לאבא שלי....

seaגל

New member
לאבא שלי....

אני רקדתי אתה צחקת וואי כמה זמן לא ראיתי אותך צוחק או מחייך והלב שלי בשנייה התרחב ... לפני שבאתי רקדה הנשמה שבי הרגשתי הכי הכי למה? סתם ככה בלי הרבה סיבות ובגלל כל הסיבות שבעולם בגלל שאני כאן וטוב לי רוכבת על האופניים עם המוסיקה באזניים העיניים לשמיים אני רוקדת ועפה רחוק רחוק אל מקום טוב אני מרגישה חופשייה מרגישה חיים בנשמה .... אז החלטתי לבוא כי רציתי וידעתי שכל הנינ'גות אצלכם התחשק לי להצטרף .... ככה סתם פתאום לידכם בלי הרבה מחשבה שמתי את האוזנייה והתחלתי לרקוד בעודי לוחשת לכם עם חיוך בעקבות השיחה שלנו "הפרעה נפשית או לא הפרעה נפשית מגיע לי פיצויים מהנאצים או לא....??" ופשוט המשכתי לרקוד לצליל הצחוק המתגלגל של הבונבון אתה הסתכלת על הרצפה חייכת ואמרת "נפל לך בורג את יודעת?" ונמרח לך חיוך מקסים על הפנים אחחחחחחחח אבא יקר כל כך עצוב לי שהחיוך שלך נמצא אי שם עמוק עמוק בנפש הבוכיה והכאובה שלך לו רק היית מבין מה חיוך של עינייך הכחולות מעוללות לליבי הלוואי והיית מחייך יותר. ...... יום השואה מתקרב ובא יום שלך יותר מכולנו קשה כל כך מקווה שהשנה אוכל לחבק אותך להיות איתך פשוט להיות כי אני רוצה. .......... השואה הותירה בך צלקות אין סוף צלקות שנחרטו בנו הילדים צלקות וזכרונות שהפכו להיות חלק מהחיים היום יומיים גם במרחק של 60 שנה. צלקות שנהלו חיים שלמים למרות הניצחון למרות העובדה שאנחנו חיים בארץ ציון חופשיים להיות לעשות ולפעול הצלקות הללו הרגו לך ובך חלקי נפש רבים הותירו אותך נכה הותירו אותך אבוד לנצח הותירו אותך כואב את כאב השורדים הותירו אותך לשאול את השאלות שאין עליהן תשובות הותירו אותך ללא ילדות ללא בגרות הותירו אותך לחיות בחרדה קיומית עכשווית! ............................. אנחנו הילדים לצערי לא הצלחנו להביא נחמה לא הצלחנו להקל על המלחמה הפנימית שנותרה לא הצלחנו להיות שותפים לרגשות לתחושות כמו שהייתם רוצים לא הצלחנו לקחת מכם את כאב האובדן לא הצלחנו להיות תחליף למשפחה שאבדה למשפחה אבודה ............................. אני מקווה אבא שיש רגעים שאתה מביט בנו בני הדור השני , הילדים שלך ואתה גאה בך בנו כי למרות הכל כל העבר יש לך ילדים מקסימים יש לך ילדים שאוהבים יש לך ילדים שסולחים יש לך ילדים שמחבקים יש לך ילדים שלעד יהיו שם עבורך יש לך ילדים שלמדו אהבה ללא תנאי יש לך ילדים שינתנו את חייהם עבורך יש לך ילדים חיים !! נהנים מהנאות החיים ילדים של החיים! מקווה שיש בך רגעי נחת וחיוך פנימי מקסים כמו החיוך שראיתי היום תודה אבא שחייכת אליי עבורי חיוך של אבא זה בכלל לא מובן מאליו.
 

ה מוזה

New member
חיוך של אבא

לקרוא את המכתב הזה עשה לי צמרמורת שזורה בחיוך "אבא יקר כל כך עצוב לי שהחיוך שלך נמצא אי שם עמוק עמוק בנפש הבוכיה והכאובה שלך לו רק היית מבין מה חיוך של עינייך הכחולות מעוללות לליבי הלוואי והיית מחייך יותר." הלוואי והוא היה מחייך יותר בלב ומרשה לחיוך הזה לצאת החוצה לעיתים קרובות יותר מול הקרובים לו ביותר כה עצוב ,ששם היכן שנקברו שישה מיליון יהודים יש חיוכים שנקברו לצידם ואין שום משלחת בעולם שיכולה להחזיר אותם משם ולהניח אותם בלב שאיבד אותם רגע יקר,רגע מופלא,רגע של חיים שזרח דרך העיניים הכחולות שלו ונשזר בנפש שלך חיוך,תודה. צמרמורת ודמעה ועוד אלף תחושות שעושה המכתב שלך הלוואי ויהיו עוד רגעים כאלו,עוד חיוכים כאלו. ~ ~
~ ~
 

seaגל

New member
../images/Emo23.gif

אין כמעט בכלל שמחה שתפסתי לי חיוך אחד זה המון... תודה
 

seaגל

New member
שוב יום השואה, אבא...

