לא מצליחה להתנתק...
5 שנים מכירה אותו.
5 שנים אני יודעת.. הוא היה אמור להיות בעלי.
מה השתבש בדרך? אין לי עדיין תשובה, רק השערה .
היינו ביחד לתקופה קצרה. לא האמנתי שהצלחתי להשיג מישהו כל כך שווה בעיני. הייתי צעירה ואולי ילדותית. משהו לא עבד, אולי זה לא הזמן מבחינתו - כך חשבתי אז. הקשר נותק, לא הצלחתי לשמור על זה לאורך זמן אבל לא הכנסנו אחד את השני לחיים עד שהוא חזר אליי. ואני קיבלתי עם זרועות פתוחות ולא האמנתי, שוב. איך משאלות הלב הגדולות ביותר מתגשמות בסופו של דבר. ואז מתפוצצות. עד היום לא ברורה לי הסיבה. שוב ניתנו קשר לחלוטין. לא רציתי לשמוע ולא לראות. ידעתי שהפעם זה לנצח. הרבה מים עברו בנהר ואז חזרתי מכמה חודשים בחו"ל. הודעת מזל טוב, הכי מדהימה שקיבלתי בחיים, באיחור ליומולדת. לא פיתחתי את השיחה, לא מגיע לו.
ואז הגיע השלב שאני צריכה לבחור איפה ללמוד. כל מקום- רק לא איפה שהוא לומד. אבל לא הייתה לי ברירה, באמת... ניסיתי אבל לא הרגשתי שלמה עם זה. וכולם מסביב אומרים לי- למה שתמנעי מעצמך את העתיד שלך בגללו? מי אמר שתפגשי אותו בכלל? בתוך תוכי ידעתי שהם צודקים אבל החרדה מלראות אותו.. החרדה מלא להצליח לצאת מהמקום הזה... אז כן פגשתי בו שוב.. ושוב נזכרתי כמה אני אוהבת את הבנאדם. וגם הוא נזכר. לא בצורה רומנטית כמובן.
אבל היה לי חבר שהיה מושלם. יצרתי קשר כמה שפחות.. פעם ישבנו ודיברנו והוא סיפר לי שהוא עוזב את הלימודים ואני כל כך שמחתי בשביל עצמי.. ומצד שני ידעתי שלא סגרתי את המעגל ולא קיבלתי תשובות לשאלות שהיו לי.
בחיי שכשהוא לא היה בסביבה לא זכרתי אותו. היה לי כל כך טוב... אבל הוא חזר וכל כך כיף לי במחיצתו..נעלמו לחלוטין השאלות שהיו לי פעם. וכל פעם שהוא עובר, המחשבה "איזה חתיך" חולפת לי בראש. והיו גם המון חלומות טובים ורעים.. הוא תמך בי ביום קשה מאוד. ישר ראה עליי שמשהו לא בסדר. נפרדתי מהחבר המושלם שהיה לי.
אבל עדיין לא מצליחה להבין מהו המעגל הלא סגור כאן, זה שבגללו אנחנו תמיד חוזרים לחיים אחד של השני.
5 שנים מכירה אותו.
5 שנים אני יודעת.. הוא היה אמור להיות בעלי.
מה השתבש בדרך? אין לי עדיין תשובה, רק השערה .
היינו ביחד לתקופה קצרה. לא האמנתי שהצלחתי להשיג מישהו כל כך שווה בעיני. הייתי צעירה ואולי ילדותית. משהו לא עבד, אולי זה לא הזמן מבחינתו - כך חשבתי אז. הקשר נותק, לא הצלחתי לשמור על זה לאורך זמן אבל לא הכנסנו אחד את השני לחיים עד שהוא חזר אליי. ואני קיבלתי עם זרועות פתוחות ולא האמנתי, שוב. איך משאלות הלב הגדולות ביותר מתגשמות בסופו של דבר. ואז מתפוצצות. עד היום לא ברורה לי הסיבה. שוב ניתנו קשר לחלוטין. לא רציתי לשמוע ולא לראות. ידעתי שהפעם זה לנצח. הרבה מים עברו בנהר ואז חזרתי מכמה חודשים בחו"ל. הודעת מזל טוב, הכי מדהימה שקיבלתי בחיים, באיחור ליומולדת. לא פיתחתי את השיחה, לא מגיע לו.
ואז הגיע השלב שאני צריכה לבחור איפה ללמוד. כל מקום- רק לא איפה שהוא לומד. אבל לא הייתה לי ברירה, באמת... ניסיתי אבל לא הרגשתי שלמה עם זה. וכולם מסביב אומרים לי- למה שתמנעי מעצמך את העתיד שלך בגללו? מי אמר שתפגשי אותו בכלל? בתוך תוכי ידעתי שהם צודקים אבל החרדה מלראות אותו.. החרדה מלא להצליח לצאת מהמקום הזה... אז כן פגשתי בו שוב.. ושוב נזכרתי כמה אני אוהבת את הבנאדם. וגם הוא נזכר. לא בצורה רומנטית כמובן.
אבל היה לי חבר שהיה מושלם. יצרתי קשר כמה שפחות.. פעם ישבנו ודיברנו והוא סיפר לי שהוא עוזב את הלימודים ואני כל כך שמחתי בשביל עצמי.. ומצד שני ידעתי שלא סגרתי את המעגל ולא קיבלתי תשובות לשאלות שהיו לי.
בחיי שכשהוא לא היה בסביבה לא זכרתי אותו. היה לי כל כך טוב... אבל הוא חזר וכל כך כיף לי במחיצתו..נעלמו לחלוטין השאלות שהיו לי פעם. וכל פעם שהוא עובר, המחשבה "איזה חתיך" חולפת לי בראש. והיו גם המון חלומות טובים ורעים.. הוא תמך בי ביום קשה מאוד. ישר ראה עליי שמשהו לא בסדר. נפרדתי מהחבר המושלם שהיה לי.
אבל עדיין לא מצליחה להבין מהו המעגל הלא סגור כאן, זה שבגללו אנחנו תמיד חוזרים לחיים אחד של השני.
