לאוריאנה ואוליי לכולם

[דין1]

לאוריאנה ואוליי לכולם

קראתי את ההודעות , כמעט של כולם . אני משתומם ותוהה , כיצד ניתן במאה שלנו עדיין לראות את הדברים כפי שחלקנו רואים אותם . האחד רואה בשחור את שהשני רואה בורוד . גווני הקשת בחיינו נתפסים ע``י כל אחד ע``פ מצבו , המצב בו הוא נתון ברגע מסויים בחייו שמש היא אותה שמש , השמיים הם אותם שמיים הזריחה גם היא ואפילו הים . החיים תמיד ,(אפילו אם ברגעי משבר אנחנו חושבים אותם לשחורים) אבל תמיד , יש בהם רגעי אושר . תמיד צריך לחפש ולא מתחת לפנס את הרגעים והמצבים האלה . האחד משיג את האושר והכוח להמשיך , ע``י הילדים האחר ע``י עבודה אבל לכולם יש הבזקי אור , הבזקים של אושר . אני יודע , אני נשמע מעורפל ולא ענייני ( מפאת קוצר הזמן אוליי ) אבל אני באמת חושב שתמיד , בכל מצב , ניתן למצוא רגעי אושר ושלווה `` לכל דבר שלילי יש את המקבילה שלו החיובית `` אומרים הסינים והם צודקים אין שלילי בלי חיובי הם תמיד הולכים יחד . לבסוף , אני ממש מקנא בך , על כי את מסוגלת בכזו פשטות ובלי מאמץ , להתחבב על כל הסובבים אותך . ממני ברגשי אהבה דין 1

 

[אוריאנה]

כ``א רואה מה שהוא רוצה לראות

דין יקירי, אין ולא היתה מציאות אובייקטיבית אחת. אנו יוצרים את המציאות, כל אחד לעצמו, ואיך שהאדם רואה את עצמו ככה נראים חייו. אולי תצחק, אבל אני מחזיקה מעצמי אדם אופטימי, למרות כל העצב. אני אלופה בלראות את החצי המלא של הכוס. ואתה יודע שאני מאד שמחה ומלאת חיים, שלא כמו שמצטייר בשיריי. השמש היא תמיד אותה שמש, אבל אחד יראה אותה כמעצבנת ושורפת ואחר יראה אותה כנהדרת ומחממת. זה היופי שבחיים. נ.ב תודה על המחמאה, אני לא מתאמצת להתחבב על איש, אני פשוט אני - לטוב ולרע.