למנוסים

למנוסים

שלום
ברצוני לומר שאני מרגישה ממש רע. אני בת 22, לא ילדה ועוד לא אישה. כך מרגישה.

עברתי לא מזמן פרידה מאוד קשה וכואבת אחרי זוגיות של ארבע שנים. עדיין מאוד כואב לי בצורת יומיומית.

הוא היה היחיד שלימד אותי מה זאת אהבה, והראשון שלי. לא נתתי לאף אחד אחר לגעת בי.

לא מזמן פגשתי מישהו שמצא חן בעייני. הוא פה לחודש, בא לבקר, ירד מהארץ לפחות לחמש שנים הבאות. ברור שלא יתפתח מזה קשר ארוך טווח, אך הוא כל כך מצא חן בעייני, היחיד אחרי האקס המיתולוגי. לא חשבתי שמישהו עוד ימצא חן בעייני בקרוב, שחור או לבן- ככה זה בהתחלה לפחות בסיום קשר ארוך ואינטנסיבי, כאשר הוא היה כל עולמי והאחד שלי.
מאוד התעודדתי מהעובדה שאני יכולה להשתחרר קצת מהרגשות העזים לאקס, ולפתח אפילו הידלקות קטנה על מישהו אחר.

מצחיק לי עם הבחור החדש, כיף לי והוא דואג לי. אם הוא היה בארץ, יכול להיות שזה היה מתפתח אחרת. אבל, אחרי כמה פעמים, שכבתי איתו. אני יודעת, שכבתי בידיעה שזה הרצון שלו. אני לא תמימה. אבל הרגשתי שבא לי גם.
אני אחרי כמה ימים עכשיו, מרגישה נורא. בכי וכו. או לי זה טבעי. אבל אני מרגישה שאני כבר לא ילדה, שרק האגס נוגע בה. עכשיו הרגשתי סופית שזה נגמר עם האקס. נכון זה נגמר סופית, אבל סירבתי לראות את זה. ברור שכאבתי אבל פתאום זה מרגיש כאילו אין דרך חזרה, למרות שלא הייתה. אני בוכה ומרגישה כבר לא ילדה. זה שלב בהתבגרות והתגברות על האקס שמאוד קשים לי. אני לא יודעת אם להמשיך לשכב איתו או סתם לכייף במידה וזה מה שירצה. כיף לי איתו, אבל עוד מעט הוא נוסע וארגיש ריקנות נוראיצ. אני מסוג הבחורות שלעולם לא חשבו שאהיה לי סטוץ. פשוט כי קשה לי להפריד את הרגש מכך.
והנה מצאתי את עצמי. בהתחלה זה עודד אותי להרגיש שעוד מיזשהו נמשך אליי גם אם זה שטחי, כשהאקס עזב הביטחון ברצפה. ולא משנה כמה התחילו איתי, עד שפגשתי התייר, זה לא החמיא לי באמצת. זה כן, אבל עכשיו זה מעודד שאני יכולה לפתח ולו הידלקות קטנה על מישהו אחר. ברור לי שבסוף אתאהב באחר ואמצא כמו שכל אחד עובר פרידה. אז למה שאני לא אצליח? בל לא בא לי להיתקע שניפ על האקס. אני לא מרגישה שאני מוכנה לזוגיות חדשה. וגם לא לעוד סטוץ. הוא אחר, שונה. לא בא לי שכל אחד יראה את הגוף שלי ושאפתח רגליים. גם ככה זה מאוד קשה לי ומביך אותי. אני רוצה רק עם חבר לעשות את זה.

השאלה שלי היא מה אעשה עם הרגשות האלו? הן יעברו? הכוונה לבכי וכו שאני כבר לא ילדה. זה מעין שלב שקשה לי לעכל. קשה לי לעכל שהאקס כבר לא רוצה בי, מתעניים, מתגעגע מספיק כדי לחזור. קשה לי שעזב אותי. נמאס לי להרגיש הכאב ולתת לו ללכת, ושוב להרגיש הכאב ולהרגיש שעור קצת, ושוב חוזר חלילה. לא בא לי שהאקס יפסיק לאהוב אותי. לא בא לי שיהיה עם אחרת.

