון, בעיקר תיאטרון - וכמוני יש בנתניה עוד רבים וטובים ממני.
אדיר מוסר שבראש המתנגדים לשידרוג תיאטרון נתניה עומדת לא אחרת מאשר המנהלת הוותיקה מאוד שלו, יהודית אנושי, בנימוק שלתיאטראות עירוניים אחרים (הדוגמאות שלה - הרצליה, הבימה, באר שבע וחיפה)יש קשיים כספיים.
ובכן: אנסמבל הרצליה הוא מודל ההשוואה הקרוב אלינו ביותר, למרות שלא חייבים להעמיד כמוהם 6 הפקות רצות בו זמנית. ועדיין, יעל גרמן התחייבה לחלץ את התיאטרון העירוני האהוב שלה מקשייו, ומדובר בגרעון של לא יותר מ- 1.5 מלש''ח; תיאטרון הבימה אינו תיאטרון עירוני אלא התיאטרון הלאומי; תיאטרון חיפה נכנס לתכנית הבראה, למיטב ידיעתי, אחרי שלקח על עצמו משימות מעל יכולתו – ולגבי ב''ש אני לא יודע מספיק.
אבל מדוע לא להביא לדוגמה את תיאטרון דימונה, שמאז עברו לשם אוהד ונועה קנולר היה לתיאטרון עירוני קטן ואיכותי עם שש הפקות מאחוריו והופעה על בימת התיאטרון הקאמרי לפניו? מה יש לדימונה שלנו אין?
הטענה ששחקני הבית של תיאטרון נתניה יאבדו את מקומם לשחקנים מקצועיים אינה רצינית. אסור שדבר כזה יקרה ואין לזה שום סיבה בעולם: תיאטרון החובבים יכול וצריך להמשיך לפעול, ותיאטרון רפרטוארי לצידו יוכל רק להוות לו מודל חיקוי ותמריץ ולאפשר לטובי שחקניו – שירלי עבודי, למשל, וודאי יש עוד – לעלות כיתה.
המצב הנוכחי, של הפקה אחת לשנה, במקרה הטוב, רחוק מלספק עיר גדולה כשלנו, הנאבקת בדימוי עצמי נמוך וסטיגמה שקשה להתנער ממנה. זה חבל – בתקופת ניהולו האמנותי של דור פלס ידע התיאטרון פריחה אמיתית – אבל זה לא התאים לגב' אנושי והתוצאה ידועה.
תיאטרון עירוני איכותי ידרוש ניהול מקצועי בהתאם, והגב' אנושי תוכל להמשיך לנהל כאוות נפשה את המסגרת שהקימה: תיאטרון רפרטוארי זה כבר ליגה אחרת והוא לא צריך להיות מותאם למנהל שלו אלא ההיפך.
אם נשים את הנושא בקונטקסט הרחב שלו ונראה את ההשקעה האדירה בספורט, למשל, נקבל תמונה של סולם העדיפויות העירוני הנוכחי - ושל הפרופורציות הראויות.
באייטם השני שלו מדבר בנימיני בכאב על נושא גלריית הצוק העירונית, ובצדק רב. שוב, צריך לראות את התמונה הרחבה: שורש הרע הוא היעדר מוזיאון עירוני. לשים שלט 'מוזיאון נתניה' על בנין נטוש ולהעמיד בראשו עובדת עיריה לא עושה מוזיאון יותר מכפי ששלט 'אוניברסיטת נתניה' על כיכר ברמת השרון יוצר אוניברסיטה.
בנימיני זוכה ממני לחיבוק חם על האייטם השלישי שלו, ואל תחמיצו אותו. מצער מאוד הכיסוי הכמעט אפסי שזכתה לו בתקשורת המקומית הידיעה על ההכרה המקצועית שזכתה לו מגמת המוזיקה בתיכון טשרניחובסקי ברמה הארצית – בוגריה זכאים מעכשיו להתקבל לבי''ס הגבוה למוזיקה 'רימון' ללא בחינות כניסה. זהו הישג מרגש ומעורר גאווה.
זו נתניה שאנחנו רוצים, וצריכים כל כך: עיר של תרבות וספורט, ובסדר הזה.
