לעצות של מי תקשיבו?

[פלגיה]

לעצות של מי תקשיבו?

בעקבות השרשור שפתחה לורליי עולה שאלה שהיא לטעמי די מהותית. האם למי שאינו הורה בעצמו יש את הכלים לתת ייעוץ והדרכה להורים? ובכיוון השני - האם למי שהוא הורה אבל גידל ילדי בדור קודם יש כלים לייעוץ כזה? ואם נרחיב לשאלה כללית האם אדם שיש לו ידע תיאורטי בתחום מסויים, אך לא ניסיון מעשי באותו תחום רשאי לייעץ? האם יש טעם להקשיב לעצותיו? האם יש דברים שנראים יפה בתיאוריה אבל מתרסקים על קרקע המציאות? השאלה מהותית לדעתי כי תשובה אליה קובעת את קהל היעד של הפורום - האם זה פורום להורים בלבד? האם זה פורום בעיקר להורים , וגם מי שאינו הורה מוזמן? האם זה פורום לכל מי שמתעניין ועוסק בחינוך ילדים?

 

[תּמר]

אפשא להקשיב לכולם

אבל בכלל לא נראה לי שזאת השאלה. כאשר את מקבלת מגולש אחר את הרושם שכל דרכך בטעות יסודה, עם דעות נחרצות מאוד בנושא ניהול הבית - עדיף בעיני, שלפחות יהיה לו ניסיון כלשהו בנושא בו הוא דן. מלבד זאת, אני חושבת שאף אחד לא צריך לשנות את דרכו בגלל משהו שמישהו אמר. אפשר לאמץ דברים שמתאימים לנו, ולשקול מחדש נקודות מסויימות לאור הערות שמעירים, אבל לא יותר.

 

[noa128]

לא דומה חינוך לשום תחום אחר

ועיצות בחינוך - משקלן למקבל כבד יותר מעיצה בכל תחום אחר, כי הן נוגעות ליותר מנפש אחת. ההורים בינינו ודאי זוכרים את התחושה אחרי שנולד הילד הראשון. התחושה ששומדבר שחשבנו, דימיינו, סיפרו לנו על הורות - לא דומה לחיים אחרי שנולד. שהורות עוברת דרך הלב והרגליים והבטן ולפעמים הכי פחות דרך הראש. כנ"ל לגבי הילד השני - עם כל ילד מתרחבת זוית הראייה, עם כל ילד מתבגרים עוד קצת. נושא החינוך ובעיקר נושא ההורה כמחנך אינו דומה לאחר, כי בהורות ובחינוך ילדינו שלנו מעורבים עוד המון אלמנטים מעבר לידע, שכלתנות והיגיון. מעורבת המון אהבה, ודאגה, ושיקוף שלנו עצמנו כילדים ובעיקר (בשנים שעוד יש לנו SAY..) הידיעה שחייו, עתידו, לפעמים אושרו - בידינו. על הטעויות שלנו הוא ישלם. זו אחריות כבדה ומרגישים אותה בעיקר בלב. לא בראש. אז נכון שאנשי חינוך למדו יותר מאיתנו, אבל אישית - לי הרבה יותר קל לקבל עיצה מאיש חינוך שהוא גם הורה, שיודע מתי משהו אינו עומד במבחן המציאות. SORRY . לשאלתך על הורים מדור אחר - נהפוכו - אין חכם כבעל ניסיון והבגרות שלהם היא בהחלט משהו שלטעמי כדאי ונכון ללמוד ממנו. סיפרתי כאן (או בפורום השני, לא זוכרת בדיוק..) איך נטו אחיותיי לקטר ולבקר אותי ואת ילדיי במפגשים משפחתיים, ואיך הודו בפניי שנים אחר כך, כשהפכו בעצמן לאמהות ש"זה לא היה הוגן, רק עכשיו אני מבינה כמה שזה קשה וסובייקטיבי וכל כך לא חד משמעי.."

 

[פלגיה]

דווקא בעצות ממבוגרים נוטים לזלזל

הרבה פעמים ולומר ש"הם לא מבינים" וש"פעם היה אחרת". ועוד שאלה. אם איש חינוך אינו הורה בעצמו, אבל עסק באופן מעשי בחינוך במשך שנים רבות ועם ילדים רבים - הניסיון שלו משמעותי, או שבכל מקרה עם הילדים שלך זה אחרת?

 

[תּמר]

העצות משמעותיות אך ורק בתחום בו הוא

עוסק. אני לא אומרת שהוא לא יכול לומר דברי חכמה, אבל קשה לי להאמין שזה יכלול גם אלמנטים מעשיים.

 

[noa128]

קודמקול כנראה שאת עוד לא מכירה

אותי

אצלי אין אף פעם "בכל מקרה", כל מקרה לגופו כמו שאומרים. אם הניסיון שלו משמעותי, אני בהחלט אקשיב לו - כי כמו שלי יש "קילומטראז'" בהורות - לו יש "קילומטראז'" בחינוך ואם הוא ישיא לי עיצה בתחום שבו יש לו ניסיון, נגיד לימוד מתמטיקה, או קשיי למידה, או שיטות בהקנייה לילדים שונים - בהחלט אקשיב - מאמינה גדולה ב"אין חכם כבעל ניסיון". מתי אני קופצת? כשמביעים דיעה נחרצת בנושא שנוגע נטו להורות ושבו אמהות יודעות שהכי נכון להקשיב לתחושת הבטן וכשהדיעה הזו מובעת ממי שעדיין לא חווה או חוותה את ההתנסות הזו, לא הייתה מעולם בנעליים האלה - אז קשה לי להתייחס ברצינות - יש נושאים שבהם הניסיון ההורי עולה על הרבה שנות אקדמיה.

