למה זה פחות קשה לגברים?

[הילהל]

גם המוח שלי לא חד כשהיה...

הגיל? האי.קיו שנוזל עם החלב ומי השפיר? לכי תדעי
שמחה שהסברת שוב, עכשיו אני כבר לא מרגישה שיסקלו אותי..

 

[חתולבורדו]

אני איתך הילה. עגבניות רק בסלט

היו לי עכשיו כמה חודשים שבהן הייתי בתפקיד "המפרנסת העיקרית". לא כל כך במובן הכלכלי כי לא עשינו את החשבון הזה, אלא במובן שלי היה חשוב להספיק הרבה במקום החדש שהתחלתי בו והוא היה יכול להרשות לעצמו להספיק פחות. אז הוא לקח את הילדה כל יום מהגן (כמעט, היו מקרים שהתנדבתי כשלא היתה לי הרבה עבודה אבל זה אף פעם לא היה באחריותי מראש), ואני הגעתי בשש בערך, לפעמים יותר מאוחר. מה אומר לך, נהניתי

בעיקר מהיכולת להחליט מתי סיימתי לעבוד להיום. והספקתי הרבה יותר כי שעות אחר הצהריים מאד פוריות אצלי. מי שנהנה הרבה פחות זה האיש, ואני מבינה אותו כי גם אני הייתי נהנית פחות במצבו. היום אנחנו שוב מתחלקים יותר בשוויוניות, כי הסיטואציה התעסוקתית השתנתה.

אם יש לי תובנה מהתקופה הזאת היא שיש מחיר גדול (לפחות אצלנו) לחלוקה מפרנס/ת + אחראי/ת על הילדים, והוא שקשה הרבה יותר להרגיש שותפות גורל כשצד אחד אחראי והשני לא. זה יוצר רגשות אשמה, מתחים וריבים. ואני חושבת שזה כך גם בהרבה משפחות שבהן האישה היא זאת שאחראית על הילדים. כמובן, אם זו בחירה שלה באמת ובתמים אז לא, אבל מי כמונו יודעות שלא תמיד זו הסיבה לחלוקה שנוצרה.

 

[ריבר סונג]

אני הייתי שמחה

וכשזה עלה על הפרק - זה מה שעשינו. בשנה שבה המשפחה נסעה אחרי לפוסט בארה"ב הייתי מפרנסת יחידה והכל סבב סביב הקריירה שלי. אם הייתי יכולה לפרנס את המשפחה היטב, הייתי שמחה לעשות זאת לבדי. במצבי הנוכחי טוב שבעלי מרוויח היטב, כי אני על סף שכר מינימום.

 

[פילי קרן]

...

גם אני וגם בן זוגי מנהלים קריירה ואין אצלנו אאוטסורסינג.
יש לזה מחירים,זה אומר שחצי מהשבוע הילדים באחריות אבא אחה"צ ואני רואה אותם בקושי שעה לפני השינה וחצי מהשבוע הם באחריותי ואבא רואה אותם ממש לפני השינה.
זה גם אומר שאם צריך אני והוא משלימים עבודה מהבית בערבים או עובדים בשישי בבוקר.
וזה גם אומר שניהול הקריירה שלנו לוקח בחשבון שיקולים משפחתיים ולכן לא כל תפקיד ולא כל קידום יתאימו לנו בשלב הזה,אבל כן בשורה התחתונה לשנינו יש קריירה מספקת ומפרנסת (לא עבודה-קריירה) בלי לעשות לילדים אאוטסורסינג.

 

[חתולבורדו]

גם אצלינו

כן, לשנינו יש קריירה, וכן, שנינו משלמים מחיר כי שנינו מתחלקים בלהיות עם הילדה ובמטלות הבית. האפשרות השניה היתה שמישהו מאיתנו יצטרך לוותר על מה שחשוב לו מחוץ לספירה המשפחתית וזה לא היה מקובל על אף אחד מאיתנו.

 

[lulyK]

גם אצלנו.

אם כי החצי-חצי שלנו מפיל יותר עלי בשגרה (אני נמצאת יותר אחה"צים ממנו בבית), ויותר עליו כשקורים דברים בלתי צפויים (הוא עובד ליד בית הספר, אז טלפונים על מיני מיחושים מגיעים אליו וגם רוב ימי המחלה הם באחריותו בסופו של דבר).

 

[ריבר סונג]

כאשר נולדה בכורתנו

בעלי הפסיק להישאר עד מאוחר בעבודה. הוא התחיל לקחת ימי מחלת ילד כשהיה צורך, למרות שאני הייתי באקדמיה ולכאורה גמישה יותר ממנו. הוא התעקש שלא לתת לי לנכס לעצמי את התינוקת ובעדינות ובנחישות הפך את הטיפול בה לעניין של שנינו. הוא לא 'עוזר' לי.
זה לא מקרי - ידעתי את זה עליו כשרק הכרנו, לפני שהתחלנו להיות זוג. אחרי ששמעתי ממנו על אמו אשת הקריירה ועל שיתוף הפעולה של הוריו, ידעתי שהוא יהיה בן זוג מצויין למישהי. לקח לי עוד קצת זמן להחליט מי המישהי הזו.

אני מכירה עוד כמה גברים כאלו, שעבורם ההורות היא משימה משותפת. שרוצים ושמחים להיות שותפים ולא 'עוזרים'. שאם לילד עולה החום, הם מיד מתחילים לתכנן מי ישמור עליו. שיודעים איך להכין לילד תיק לנסיעה ומה הגרביים האהובים עליו.
אבל יש הבדל משמעותי - הם לא חופרים. בעוד הנשים מדברות על זה, מטפחות רגשות אשם וכל זה, הגברים שאני מכירה פשוט לא מתעסקים בזה. חיים את המציאות וזה. ובזה אני מקנאה.