לגדל ילד אוטיסט זה קל בהרבה מאשר לגדול אצל...

[arana1]

לא כל דבר שמקשה עליך הוא לקות

ולא כל דבר שאתה עושה פחות טוב או אחרת מאנשים אחרים זה לקות
חשוב להבין את ההבדל הזה גם לטובת אנשים שיש להם לקויות אמיתיות,כמו עיוורים וחירשים ופסחים וחיגרים,שלא יגידו להם סתם קשה לכם יותר

אף אחד לא חייב להסכים במאת האחוזים עם אף אחד אבל זה לא אומר שאין טעם וצורך בדיון על הבדלי השקפה ותפישת עולם
בדיוק להפך
דווקא זה שאין חובת הסכמה מאפשר דיון יותר לעניין

ולגבי הטעם המר
בוודאי שהוא לא שלי
כי אני לא פסיכולוג ולא אקדמאי
ואני לא מועל בחובתי ולא עושה צחוק מאומנותי ומהאנשים התמימים שמאמינים בסמכותי

זה שלחרא יש טעם מר לא אומר שאני חרא

 

[יפחוצית מצויה]

לא מבינה בשביל מה להתעקש על זה כלכך

אתה מדבר על חוויה פנימית של אדם עם עצמו. איך אפשר להתווכח על זה?

מישהו יכול לשכנע אותך שאתה רואה את עצמך אחרת מאיך שאתה רואה את עצמך? או שכל מה שאתה חושב ומרגיש כהכי פנימי לך, כמגיע משורש נשמתך, הוא בעצם איזו שטיפת מוח שאיזה ממסד או משהו הכניס לך לראש?

(בהנחה שזה לא נכון. במקרים שזה נכון, בהחלט יתכן שאם מישהו יגיד לך את זה תואר לך איזו נקודה. אבל האם היית מוכן בעקביות לשמוע שזה נכון לגבי משהו שאתה באמת חושב ומרגיש, לעומק, ושכבר שקלת פעמים רבות את האפשרות שהוא עיוות מבחוץ והגעת למסקנה שלא? זה לא היה קצת מעצבן אותך?)

אני מאמינה לך שבשבילך הרבה דברים אצלך שמישהו מבחוץ עשוי להגדיר כלקות, הם לא לקות.

אין לי מושג למה בחוויה הפנימית שלי כמה דברים דומים לאלה כביכול, הם כן לקות, או לפחות בעלי היבט שהוא לקות. אולי הם לא בדיוק דומים? אולי בסך הכול הכללי של המהות שלי, המשמעות שלהם שונה מאצלך? אני באמת לא יכולה לדעת.

אבל בשבילי, לפחות במובנים מסוימים, הם לקות ועוד איך. המילה "לקות" מתארת את חוויה מסוימת שיש לי איתם באופן כלכך קולע, שנדירים המקרים בחיים שמתקיימת בהם התאמה כה מופלאה בין חוויה לבין מילה. ברצינות.
תפיסת הזמן שלי, למשל. לא חשוב כמה היבטים פיוטיים ועמוקים ויפים אני יכולה למצוא בה, תמיד יתקיים מבחינתי גם מובן שבו היא פשוט לקויה, לקויה, לקויה לא פחות ולא יותר ממכונת כביסה מקולקלת.
(כמאמר המשורר: "כמו מחשב בלי חוברת הסבר / כמו גרביים של מישהו אחר / כמו גפרור רטוב / ולזכור שחשוב / לדבר לדבר לדבר")

אני מבינה שמבחינתך זה מצער ומאכזב, והיית מעדיף שאחווה את הדברים כמוך, אבל עצם הרצון שלך לא יוכל לגרום לי לחוות אותם כך, נכון?

ואני גם מסכימה איתך שהדיון הוא חשוב ומעניין. ואתה יודע מה, אני מאמינה שאפילו החוויות הפנימיות הכי עמוקות נתונות לחלחול של משמעות חדשה (לשני הכיוונים), ולכן תמיד שווה לדבר עליהן עוד.

אבל תסכים איתי שלנסות לשכנע מישהו שהוא לא באמת חווה את עצמו כמו שהוא חווה את עצמו, ושאתה מבין את מהותו הפנימית יותר טוב ממנו - זה כמעט תמיד רעיון רע, לא?

אני לא חושבת שאתה עושה את זה בכוונה, מאמינה לך שמבחינתך אתה רק מנהל דיון. אבל לעתים קרובות ככה זה מתקבל. אז בבקשה תבין למה זה מקפיץ אנשים. הרי לרובינו עשו דברים כאלה הרבה יותר מדי כל החיים, בדיוק כמו לך. לא סתם הגענו לפורום הזה, ולא סתם אנחנו מנהלים את הדיונים האלה. חלק גדול מהכאב הוא דומה מאוד, ודווקא בך יש משהו שיוצר תקווה אמיתית שאתה תהיה טוב יותר מזה...