אולי זה נשמע רע אבל אני רוצה שהאקס יראה אותי ברחוב עם מישהו אחר. אולי זה יגרום לו לחשוב. אני לא רוצה שיהיה לו רע. נראה לי שהזה טבעי שקצת ארצה לא? אבל אם אראה אותו עם אחרת, או מעלה בפייסבוק תמונות עם אחרות וגם עם חברה אחרת, אתמוטט.
אני יודעת שאניצריכה להכין עצמי לזה, אך לא מצליחה.

עצות? ואיך להתמודד עם הקושי והביישנות והעובדה ששכבתי עם מישהו אחר?בהצחלה היה כיף, ועכשיו באות התחושות הקשות.שנתתי למישהו אחר לגעת בי.שאולי עוד לא הייתי מוכנה למרות שהוא ליווה אותי ודאג שלא יכאב לי - התייר והיה באמת מתחשב.שוב, עשיתי את זה כי רציתי ועכשיו באים הרגשי אשמה שאני לא יודעת איך להתמודד איתם. כן קשה לי להיםתח מינית, ולכן אם זה יהיה עם חבר יהיה יותר קל, שיכיר לאט לאט את הגוף, כמובן אחרי שנתקרב נפשית.

איך להתמודד ולהפסיק לבכות? איך לקבל את העובדה שהאקס כבר לא איתי?
 

Maldini Girl

New member
קבלי את הבנתי האמיתית

לפני שלוש שנים נפרדתי מהאקס. הייתי אז בת 18 אחרי זוגיות של 3 שנים. והרגשתי בדיוק כמוך.
כמה חודשים אח"כ התגייסתי והתחלתי סטוץ עם בחור מהבסיס שלי שנגמר בסקס חסר משמעות. פשוט בשביל התחושה של "להשתחרר" מהאקס.
עד שפגשתי מישהו שמצא חן בעייני, הוא השתחרר והבנתי שהוא לא מעוניין לשמור על קשר.

בקיצור, אני נורא מבינה.
מה אני יכולה להציע?
1. להתמקד בדברים האחרים שיש לך: עבודה, לימודים, משפחה וחברים. אם אן לך אחד מהנ"ל זה בדיוק הזמן להתחיל לחפש אותו במלוא המרץ. אחרי הפרידה האקס, לפני הגיוס, התחלתי לעבוד במסעדה (אני מאד אוהבת בישול) והתחושה שאני עושה משהו שאני אוהבת, משהו עצמאי, שאין לו שום קשר לאותו אקס, עזרה לי מאד.
2. אין שום רע בטיפול נפשי.
אני עברתי פרידה מאד כואבת, ממש הרגשתי על הקרשים אח"כ.הלכתי במשך 3 חודשים לטיפול פסיכולוגי שעשה פלאים. הטיפול הזה, מבחינתי, היה אמור לגרום לזה שלא אעשה עם ה"הבא" את אותן טעויות שנעשו עם האקס. הטיפול נקטע בגלל הגיוס אבל גרם לי להגיע לגיוס בן אדם שונה לחלוטין- מאושר יתר, בטוח בעצמו יותר. והצבא הייתה בשבילי תקופה חווייתית מלאה(!) בגברים ובנסיונות, כאלה שהצליחו יותר ופחות.
3.הזמן עושה את שלו.
זה כואב כרגע, ואני לא אשקר. זה ימשיך לכאוב. אולי אפילו לעוד הרבה זמן. ובוקר אחד את תתעוררי ותביני שלא חלמת עליו בלילה.
ביום אחר פתאום תשימי לב שלא חשבת עליו כל היום.
בפעם נוספת תשימי לב שלא כל דבר מזכיר לך אותו.
זה יקח זמן. וזה בסדר. זה יעבור. ומכאן מחזירה לסעיף 1- כי ככל שאת תעזרי לזה לעבור- זה עבור יותר מהר.