שוב ערב יום השואה בפתח שוב האנרגיות משתנות בך וסביב שוב אתה כולך כעוס ועצבני הפעם על כל העולם ולא רק עליי שוב אתה מכונס בתוכך ומרחיק ממך את כל מי שרק רוצה לדבר איתך שוב העצב הזה בעיניים שוב המשפטים שנזרקים באוויר "אני שמח שהגעתי לגיל הזה איש במשפחה שלי לא זכה" וכעבור כמה דקות "די נמאס לי ,הלוואי והיו לי ביצ*** כמו ל א' שהתאבד לפני שבוע, תארי לך מה זה הייאוש שלי לעומת שלו והוא היה לו את האומץ , לי אין" אני כל מה שנשאר לי זה לנשום עמוק ולשתוק אחרי שנים הבנתי שכמה שארצה להבין אני לעולם לא אצליח היו ימים רבים שצרחתי עמוק בפנים חבל שלא הייתי שם אז אולי היו נחסכות ממני כמה מילים כואבות כמו "את לעולם לא תדעי צער, רעב, כאב, השפלה , השרדות, פחד את לעולם לא!" - והלעולם לא הזה הקטין כל רגש שבי כל חוויה שחוויתי ורציתי אבא שיהיה שותף לא יכולתי לחיות אל מול אבא שכזה ... אתה אבא חווית את החיים בצורה האכזרית והכואבת ביותר ולצערי הרב אני יכולה לומר לך שמבחינתי אבא שלי מת שם במחנה את אבא שלי הרגו לי הנאצים הם הרגו לך את החיוך הם הרגו לך את הלילות הם הרגו לך את היכולת לאהוב את החיים הם הרגו לך את הביטחון הם הרגו לך את האהבה לבריות הם הרגו לך את היכולת להנות מהילדים הם הרגו לך את היכולת להאמין שיכול להיות גם טוב הם הרגו לך את היכולת להרגיש הם הרגו לך את היכולת לנוח הם הרגו לך פיסה ענקית של נשמה שהותירה אותך פצוע וחולה בשדה קרב שפשוט לא נגמר שדה קרב שעבר לתוך ראשך לתוך נשמתך ואתה לכוד שם ... שוב יום השואה ואתה תשב לך על הכורסא תיהיה דבוק לטלוויזיה לא תפספס אפילו תוכנית אחת כאילו הם יכולים לחדש לך משהו שאתה לא יודע אתה תמשיך כמו כל שנה לחפש אחר תמונה מארץ הולדתך, מהעיר בו גדלת בה ואולי אפילו יראו את המחנה ווסטרבורק אתה כל כך רוצה לראות ,אתה צמא לכך... אני זוכרת שלקחת אותי לשם , אני זוכרת את האכזבה שלך שכל מה שהותירו זה פסי רכבת כמצבה כעסת רתחת שבחרו לשתול פרחים ועצים שיסתירו את מה שהיה שם בעוד שבך זה בוער בפנים בעוד אצלך התמונות בראש מלוות בריח ומראות הרגשת שהם גנבו ממך את זה וכל מה שנשאר זה מיפוי קטן של המחנה מעץ בתוך מסגרת פלסטיק ופס רכבת שיזכיר... "רציתי שתראי , כל כך רציתי, אני כבר לא צריך את זה , אצלי בראש אבל איך את תזכרי אם את לא יכולה לראות" ראיתי אותך, הרגשתי אותך, אני אזכור לעד אבא לעד אני אזכור שלקחת אותי לשם אני אזכור שאבא שלי שרד אני אזכור שוב יום השואה ושוב גם אני אראה טלוויזיה אקשיב לסיפורים אך עמוק בלב יהיה לי חסר הסיפור שלך שמונח על מדף שמחכה ליום שתרשה לנו להביט ולשמוע למה אתה לא מספר? אני כבר לא קטנה למה אתה לא מדבר? ממה אתה מתבייש...? אני רוצה את הסיפור שלך -של אבא שלי כל כך הרבה סיפורים ועובדות במשך השנים למדתי בנושא אבל זה כמו לגעת ולא לגעת כי אתה לא נותן לי לגעת בשורשים שלך ושלי זה מתסכל אותי לבגרות למדתי, תואר בנושא עשיתי ועדיין הפיסה שלך חסרה לי.... לפחות יש בי נחמה שיש תעוד שלך והסיפור שלך בסופו של דבר יסופר. שוב יום השואה שוב עצב שמתגנב ללב הידיעה שאנחנו סוחבים כאבים וזכרונות לא לנו הידיעה שדור שלם נפגע ונפצע ממלחמה שלא שלנו הידיעה שעוד יומיים כולם ימשיכו הלאה ולדבר על זה בחופשיות כבר אי אפשר כי זה נושא כבד מידי מי רוצה בכלל לשמוע על שואה ודור שני? מי רוצה לשמוע על אבא עם נכות נפשית מהנאצים? מי רוצה בכלל כי גם ככה החיים כאן כל כך קשים. שוב יום השואה ועצוב לי נורא לראותך אותך כואב לראותך אותך סובל לראותך חי את המלחמה מחדש..... אולי קצת פחות אבל בהחלט רואה שזה עדיין כואב ..... "לימים זה נשכח כאיננו אבל כשהערב אורב אומר לך כך בינינו פחות אבל עוד כואב על מה שנפצע בי, נפצע והגליד כמעט ואינני חושב לומדים לחיות עם זה ככה פחות אבל עוד כואב עם כוס ורקיק אפשר להמתיק אין קץ לבריחות זה לא נעלם רק רחוק או נרדם וכואב אבל פחות לא נעלם רק רחוק כואב אבל פחות פחות ועדיין, עדיין פוגע זה בא והולך את יודעת זה כואב כשאני, אני בך נוגע זה כואב כשאת נוגעת פחות ועדיין, עדיין פוגע זה בא והולך את יודעת כואב כשאני, כואב לי כשאת זה כואב כשאת נוגעת לימים זה נשכח כאיננו אבל כשהערב אורב אומר לך כך בינינו פחות אבל עוד כואב לא עד כדי אנחות ואם רע לי אני כותב כואב אבל פחות פחות אבל עוד כואב כואב אבל פחות פחות אבל עוד כואב פחות ועדיין, עדיין פוגע...(פוליקר)
 