 

[Kalla]

להקשיב לעצות זה חינם.

תמיד מקשיבה לכולם ועושה לפי מה שנראה לי הכי נכון, בין אם זה מסתדר עם עצות כלשהן או לא.

 

[פלגיה]

השאלה עם ריבוי העצות לא גורם לבלבול

כך אני הרגשתי לפחות בתור אמא טריה. בסוף מרוב דיבורים סותרים סתמתי את האוזנים ולא הקשבתי לאף אחד. אולי חבל שכך. כבר לא ידעתי איך לסנן, ומה לסנן אז דחיתי את הכל.

 

[פלגיה]

עם=אם כמובן

 

[noa128]

הכמות או האיכות?

את התחושה שמרוב עצים את רק רוצה שיעזבו אותך במנוחה ושמרוב עיצות את רק מרגישה יותר חסרת אונים

את זה אני מניחה שרוב האמהות הטריות עברו.... אני למדתי עם הזמן לשקול כל עיצה מול נותן העיצה ויכולתו להעשיר אותי מניסיונו וחוכמתו. היו עיצות שפטרתי והיו לא מעט מקרים שהצטערתי על כך בדיעבד...

 

[Kalla]

ממש לא, לפחות לא אצלי.

אם את יודעת שאלה רק עצות ושבעצם את לא חייבת לקבל את חלקם או אפילו אף אחת מהן, אם אינן מתאימות לך, זה לא אמור ליצור בלבול או רגש שלילי כלשהו. אולי זה סוג של בטחון עצמי 0למרות שבתחומים אחרים ממש אין לי), לא יודעת.

 

[פלגיה]

מן הסתם זה סוג של בטחון עצמי

לכן קל לי יותר לקרוא עצות ולהחליט אם הן מתאימות לי או לא, מאשר לשמוע אותן בשיחה פנים מול פנים. צריך קודם כל להחליט מה אני ומה המטרות שלי, ואז לראות אם העצות שאני מקבלת משרתות את המטרה או לא. (את זה כאמא טריה בת 20 לא היה לי)

 

[Kalla]

אף פעם לא החלטתי מראש מה המטרות שלי

אלא יותר ראיתי מה הכי מתאים לי בכל מצב שנוצר.

 

[לורליי43]

לא סתם אומרים שתמיד כדאי להתחיל

עם הילד השלישי...

 

[loligos]

אואו איזו שאלה?

את דרכי במערכת החינוך התחלתי בהיותי הורה (אמנם בחו"ל). המנהלת העדיפה הורה שעדיין אין לו תעודה הוראה ממורה שלא יודעת מה זה ילדים...יש הבדל גדול מאוד בין מה שאני חושבת על חינוך ילדים אחרי שנהייתי אמא לבין לפני. כנ"ל לגבי מקצוע ההוראה... לגבי הקשבה..תמיד להקשיב לכולם...ולעשות מה שחושבים נכון. מצחיק אבל לפעמים הבת שלי (בת 10) נותנת עצות יותר טובות מפרופסורים... הילדים שלנו זה לא תאוריה זאת יצירה ואנחנו מכירים אותם הכי טוב. כדאי להתיעץ אבל כדאי לזכור שאנחנו היחידים שיודעים אם משהו טוב בשביל הילד שלנו או לא.

 

[ציפי ג]

אני אשמע את כולן

את חלקן אמחק מיד. את חלקן אשמור בזכרון. את חלקן אנסה לישם. זה לא רק תלוי נסיון של האדם אלא גם תלוי אישיות שלו.

 

[ganooov]

הצרה היא

שלא לכל ההורים יש את הכלים לסנן ולהבדיל בין עצות טובות ורעות.

 

[צימעס]

הורה שלא מסוגל להבדיל בין עצות

לא יהיה מסוגל להבדיל גם בין הרעיונות של עצמו

 

[irisgh]

קורה לי לפעמים ../images/Emo4.gif

 

[צוציקגדול]

אני מוצא בשאלה משהו לא פריי

,sorry מזכיר לי תגובה אחרת שם. אנחנו עשינו סדנת הורות של מכון אדלר, למדה איתנו מישהי רווקה ללא ילדים, בסוף הסדנה התחברנו וסיפרה לנו שהיא עושה את זה במסגרת של מטלות הנחיה. קצת התפלאנו, רווקה ללא ילדים? פגשנו בפסטיבל ישראל וממש צלבנו אותה על הקטע הנסיוני מהבית לעומת התיאורטי, היא ענתה: בהתחלה הבעיה היא בעיקר בהעמדה של הדברים מול ההורים, אחרי סדנה או שתיים שאתה מנחה אתה כבר נתקל במרחב סיטואציות כאלו שאין הבדל, אתה לומד להקשיב ולהנחות. מה אני לגיד: אם אתה קשוב ואמפטי וזכרונות הילדות שלך לא מטושטשים לא נראה לי שיש בעיה.