תודה,אורית.
אני אולי נשמעת אובססיבית חסרת תקנה, אבל המחשבות לא נותנות לי מנוחה. כמו שאת אומרת, כנראה שמי שמנע ממני את המידע זה לא הרופאים אלא ההורים. מה הסיבה? אני יכולה לרק לשער. אולי הם חשבו שאני אאשים אותם שהורישו לי כרומוזומים דפוקים. אולי הם חששו לספר שיש מחלה גנטית במשפחה כדי לא להרוס את סיכויי השידוך של האחיות שלי. אולי הם פחדו לספר לי שיש לי קריוטיפ של בן כדי לא ליצור אצלי משבר זהות. ואני יכולה להמשיך להעלות השערות שונות ומשונות. במקרה של טרנר חשוב מאד שהילדה תהיה מודעת למצבה בגיל צעיר ככל האפשר. מסירה נכונה של המידע חשובה אפילו יותר מהבדיקות והתרופות. במקרה שלי אני נאלצת לקבוע שהצוות של בית החולים שניידר התרשל בתפקידו.