ה מוזה

New member
בכיתי איתך ../images/Emo7.gif

כל חיוך של אבא שנקבר בווסטרבורק כל חיבוק שלא חובקת ונקבר במחנה ריכוז כל מילה טובה שלא קיבלת ונקברה באדמת הולנד כל מבט רוך שלא ראית ונקבר בקברי אחים כל לילה שבו אבא לא קרא לך ספר וליטף כי הוא נלחם בשדים שראו עיניו והריח אפו "את אבא שלי הרגו לי הנאצים הם הרגו לך את החיוך הם הרגו לך את הלילות הם הרגו לך את היכולת לאהוב את החיים הם הרגו לך את הביטחון הם הרגו לך את האהבה לבריות הם הרגו לך את היכולת להנות מהילדים הם הרגו לך את היכולת להאמין שיכול להיות גם טוב הם הרגו לך את היכולת להרגיש הם הרגו לך את היכולת לנוח הם הרגו לך פיסה ענקית של נשמה שהותירה אותך פצוע וחולה בשדה קרב שפשוט לא נגמר שדה קרב שעבר לתוך ראשך לתוך נשמתך ואתה לכוד שם ..." בגלל שכל בית נראה כמו תחנה אחרונה בגלל המזוודה המוכנה לתזוזה בגלל זכר הפרידה החפוזה בגלל שתמיד צריך לרוץ בגלל שזה אף פעם לא כאן זה תמיד בחוץ בגלל הנשיקה המרוחקת של אבא בגלל האצבע המאיימת של אמא בגלל שהיית הכבשה השחורה והם היו ההורים בגלל הדלתות הנעולות והקולות בחדרים בגלל האלכוהול בלל הסמים בגלל חלומות שאינם מתגשמים בגלל שבדמיוני עשיתי את זה הרבה יותר טוב בגלל שזה כל כך טוב שזה עושה לי רע בגלל השקר הנורא והאמת המרה בגלל המלחמה בתלות האיומה בגלל המלחמה ברגש האשמה בגלל המלחמה בגלל המלחמה בגלל שאסור לשכוח ואין לאן לברוח בגלל הזיכרונות בגלל הזיכרונות גם אנחנו קורבנות [יעקב גלעד/בגלל]
 

seaגל

New member
../images/Emo165.gif

בגלל שמדינה שלמה במשך שישים שנה לא ידעה להתמודד.... הרבה דמעות היום נשפכו מעיניי משנה לשנה הכאב חזק יותר כי הסוף של הדור שלהם מתקרב והפחד הזה שהוא יעלם לגמרי וישאר טעם ההחמצה...
תודה שהדמעות שלך מחבקות היום.
 

seaגל

New member
.........

