ברוכה הבאה
אני חייבת להגיד שעבורי להיות לסבית זו בחירה. אולי אני דו מינית מבחינה ביולוגית? לא יודעת.. אני מאמינה שיש מעיין רצף של אפשרות למשיכה, ולא חייבים להשתייך דווקא לקצה כזה או אחר. אבל אני בוחרת לחיות כלסבית. כי טוב לי עם הבחירה הזו
(ואת זה אפרט בנפרד
רציתי להגיב על דבריך, על החלק של האונס. אני מכירה לא מעט נשים שנאנסו. אני גם מכירה אנשים (לא את) שחושבים שלסביות הן נשים התאכזבו מגברים (הן בגלל תקיפה מינית והן כי הן "דחויות" ע"י גברים). לי מאד מאד קשה עם ההקישור הזה. קודם כל כי אני עצמי לא נאנסתי ולא מרגישה דחויה. אני מרגישה שבחרתי להיות לסבית כי זה עושה לי טוב בנשמה
אני חושבת, בדיוק כמו שכתבת, שנשים במצבים קיצוניים נפתחות בכלל לזה שיש אופציות אחרות; מחנכים אותנו על גבר-אישה, רובנו לא חושבים בכלל במושגים אחרים, זה מובן מאליו. אני, עד גיל 25 לא העלתי בדעתי להיות עם אישה, לא עבר לי אפילו באופק. אם לא היתה מתחילה איתי מישהי ואני לא הייתי חושבת שזה מגניב (בקטע של הרפתקאה, ואיזה קולית אני שאני עושה דברים מגניבים) לא הייתי הולכת על זה. רק אחרי שנפתחתי לאפשרות הזו (שהיתה מלווה בהמון התעקשות של הבחורה ההיא), גיליתי עולם מדהים שהתאים לי בדיוק. והיום אני לחלוטין מברכת על הרגע ההוא שבו בכלל הרשתי לעצמי לבדוק אופציות חשיבה אחרות. אני מאמינה שאם היו מחנכים אותנו שזוגיות זה דבר אפשרי עם כל אחד, אז המון אנשים היו דו מיניים, בטח ובטח יותר ממה שיש היום. פשוט בגלל אופציות החשיבה שהיו נפתחות בפני אנשים. אז את יודעת מה, יש נאנסות שבוחרות להיות עם גברים. מבחינתן ההסבר שלהן זה, שזה תיקון של החוויה, או שהן זקוקות להרגשת ההגנה או כל מיני הסברים אחרים. לכן, לדעתי (!), אם את עם נשים, זו בחירה, אמנם בחירה שנעשתה בעיקבות אירוע שפתח לך את אפיקי המחשבה האלו, אבל זו בחירה, וההסבר לבחירה הזו... הוא הסבר טוב כמו כל הסבר אחר.... זו דעתי
וברוכה הבאה
נעימה לי חברתך