לדאות מן התהום

[שלהבת הנר]

לדאות מן התהום

הסוף. רק אחריו אתה מחליט ללכת קדימה והלאה. אקורד הסיום. לפני כן יש את התהום העמוקה והחשוכה, השמיים השחורים, הקירות שסוגרים. מסכת ייסורים, כאוס אישי, אנדרלמוסיה מוחלטת: הפיטורין, הגירושין, המחלה, הפציעה, המוות. כל אחד והגהינום הפרטי שלו. המחשבות: מה עכשיו?! לאן ואיך? לבד או בשניים? היש מזור? איך מתחילים מאפס? כיצד מתגברים על האובדן, היש תחיה למוות נפשי? ההתחלה מחדש – פרק ב' של חייך: האיתותים הפנימיים, השמש שבחוץ, הרצון לחיות והשאיפה לגמוע מחדש את העולם אל תוכך. השיקום. זה בא במנות קטנות. במחשבות, בכוונות, ברצון לשנות. אט אט כוחך שב אליך, הגוף מתחזק, הנפש מחייכת, אתה מתחיל לצעוד. אתה כאן בעוזך ובאלף פחדיך, בשמחה ובעצבות. מחפש את נקודת הזינוק. את מי לקחת איתך? את אלה שיהוו כתף ומשען? את אלה שיכוונו אותך כיצד לצאת מצומת חייך? ואולי מוטב לך את עצמך בלבד. בדרכך לא תדע מי ומה יבטיחו לך סיפור חיים טוב יותר, מי ומה ימתיקו מרור שפתיך. ובכל זאת תצעד. עם חיוך, רצון, תקוה, אמונה, עם פחדים, מחסומים, כאב וייאוש. הן גמרת בלבך אומר וסגרת את דלת עברך. מכאן והלאה אתה האמן שיוצר את עולמך. זו הזדמנות השינוי, זה נסיון הצמיחה ואתה חייב את זה לעצמך.

 

[נסיכת הכוכב]

תבני את עצמך בעצמך ללא תלות

כך אמר לי ידיד טוב שלוויה אותי שניםאכן עצה טובה להתחיל מערכת יחסים שאת בנויה עצמאיתושאת כבר על הרגליים אז הקשר בריא יותרכן מותר לחלום על הקשר שבעתיד וזה נותן כח להמריאלהוציא את הכאב באמצעות הכתיבה זה מבורך ואז לתת לאושר להכנס במקום הכאב שיצא לחייך אל השמים התכולים והשמש הזורחת ולציפורים המזמרים ככה להמריא איתם עם השירים שתשירי לעצמך אל ההר שנמצא ממול שם גם האהבה ןוהאושר