זה יום קשה לך אולי הקשה ביותר ואני כל מה שרציתי זה להיות ואתה שוב הצלחת להעיף אותי הכי רחוק בצורה הכי כואבת ולי שוב נשאר לשתוק קצת לבכות קצת לכעוס קצת להיות עם הרצון שאני רוצה אותך הכי קרוב ולא לא רק היום אלא בכלל אבל זה לא יקרה כבר לעולם כל מה שרציתי היום זה להיות לך לנחמה אף פעם לא הצלחתי לצערי גם היום לא הפצע שלך שורף אותי וכנראה שאין גשר שיקרב אותי אלייך והיום היום יותר מכל יום אחר לי שככה בחרת שככה דיברת שככה נגמר יש בי כאב ששורף עכשיו יש בי כאב ובא לי לצרוח קבינימאט על העולם קבינימאט על הנאצים הבני זו**** ואני לא יודעת אבל בא לי לעמוד על גג העולם ולהגיד כולם מדברים על השואה כולם מדברים על הניצולים אבל בתכלס אף אחד לא מעיז להגיד כמה שהם פגועים וכמה שהם חולים (לא כולם כמובן) ואף אחד לא עוזר ולא עזר ואני כבר לא יודעת איך לאכול את הטרוף הזה שאין בו הגיון כולם מעדיפים לדבר על הגבורה וכן הייתה שם גבורה אבל בסדר זה כמו עוד מדליה שתלויה על הקיר או המדף שהכנת אבל בתכלס ביום יום אין כמעט גבורה יש המון כעס תסכולים וחוסר תקשורת...... מצטערת ושאלוהים יסלח לי שאני כועסת כל כך דווקא היום אבל אני מתוסכלת כי אין לי דרך להגיע אלייך וכמה שאני מנסה אני נתקלת בחומה ויש ימים שזה כבר לגמרי בסדר כי אני יודעת שאנחנו כבר רחוקים לעד רק שהיום היה לי חשוב נורא כל מה שרציתי זה להיות ולעזור לך הייתה לי הזדמנות ואתה לקחת את זה ממני היום אני לא כועסת עליך אני כועסת על המלחמה הזאת שמכתיבה לי חיים שלמים אני כועסת על מלחמה הזאת שעברה אליי בגנים שניצחה אותי עוד לפני שהכרתי אותה אני כועסת על המלחמה הזאת כי אי אפשר להבין אותה ולהתמודד איתה כי בחיים אני לא אוכל להתקרב למקום הזה שנקרא שואה ולטעון וואלה אני מבינה הלוואי שהיה שם משהו יותר אנושי שהייתי יודעת להתמודד איתו משהו פחות גדול שמעל לתפיסה האנושית כי אז גם לא הייתי מרגישה חרא כל פעם שאני כועסת.... אני מסיימת את היום הזה בדמעות שחונקות אותי כי אני לא בטוחה שעוד שנה תיהיה איתי הבריאות שלך מתדרדת ואתה יחד איתה מתרחק יותר ויותר היום הייתה הזדמנות ופסםסתי אותה כמו שפספסתי חיים שלמים איתך הלב שלי נשבר סליחה אבא כל מה שרציתי זה לאהוב אותך במיוחד היום.
 

