ראשית אני מתנצל על האיחור בתגובתי
והדבר נובע כניראה גם כניראה מהקושי להתבטא שיש לי לעתים, כשאיני יודע או מצליח לנסח לעצמי מה אני רוצה לומר בעניין מסויים.
ייתכן גם שהתגובות של הפסיכולוגים שתיארת, ששואלים שאלות, נובעים מכך שאינם יודעים מה לומר, ואינם רוצים לומר דברים לא מבוססים, ולכן הם מעדיפים לשאול שאלות ולברר יותר מה הדובר איתם מתכוון ומה הציפיות שלו מהם.
אני מניח שזה יכול לגרום לתסכול, אבל בשל חובת הזהירות אנשי המקצוע חייבים להבין קודם כל מה קורה, לפני שאומרים דברים.
ניראה לי שכאשר הפסיכולוג (או כל מטפל אחר) חווה את הקושי שלו עצמו להתבטא, זה יכול לעזור לו להבין את הקושי להתבטא של הפונה לטיפול.
מה דעתך?