גמבה מתולתלת
New member
למה אני לא אסרטיבית?
אני לא כותבת פה הרבה, אבל קוראת לא מעט. אני ואמא שלי מאד מאד קרובות נפשית ופיסית. אבל אמא שלי לא נמצאת אצלי הרבה כי אני לא מזמינה הרבה באופן כללי. אבל כשהיא פה היא תמיד עושה לי כלים, מורידה או תולה כביסה ומעבירה ביקורת כמה אני לא יעילה ושלא ממש נקי וכו וכו וזה מחרפן אותי. אני לא טיפוס בלגניסט, פשוט לא נקיה כמוה, ולרוב חיה עם זה בשלום. בעלי בא בסופישבוע, הוא עובד בעיר אחרת, ועוזר לי בדברים הקשים כמו גינה, חלונות וכו. בקיצור, היום הזמנתי את בת דודה שלי והילדים שלה, הם גרים רחוק. אמרתי לאמא שלי שתקפוץ, כי היא ידעה שהם מגיעים ולא היה לי נעים לא להזמין אותה לקפה. אז היא באה (עם תיק מעור שקנתה לי ליומולדת, שיש לי עוד חודש וחצי), ואיך שהיא נכנסת מתחילה לעשות לי כלים ולנקות ולתלות כביסה וזה מחרפן אותי. אמרתי לה שאין צורך והיא אומרת לי: "את לא יעילה, למה שלא אעזור לך?" מתרוצצת כמו עכבר מעבדה בבית, ואני מתעצבנת. וגם ככה הרעש של כל הילדים חירפן אותי. לא היה לי נעים, אבל רציתי לכעוס עליה שתשב כבר ושאני שונאת שנוגעים לי ועוזרים לי ואני יכולה הכל לבד, בזמן שלי. שתקתי, אבל היו לי דמעות והיא ראתה. וגם בת דודה שלי ראתה איך נעשתי עצובה ועצבנית. ואז אמא שלי אומרת לבת דודה שלי: "מזמן לא היית אצלי, למה של תבואי לקפה?" ובת הדודה שלי, שאני גם נעלבתי ממנה, לקחה את הילדים שלה ואת הבת שלי והם הלכו לאמא שלי, והיא תסיע אותם לרכבת. ואני הייתי צריכה. אף אחד לא שאל אותי, לא ראה שנעלבתי. הם עזבו ואני התחלתי לבכות. אני יודעת שאני אשמה. הייתי צריכה להגיד לה עד כאן. בת הדודה באה אליי ולא אליה. אין לי בעיה שתציץ בבית שלה כמה דקות, אבל היא פשוט "גנבה" אותה ממני עם הילדים (הבן שלי נשאר פה, הוא קשור אליי) והשאירה אותי לבד. ועכשיו אני מגהצת כי יש לי ים עבודה (ואירחתי ילדה אחרת מהמשפחה 4 ימים ולא הספקתי ואני גם עם שפעת קלה), אבל כל כך פגועה. וגם בת הדודה העליבה אותי. במקום להישאר עוד שעה, ושאני אקח אותה לרכבת, היא הלכה לאמא שלי ולא שאלה מה דעתי. האם אני צודקת? אני לא יודעת מה לעשות.
אני לא כותבת פה הרבה, אבל קוראת לא מעט. אני ואמא שלי מאד מאד קרובות נפשית ופיסית. אבל אמא שלי לא נמצאת אצלי הרבה כי אני לא מזמינה הרבה באופן כללי. אבל כשהיא פה היא תמיד עושה לי כלים, מורידה או תולה כביסה ומעבירה ביקורת כמה אני לא יעילה ושלא ממש נקי וכו וכו וזה מחרפן אותי. אני לא טיפוס בלגניסט, פשוט לא נקיה כמוה, ולרוב חיה עם זה בשלום. בעלי בא בסופישבוע, הוא עובד בעיר אחרת, ועוזר לי בדברים הקשים כמו גינה, חלונות וכו. בקיצור, היום הזמנתי את בת דודה שלי והילדים שלה, הם גרים רחוק. אמרתי לאמא שלי שתקפוץ, כי היא ידעה שהם מגיעים ולא היה לי נעים לא להזמין אותה לקפה. אז היא באה (עם תיק מעור שקנתה לי ליומולדת, שיש לי עוד חודש וחצי), ואיך שהיא נכנסת מתחילה לעשות לי כלים ולנקות ולתלות כביסה וזה מחרפן אותי. אמרתי לה שאין צורך והיא אומרת לי: "את לא יעילה, למה שלא אעזור לך?" מתרוצצת כמו עכבר מעבדה בבית, ואני מתעצבנת. וגם ככה הרעש של כל הילדים חירפן אותי. לא היה לי נעים, אבל רציתי לכעוס עליה שתשב כבר ושאני שונאת שנוגעים לי ועוזרים לי ואני יכולה הכל לבד, בזמן שלי. שתקתי, אבל היו לי דמעות והיא ראתה. וגם בת דודה שלי ראתה איך נעשתי עצובה ועצבנית. ואז אמא שלי אומרת לבת דודה שלי: "מזמן לא היית אצלי, למה של תבואי לקפה?" ובת הדודה שלי, שאני גם נעלבתי ממנה, לקחה את הילדים שלה ואת הבת שלי והם הלכו לאמא שלי, והיא תסיע אותם לרכבת. ואני הייתי צריכה. אף אחד לא שאל אותי, לא ראה שנעלבתי. הם עזבו ואני התחלתי לבכות. אני יודעת שאני אשמה. הייתי צריכה להגיד לה עד כאן. בת הדודה באה אליי ולא אליה. אין לי בעיה שתציץ בבית שלה כמה דקות, אבל היא פשוט "גנבה" אותה ממני עם הילדים (הבן שלי נשאר פה, הוא קשור אליי) והשאירה אותי לבד. ועכשיו אני מגהצת כי יש לי ים עבודה (ואירחתי ילדה אחרת מהמשפחה 4 ימים ולא הספקתי ואני גם עם שפעת קלה), אבל כל כך פגועה. וגם בת הדודה העליבה אותי. במקום להישאר עוד שעה, ושאני אקח אותה לרכבת, היא הלכה לאמא שלי ולא שאלה מה דעתי. האם אני צודקת? אני לא יודעת מה לעשות.