לשיפוטכם...

לשיפוטכם...

אני כאן כי אין לי מקום אחר. אני חייה במישור הוירטואלי כי אין לי חיים בחוץ. אני יושבת מול המסך המרצד כי אין לי עוד איפה לשבת. שונאת את עצם הנוכחות שלי פה, אני מצליחה להנות לעיתים רחוקות מאוד. אבל איכשהו נקשרתי למקום הקר הזה. ההמצאות שלי פה מוכיחה לי כמה אני לבד, השהות הארוכה שלי משנה אותי והופכת אותי לאדם אחר, אדם ששכח לדבר, אדם פחות סבלני, פעם יכולתי לכתוב דפים ארוכים על הלבד, עכשיו הכל הפך לכמה מילים בודדות ופשוטות `רע לי`. יותר מזה אני לא מסוגלת להוציא מהפה, נראה כאילו המוח שלי התערפל, אני מנסה לצאת החוצה, לשכוח מהמקום הזה, אני יכולה לעשות את זה. אני לא אוהבת את המקום הזה, אני נפגעת פה בדיוק כמו שבחוץ, רק הכללים פה שונים, וגם בכללים האלו אני לא עומדת, אני יוצאת החוצה, רק לא להיות כאן, אבל מרוב שיעמום נכנסת הנה, לפעמים דחף שתוקף אותי, נכנסת הנה ומתוודע לדעת שגם פה אף אחד לא מחכה לי, ופה כמו בחוץ אני אפס , כלום. הנוכחות שלי פה היא תחת תירוץ של שיעמום, מכורה?
 

Another Brick

New member
טוב אז ככה...

יש ת`מנהג הזה שלנו- ברוכה הבאה שירה ו... בלה בלה בקשר להודעה (כי לא רציתי להעליב) שלך- נראה כאילו ההערכה העצמית שלך ממש על הפנים ואת מוכרחה לעבוד עליה, שלא תגיעי לי לאיזה מצב של התאבדות. אף אחד לא באמת אפס (חוץ מבן ארצי) ולכל אחד יש כמה חבר`ה שכן אוהבים אותו, וכן אכפת להם. חוצמזה, מי אמר שבנט זה אמור להיות אחרת? סביר להניח שאם מחוץ לרשת לא אוהבים אותך, גם בתוכה לא תצליח לשרוד. האופי שלך (כמה שאתם חושבים שזה משתנה) נשאר אותו דבר, כי בסופו של דבר- לא משנה מסך או לא מסך, אתה זה אתה ואתה תקוע עם עצמך עד הסוף, אז כדאי להתחיל להתרגל אממ... אני לא יגיד לך לנסות לצאת כי אני בעצמי שונאת לשמוע את זה. אם יש לנו משהו מעניין לעשות בחוץ- אנחנו עושים ולא ממש מתאכזבים כשאנחנו נוכחים לדעת שלא חנקנו ת`מחשב היום. למעשה, אני לא ממש יכולה לתת לך עצה מהסיבה הפשוטה שאני בעצמי מחכה לאחת כזאת. גם אני נפגעת בקלות מכל דבר שאומרים לי (מזל סרטן), גם אני מצאתי כאן אנשים שאני אוהבת לדבר איתם, ואת יודעת מה? גם הם אוהבים לדבר איתי. בגלל מה שאני. לא בגלל שניסיתי להתאים את עצמי אליהם. אני יגיד לך עוד משהו, אני חושבת... לא, לא, אני בטוחה שהדיבורים פה שינו אותי מקצה אחד לשני, למדתי על רמות מסויימות של אנשים ולמדתי מה להגיד להם. למדתי גם... לא חשוב יותר בקיצור, את מתבקשת לעבוד על ההערכה העצמית שלך, כי עד שלא תעשי את זה אף אחד אחר לא יכבד אותך. עם המון אהבה, מור
 