 

[arana1]

כי הוויכוח שלי אינו איתו

או עם החוויה הפנימית שלו,אלא משהו הרבה יותר עקרוני וכללי,וכן,אני משוכנע שרוב האנשים כנועים הרבה יותר ממה שנדמה להם ללחץ חברתי ולשטיפת מח המתמשכת כאיזה מי סוג של חיברות סוטה ואכזרי שמסמן ושופט מייד כל התפתחות מעט שונה לכלייה

וכן,אני מוכן ורוצה בדיונים ביחוד על מה ששקלתי כבר אין סוף פעמים

את מדברת אלי כמי שמאוכזב מחוסר הזדהות של אחרים עם דעותיו,כמי שמחפש סוג של שיתוף ואחווה ופורקן רגשי בפורום הזה,ואני לא בטוח שזו אינה גישה שפשוט ממעיטה לחלוטין את הנקודה היותר עקרונית שאני מנסה להעביר,ובצורה הכי צפוייה ופסיכולוגיסטית שמבזה את כל התכנים רק להיבטים הרגשיים,בעוד שהנקודה שלי היא באמת עקרונית,לפחות גם,ואליה אינך מתייחסת כלל
לרדד כל דיון רק להיבטיו העימותיים,הכחניים ,לכאורה,לא נראה לי כיוון מעורר תקווה בכלל

נסיון לבקש מאנשים לשקול להפסיק לתאר כל שונות רק במונחים של לקות או סטייה מאיזה שהיא תקן ובמקום זה לבדוק אם אין לפחות בחלק מהדברים האלה גם שער לזהותנו היחודית,משהו שנוגע במקומות המפגש של הנפש עם הגוף,ברמה משמעותית,שלכן גם יש בה סיכוי גם לביטוי אמיתי של יחודיות שממנו אפשר גם לגזור דרכי התייחסות יותר מועילות והגונות ומקדמות זה ממש לא דומה לדפוק לאדם את החיים רק בגלל שהוא שונה
הייתי אומר שזה אפילו בדיוק ההפך מזה
אבל שוב,כצפוי,הנה מגיעה הסימטריה מהגהנום,שמועכת כל נסיון הידברות תחת הכובד הבלתי נסבל של צדקנות מתחסדת

וכי מה אני בסך הכל אומר ? שאולי גם דיסלקסיה היא ביטוי ושער לאיזה רגישות ששוה להתחשב בה,שאולי אילמות סקטיבית זה לא משהו דפוק אלא ביטוי לתחושת מציאות ששוה לראות את הסיבות ,אולי אף היפות להפליא,שמסתתרות מאחורי כל מה שהסביבה לא מסוגלת לראות אלא כסטייה...

אני בכלל לא מתווכח עם איך שאת ,והוא ,מרגישים,מתאים לכם להרגיש דפוקים ? תעשו חיים
גם לא חושב שזה כל כך נורא להיות קצת דפוק
אני אפילו דפוק נורא
רק שנדמה לי שעקרונית זה פשוט גם מרדד את הקיום וגם מונע הזדמנות מופלאה לידיעה וחוויית חיים הרבה יותר עמוקה ומשמעותית
אולי לא בשבילך ואולי לא בשבילו
אולי לאחרים
אני לא כותב לך
ואני לא כותב לא
אני כותב בשביל מישהו שאולי ימצא עניין בלנסות לראות אנשים לא רק כסך הסטיות שלהם מהמקובל

 

[יפחוצית מצויה]

הרבה פעמים אני דנה איתך גם ברמות אחרות

הפעם התייחסתי למשהו שהוא יותר ברמת הרגש. זה מידע כלכך מיותר מבחינתך? כלכך רדודה וצפויה החוויה שלי, מבחינתך?
זה באמת לא מעורר תקווה במיוחד.

 

[יפחוצית מצויה]

וסליחה שאני נפגעת

אני מרגישה שזה איכשהו פוגע באסתטיקה של הדיון, אבל קשה לי להימנע מזה כנראה.

 

[arana1]

בהחלט

זה מזכיר לי שפעם חברה שלי שלחה לי קטע ביוטיוב שבו אחד האנשים שנחשבים לחלוצים בקטע של יעוץ פילוסופי מציג מה שהוא מחשיב כטיפול באיזה אקדמאית רגישה להפליא

והעציץ הזה שמשום מה זוכה להערכה מאוד מאוד גובה בכל החוגים האקדמים ובכלל כל כך מפספס אותה לחלוטין,פשוט רואה אותה הפוך לגמרי וכופה עליה תבניות הכי שגורות ושדופות,רק בגלל שהביטוי הרגשי שלה עובר גם דרך רגישות אינטלקטואלית
מה הוא לא עשה ממנה שם,קציצות,והיא רק חייכה מבויישות והנהנה כי כנראה לא היה לה נעים לפגוע בו

כן,תתארי לעצמך שלאנשים שונים יש רגישיות שונות,ומה שלנ"ט מרגיש כצרכי הזדהות ורגישות לא פעם מרגיש לאוטסיסטים בדיוק הפוך,ולהפך

 

[arana1]

