ליבי חרמון

tomi127

New member
ליבי חרמון

ליבי חרמון כך הרגשתי, ולא לפתע זה קרה. כבר חודשים שניסיתי להתגבר על הקור אך היה זה חסר סיכוי. והשמש לא זרחה והאביב לא הגיע, כי ליבי קפוא עתה, ושלגים עוטפים כל חלק קטן. ליבי חרמון אני יודע, ולא סתם יורד לו שלג. סופות מתחוללות ומפילות אותי מכל הישג או יושר שהרווחתי. מנסה למצוא חלון או פתח מילוט, זה כה רחוק והחלון גבוה. פתאום השמש זרחה לה ואני עדיין מרגיש קור בגופי. השמש צרבה ושרפה, אך לא אותי, לא את ליבי הקר והעגום המוחבא לו שם בפנים. ערום עומד לי בשדה בקור המקפיא, עומד לי לבד חסר כל. שם אני נצלב בידי אנשים שאינני מכיר, בוכה, רועד, לא מוצא מנוחה, עד שנשמתי עוזבת אל הר המנוחה..
 
למעלה