סרפד

New member
לא יודעת אם את מכורה

קשה לשפוט ע``פ מה שכתבת. לכאורה אם היה בחוץ משהו ששווה את הטרחה, איזשהו הד לנפשך, אם לא היתה בדידות ופגיעה, אם היה לך מקום, לא היית נכנסת לפה כל כך הרבה. פה האנשים הם כמו בחוץ, אבל לפחות המסך מרצד, אשליה של תנועה, השתנות, שפע, אלטרנטיבות, אפשרות, דברים שלרגע מושכים את תשומת הלב. אבל מאחרי המסך המבזיק - אותו ישימון. השאלה, לדעתי, היא אם יש משהו יותר מזה, משהו באינטרנט שבגללו לא תעזבי אותו גם אם המציאות בחוץ תשתנה לפתע בדרך נס ולא תחושי עוד כה בודדה, לא מוערכת ולא שייכת? אני מזדהה עם עניין הכללים, ואי העמידה בהם. אם כי סיבותינו מן הסתם שונות. לדבר - אני משתדלת עכשיו לכתוב, עם עט ונייר ממש, מחשבות, רשמים וכו`, בלי להשתמט למרות שזה די משעמם ודי מייגע. קשה להאמין שפעם אהבתי להתכתב, לקרוא ולכתוב מכתבים ארוכים, להתייחס לדברים, להתעכב על מילים, פרטים. מתי ולמה אבד כל זה את טעמו? באשר לבעיה היותר עמוקה שאת מדברת עליה - אין לי הרבה מה להגיד או לייעץ. פעם מישהו צעק אלי שאי אפשר לשנות את העולם, רק למצוא בו פינה קטנה משלך. אני חושבת שאולי הדרך היחידה היא ליצור פינה משלך. לפחות בתור התחלה. ``המקום הקר הזה``, כפי שאת חשה כאן, הוא לא פתרון, אפילו תחליף הוא לא יכול להיות. ואגב, אף אחד מחוצה לך לא קובע אם את אפס, כלום, בעצם אי התעניינותו או פגיעתו.
 

ספירו^ש

New member
שירה יקרה..

קודם כל - ברוכה הבאה.. :) לענייננו... תראי חמודה.. אם את מרגישה בודדה ושאת לבד.. למה שלא תשני את זה? למה שלא תפעלי כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך? הייתי רוצה לשמוע יותר למה את לא פועלת כדי לשנות את זה.. שלך, ספירו`ש.. :cool:
 