ה מוזה

New member
../images/Emo204.gif

"כל מה שרציתי זה להיות ולעזור לך הייתה לי הזדמנות ואתה לקחת את זה ממני " יש תהומות שנוכל לבנות מעליהם גשרים אבל מי שיצטרך לצעוד בהם זה האיש שבקצה השני כי כמה שנרצה לצעוד את כל הדרך אליו לא נוכל אם בקצה הגשר יש שער נעול ורק בידיו המפתח ..... ולפעמים[בעצם,תמיד] לעמוד שם מרחק נגיעה לרצות כ"כ להרגיש,לגעת,להיות,להתקרב,לאהוב לבנות את הגשר ולפגוש שער שקוף ונעול זה מכאיב מתסכל ומכעיס ... את לא צריכה לבקש סליחה מאלוהים על הכעס הזה מספיק זמן,מספיק שנים הכעס הזה היה מעבר לדלתות סגורות בחדרי חדרים ,איש לא נוגע בו,איש לא מעיר את השדים הישנים "אני לא כועסת עליך אני כועסת על המלחמה הזאת שמכתיבה לי חיים שלמים אני כועסת על מלחמה הזאת שעברה אליי בגנים שניצחה אותי עוד לפני שהכרתי אותה אני כועסת על המלחמה הזאת כי אי אפשר להבין אותה ולהתמודד איתה " אני לא חושבת שיש אדם ביקום כולו בכל האנושות כולה אפילו אלוהים שיכול להבין,להתמודד,עם אויב שקוף שאיש לא רואה והוא אכזרי תולש ילדים מידי הוריהם תולש ילדות מזרועות אביהם והוא לא נכנע כשנגמרה המלחמה והונף דגל לבן הוא נושם ופועם וחי בנפש אלו ששרדו את חשיכת האדם. את מבינה?את מבינה מה כואב ומכעיס סיגלי ?........ שבכלל לא היה לך סיכוי מלכתחילה להביס את האויב השקוף זה שמחזיק את המפתח לשער נעול ,הגיטו חי באדם שחי בעבר בגיטו אותו אויב שקוף שאיש עדיין לא מצא מילים לתאר אותו עדיין גם אחרי דור תולש ילדות מהידיים של אבא גם כשהן צורחות "אני רוצה אותך,אבא" "אני לא בטוחה שעוד שנה תיהיה איתי הבריאות שלך מתדרדת ואתה יחד איתה מתרחק יותר ויותר היום הייתה הזדמנות ופסםסתי אותה כמו שפספסתי חיים שלמים איתך " ואני רק יכולה לקוות שהוא לא יחמיץ ולא יפספס את הרגעים הקטנים בהם כל האהבה האדירה הזו שלך מצליחה לתעתע באויב ולחמוק דרך הסורגים שבשער ולגעת לו בלב .......... עצוב,כואב,מתסכל שאפילו אין לך על מי לכעוס ,הן המלחמה נגמרה גביעי הנצחון והמדליות על המדף ,אייכמן נתפס,היטלר התאבד,כולם הכריזו בחוצות העולם "המלחמה נגמרה " וכבר 60 שנה שהיא קיימת,שקופה,שקטה ואכזרית באותה המידה [ ולמה ..
... ? כי "אין פרפרים בגיטו " אבל אני מקווה שלאהבה שלך יהיו כנפיים שיחלפו מעבר לחומות אל הגיטו שחי באבא ]
 

seaגל

New member
קצת ארוך כי נגעת כל כך

שנים אני חיה עם שדים שקופים שאין להם מילים וכשאני מנסה לצייר אותם אני מצטיירת כמו פסיכית כי כלפי חוץ הכל טוב.... עמוקים שורשי המלחמה הזאת כעומק שורשי חייו של אבא הם כל כך סבוכים בתוכו שהם חנקו אותו והם חונקים אותי שנים שאני חיה עם תחושה שהוא שונא אותי שנים שאני לומדת לאט לאט על המחלה שלו משם שנים שאני לומדת בליבי למצוא מקום לסליחה שנים שאני לומדת להבין שהשער הזה ישאר סגור כנראה לעולמים ועולמים זה נורא מפחיד שנים שאני לומדת לחיות על יד בלי שום נגיעה של רכות אהבה או הכוונה של אבא שנים שאני לומדת להפנים שאני חיה בתחושה כאילו אין לי זכות קיום כאילו אין לי זכות להנות כאילו אין לי זכות בלעדיו ולי אין זכות לכעוס על ניצול שואה אין לי זכות לכעוס על אדם עם נכות שקיבל מהנאצים אין לי זכות לכעוס על מי שחווה את הנורא והקשה מכל אין לי זכות כי הוא לא אשם... עמוקים שורשים המלחמה הזאת ולי אין סיכוי נגד הנזקים שהיא עשתה כי אין מי שישמע ואין מי שירצה ל"תקן" רגע לפני שהוא עוזב... אני לא חושבת שאבא מרגיש מולי את האהבה הוא כל הזמן משדר אכזבה וכישלון.... כי אולי באמת אין פרפרים בנפש שנשארה מאחור. היום הכאב הזה כבר לא מנהל לי את החיים רק שיש רגעים שאני מתבונננת בו וזה קורע אותי לחשוב איך חיינו חיים שלמים בלי לגעת בלי לדעת אחד את השני הגיטו חי באדם שחי בעבר בגיטו אותו אויב שקוף שאיש עדיין לא מצא מילים לתאר אותו עדיין גם אחרי דור תולש ילדות מהידיים של אבא גם כשהן צורחות "אני רוצה אותך,אבא" "- אחחחחחחחח
 
למעלה