בהצלחה,
ואני פה לכל דבר (גם במסרים)
 

Any991

New member
קודם

כל אני חושב ש Maldini Girl נותנת עצות זהב ושווה להקשיב לה-את נכס לפורום!
ודבר שני, אני פחות מרגיש שיש לי משהו נוסף לומר שיחדש משהו-זה גם איזור שאני פחות "מנוסה" בו, אבל בכל מקרה מנקודת מבט של נוספת, אני חושב שלמרות שזה מאוד קשה צריך להמשיך הלאה ולהתעסק בדברים אחרים-להשכיח את מה שהיה כי סביר להניח שזה עוד יכאב רגשית-חלק מההתבגרות זה לדעת להתמודד עם הכאב וזה לא פשוט בכלל. בכל מקרה אנחנו כאן כל הזמן ואם את רוצה לשפוך עוד ולהוציא את הרגש החוצה-אנחנו כאן כדי להכיל :)
 
ברצוני להודות לכם

על העצות. אני מתה שהכאב יעבור כבר, לפעמים זה כל כך בלתי נסבל שאין לי כוח יותר. אני יודעת שזה גלים וזה יעבור. אבל עדיין, נמאס לי להילחם. אין ברירה נכון? מה האלטרנטיבה? כשאני נלחמת זה קל יותר משלקוע ולהיות בהרס עצמי
אני יודעת שאם אהיה בכאב ואתן לו מקום, הוא יחלוף
 
היי אורחת יקרה


אני חושבת שזה בעיקר שילוב של השניים. צריך להלחם קצת על הזכות שלך להרגיש טוב, לחייך, לזכור שצריך לעשות לעצמך טוב ולהמשיך הלאה. אבל צריך גם לתת לכאב מקום כמו שאמרת, לעבד אותו, לחוות אותו, לפרק אותו מהגוף.
אני מבינה שההתנסות עם התייר הייתה עניין חדש בעבורך ואת די מבולבלת ואמביוולנטית לגבי החוויה הזו וזה מאוד מובן. הייתי מציעה לך להסתכל על זה בסלחנות. בסך הכל, ניסיתי ועכשיו את יודעת קצת יותר דברים על עצמך, על הגבולות שלך והדברים שעושים לך טוב. מעבר לזאת, כנראה שבאותו רגע ששכבתם זה מה שהיית צריכה וכל עוד זה לא נעשה בכפיה של אף אחד מהצדדים אני לא חושבת שיש כאן משהו חריג או לא תקין. אין מה להרגיש בושה או אשמה. את אישה, בתהליך התבגרות, נפתחת למיניות שלך, גם בין השאר. מותר לך!
בנוגע לפרידה - זה תמיד קשה, אבל החדשות הטובות הן שלא משנה כמה זה קשה, כמו שMaldini Girl אמרה, יגיע היום שתביני שזה לא מעסיק אותך כמו פעם, שהתחלת לשחרר. וגם יבוא היום שהכאב יהיה זיכרון רחוק. אני יודעת שזה קשה לראות את זה מהמקום שבו את נמצאת, אבל זה תהליך שמבשביל. תחייכי ותשתמשי בעצות שקיבלת מהחבר'ה למעלה, כי הן נהדרות
 

Maldini Girl

New member
את יודעת

שאחרי הפרידה מהאקס המדובר הייתי מתחילה לחשוב עליו ופורצת בבכי? ואז פשוט הייתי מכריחה את עצמי- לא! עכשיו את לא חושבת עליו. עכשיו את חושבת על... הספר שאת קוראת.
לא סיפרת לנו האם יש לך עבודה, חוגים או תחביבים מיוחדים שבהם את יכולה להשתקע כדי לשכוח ממנו.
 


פרידות הן דבר מאוד קשה.
אל תהיי קשה עם עצמך. לאט לאט את תשתחררי.
תני לעצמך את הזמן לאבל, השלמה וריפוי. הם הכרחיים!
 
למעלה