המקור הוא כתבי הרב"ש
"ואחר שכבר השגתי את הלבוש,
תיכף מתחילים לזרוח בי ניצוצי אהבה,
והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחבריי,
ונדמה לי שעיניי רואות את חברי,
וכמו כן אוזני שומעות את קולם,
פי מדבר אתם,
הידיים מחבקות,
והרגליים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עימם במעגל,
ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חבריי,
והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו,
וכאילו חבריי עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה,
ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חבריי,
ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים,
שמתדמה לעיניי שאין שום מציאות בעולם,
רק אני וחבריי.
ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחבריי,
עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים." (רב"ש, אגרת ח')
שבת שלום