למה זה קורה לי?

למה זה קורה לי?

אני בשנות השלושי המתקדמות לחיי לא נשואה השבוע שמעתי משני אנשים שונים בשתי הזדמנויות שונות, ואפילו בשני מקומות שונים בעולם את אותו המשפט: "אילו הייתי יותר צעיר הייתי מתחתן איתך". וזה לא נאמר כבדיחה. ואני תוהה למה אני שומעת את זה מבני שישים ומעלה ולא מבני ארבעים ומטה? ובכלל למה מי שמעריך אותי ויודע גם לומר לי את זה, הוא מי שאינו רלוונטי מבחינתי, להיות לי לבן זוג (ולא מדובר רק בעניין של גיל)? כן, אני יודעת שהערכה בלבד אין בה די כדי לבנות קשר, אבל אצלי כנראה זה תנאי מקדים הכרחי (הכרחי שאני אדע את זה). ועוד דבר אני יודעת: הכותרת לא כל כך נכונה. זה לא |קורה| לי. אני כנראה |עושה| משהו "למען" זה.
 

s h i r k u s h

New member
אחד מחוקי מרפי כנראה...

כשאנחנו רוצים מישהו, הוא לא רוצה אותנו וההיפך. אבל מתישהו מרפי כנראה ינוח, ואז תמצאי את המיוחד עבורך בעולם.
 
זו מין צורה של מחמאה שבאה

להגיד: את ממש שווה. אם זה בן ארבעים ומטה סטרייט ופנוי הוא לא יכול להגיד את החצי הראשון של המשפט (אילו מה??? אילו אמא היתה מרשה לי!? אילו השעה עכשו היתה שמונה בערב!?) לכן כדי להחמיא לך הוא יצטרך לבחור במשפט בלי הפועל "להתחתן". אלא אם הוא רוצה להציע לך נישואים.
 

האגס 1

New member
לבני שישים ומעלה

יש עולם מושגים אחר מלבני ארבעים ומטה, ולכן להגיד דבר כזה זה מתאים לסגנון שלהם. ולגבי מי שמעריך אותך ושלא רלוונטי אלייך - ברגע שמישהו יהיה רלוונטי אלייך וגם יחשוב שהוא כזה, הוא יהסס ארבעים אלף פעם לפני שהוא יגיד לך אם הוא היה מתחתן איתך או לא. מי שזה ממילא לא על הפרק אצלו, לא יהסס להגיד לך דבר כזה בהיסח הדעת, כי הואלא יחשוב אם זה יהרוס את רצונותיו או לא.
 
למעלה