זה בכלל לא מיותר

אבל מה שמכאיב,גם רגשית,זה שיש דרכים מקובלות ונכונות לשיתוף רגשי ויש כאלה שהן פסולות ונתפשות כתסמין של לקות

וזה אחד הדברים שהכי מועך לאוטיסטים את הלב כל הזמן אבל במקום שמישהו יתייחס לזה ברצינות מתייחסים לזה כאל תסמין של לקות
אז כן
ההפרדה הזאת בין הרגש למחשבה
שהיא כל כך אופיינית כתגובה לנסיון האוטיסטי לביטוי רגשי שכולל בתוכו גם מחשבה
היא פשוט מחרידה ומאוד מכאיבה
בדיוק בגלל שלאנשים מסויימים זה נתפש ומרגיש מאוד רדוד והכי מועך

ואחת הסיבות שאנשים דוחים כל הזמן את נסיונות השיתוף האוטיסטי
ובעצם אומרים להם "לא ככה משתפים,אנחנו נראה לכם איפה הלב שלכם אמור להיות"
זה בדיוק חוסר היכולת להבין את ההקשר גם בין תכנים שמופרדים אצל אנשים נורמטיבים למישור היותר אינטלקטואלי שאצל אוטיסטים רבים הם דווקא הכי קשורים ללב

זו גם אחת הסיבות שאני חוזר וטוען ששער היציאה מהגהנום זה הפרדה בין אוטיסטים לנ"ט

 

[arana1]

למשל

אותי תפישת הזמן של אנשים, ובכלל ,מרתקת נורא
לתחושתי יש גם קשר די הדוק בין תפישת זמן שונה לבין מה שנחשב כאוטיזם

אז אפשר מצד אחד לפתור את העניין באורח חד צדדי לחלוטין ולקבוע שכל אדם שנולד עם תפישת זמן שונה הוא פגום ולקוי(זה מה שכל אנשי המקצוע עושים פחות או יותר)
ואפשר מצד שני לנסות גם להקדיש לזה מעט מחשבה
כי זמן הוא גם השער שלנו אחד לשני וגם הגדר
הוא מה שמפריד אותנו מהכלל והאחר וגם מה שמחבר

אמרת לקות וסגרת באחת את כל המעיין הנובע של ההגות האנושית בנושא
טיטאת מתחת לשטיח את אחד מהעדשות הכי מדוייקות לבחינת המצב האנושי
כולנו גם נורא מקולקלים נורא
יש אין סוף נכונות ותמיכה ואהדה והכלה לתפישה שלפיה הרוב צודק ומי שסוטה ממנו הוא מקולקל
לא מבין מה כל כך מעצבן בעובדה שפה ושם יש אנשים שמנסים גם לתהות שמא זה לא תמיד בדיוק נכון

(האמת שאני מבין למה אבל נעזוב את זה עכשיו)

 

[ענתנוי]

אני לא רואה לקויות

רק בני אדם.

לא מוצאת שום טעם בחיפוש פגמים באנשים אלא רק בזיהוי קשיים וחיפוש פתרונות.

 

[עדו בן צבי]

ברור שיש לראות את האדם בראש ובראשונה.

כשאני מכיר אדם חדש, איני נגש לחיפוש חסרונותיו. כך עושים גם 99.9999% מבני האדם. הרוב המוחץ של מי שמכיר אותי, אמנם מודע ללקויותי, אך לא חשוב שהן הדבר החשוב ביותר שקשור בי ובטח שלא הדבר היחיד.

 

[arana1]

ואולי חבל שכך

ראשית רוב מוחלט של בני אדם מחפשים את יתרונם על אחרים כי זו חלק מהצורה שבה רוב האנשים מממשים את מה שהם תופשים כמלחמת הישרדות,
זה נעשה בלי מודע בכלל אבל דווקא בגלל זה יש לזה השפעה די חזקה על ההתנהלות וההחלטות האמיתיות שמתקבלות מעבר לגינוני הצביעות המקובלים
מהדבר גם נגזרת הבעייתיות שבשיוך מאפיינים מסויימים ללקות
בגלל שהיה ודיסלקציה,הפרעת קשה,דיסקלקוליה,בעיות בוויסות חושי ורגשי ובהתנהלות חברתית אינם תסמין של לקות או ביטוי לפתולוגיה מסויימת אלא ביטוי שהוא לגמרי אינטגרטיבי לאישיות ולזהות אז אנחנו מחמיצים בדיוק את כל מה שהכי מהותי וחשוב בשביל לגעת ולדעת את האדם וללמוד איך לסייע ולתמוך ולאהוב אותו כיאות
מכשירים ועזרים להתגברות על הלקות לא פותרים את הבעייה המהותית הזאת אלא רק מנציחים אותה
כי במקום שנתפתח ונפתח עם מה שיחודי באדם אנחנו מצמידים לו מבנים מלאכותיים שיאפשרו לו להיות כמו "כולם"
וכך גם הכלל מאבד את הגישה למגוון שמאפשר את הרחבתו והתפתחותו

 

[kagome10]

 

[orit6666]

אהבתי מאוד