הפרטת התחבורה הציבורית
ההפרטה הזו טובה לאיילי ההון (יעקב שחר, החברה של הורן את לייבוביץ' וכו'). הציבור כבר מזמן הבין שכל המשחק הזה של ההפרטה פוגע בו. אם בעבר יכולת באמצעות שיחת טלפון אחת להבין כיצד ניתן להגיע מבאר-שבע לרמלה ואחר-כך לראשון, היום אתה צריך לעשות שלוש שיחות נפרדות (מטרופולין, החברה של רמלה ואגד). בכל חברה קיימת שיטת כירטוס שונה והתמחור משתנה מעיר לעיר, האוטובוסים שונים ברמתם ובסגנונם (השבוע נסעתי לצריפין ברכב של החברה המקומית - ומשענת הצד במושב שלי הייתה שבורה...). יש צורך ברכישה מסודרת של מספר דגמים באופן קולקטיבי ממספר יצרנים והקמת מרכזי תחזוקה כלליים לכל החברות. ההפרטה לא יכולה לבוא על חשבונו של הלקוח - אם הרעיון בשיפור השירות על החברות להקים מרכז מידע אחיד, מערכת כירטוס אחידה ומנגנון תחזוקה אחיד של האוטובוסים. ההפרטה, כמובן שלא יכולה לבוא על חשבון זכויות סוציאליות של העובדים בחברות הללו. לא סתם נקבעו שעות עבודה ומנוחה מוגדרות לעוסקים בתחבורה הציבורית. הרגישות הנדרשת בהפעלת כלי רכב המסיע בתוכו 50 איש ויותר היא גבוהה. שכר נמוך וחוסר בשעות מנוחה פוגעים בנהגים במישור הראשון ובשני בנוסעים. שכר נמוך יחייב את הנוהג ברכב לעבוד שעות רבות ביום בכדי להגיע לרמת הכנסה ראוייה - וכך מגביר את העייפות המצטברת וחוסר הביטחון לנוסעים.