שירז**

New member
שלום שירה

עברתי על ההודעה שלך פעמיים , ולמה זה, ?.. אספר לך סיפור עצוב שקרה לי השבוע,דבר שבטח לא הייתי מערבת אף אחד בזה, אבל משום מה הצלחת לגעת באיזו שהוא נקודה די רגישה השבוע, לכל אלה שכאן בטח תקראו את מה שאני עומדת לכתוב עכשיו חלקו לא קשור לפורום הזה אבל ברשותך אי מאגי`ן אחרוג ממנהגי ואכתוב דבר מרגש ועצוב, היתה לי חברה מאוד טובה קולגה שעבדה עימי מ``ס שנים האשה הזו חלתה בסרטן , פעם שניה כבר בחייה , אלה שהפעם חלתה בצורה בילתי הפיכה וכל מה שנותר לה להלחם על חייה , להתלות בקומץ חברים שיש לה על מנת לשרוד את המחלה , לפעמים שירה אנו חושבים שאנו לבד , שקשה לנו לשרוד כל מיני נפילות בחיינו אבל, את צריכה להבין שדווקא בזמן נפילה קמים כל אותם החברים להושיט יד, באותם הרגעים שאת מרגישה את הלבד הזה, אסור לך להטיל ספק באשליה הזו שאת חיה , קודם כל להרגיש את הבדידות כי לפעמים אנו יוצרים אותה סביבנו , ואז גם אם יש לנו חברים אנו בולמים אותם , לא נותנים לאף אחד להכנס לחיינו ,מתוך מחשבה שלא יבינו על מה אנו מדברים , או מרגישים, האינטרנט הזה שירה הוא לפעמים מפלט אבל לא פיתרון , לא נותן תשובות לתווך הארוך בחיינו, אני לא יודעת בוודעות אם את ממש מכורה או לא , אבל מה שאני יודעת שאת יוצרת את ההתמכרות , את הבדידות , את נפילת ההערכה העצמית שלך לגבי החיים,ודעי לך שהכוח טמון בידך, אל לך להטיל ספק בכוחו של האינטרנט , אמרת``גם כאן אין לי חברים ואני בודדה``...אז שירה הנה את רואה כאן את יכולה ליצור לך חברים וירטאואלים, עובדה שכמה כבר ענו לך והגיבו למה שכתבת, ולמה זה את חושבת?.. כי משום מה, כן ניתן לקבל תמיכה וירטואלית בכמה מהפורומים כאן ואת דווקא בחרת את הפורום הזה, אני לא מתלוננת חלילה אבל, את רק יכולה להוכיח לעצמך שכן איכפת לכמה אנשים ועובדה שהגיבו למכתבך , בו הראת את מצוקתך, קצת חרגתי ממה שהתחלתי לכתוב , ואחזור לסיפור שלי, האשה הזו שהיתה חברה שלי שנים רבות החליטה לעבור את הסיוט הזה לבד, התנתקה מכולם מתוך בחירה שלה למעשה שירה אתר האינטרנט שמגיש את התמיכה להתאבדיות דרך האינטרנט תמך בהחלטה שלה לשים קץ לחייה וכל זה החלטה שלה אישית אף אחד לא היה מעורב בהחלטה שלה להיות עם חברים ולעבור את המשבר יחד , או להיות לבד בודדה ולעבור את המחלה לבד, היא החליטה שהיא רוצה להיות לבד במערכה, וזה מה שהיה , החלטה מאוד קשה עבור כמה אנשים אבל למדתי לכבר דיעות של אנשים עם השנים , סביר להניח שאם היתה מאותתת שהיא הולכת לשים קץ לחייה הייתי מתערבת אישית וזה לא היה קורה, , אבל מי אנו בעצם שנתערב הרי אלו הם חייה, חיים בצל המחלה הסופנית, האשה הזו רצתה למות כמו שהיא, תוססת עדיין ולא מנוונת מהמחלה , השבוע בשיא ההרצאה שהייתי בו הודיעו לי ע``י פתק שהעבירו אלי ליצור קשר עם גורם מוסמך, ונודע לי שהיא שמה קץ לחייה דווקא דרך האינטרנט שבוא היא הודרכה ולמדה איך לעשות את זה, ולא חסר אתרים כאלה למרות שבישראל המודעות והשימוש באתר כזה מועט מאוד וכמעט ולא קיים, אבל מאחר ויש אפשריות של אתרים בכמה וכמה מדינות שתומכות בהחלטות מסוג זה, זה מה שקורה לצערי הרבה, במיוחד שאני כתבתי בנושא הזה זה עוד יותר מצער אותי , לכן פתחתי בפורום שחזרתי שבוע מהול בעצב, שירה אספי את עצמך ועשי חשבון נפש עם מה את יכולה לשנות ולעשות עם חייך, צאי החוצה נשמי אויור נקי ותחשבי עם עצמך המון עשי חשבון מה את רוצה ומה את לא רוצה בחייך,או האם האינטרנט והשהות שלך כאן הוא באמת מה שאת צריכה כל שעות היום?.... לעולם אני לא שופטת אני מקווה שגרמתי לך לגעת בכמה נקודות חשובות , כתבתי עכשיו משהו ואני מקדישה לכל חברי הפורום הזה ,ובמיוחד לכל אלה שקשה להם עם המצב של להיות האני עצמי בצל האינטרנט , זכרו זאת חברים אתם תמיד חלק, כי לעולם אינכם ניפרד, אתם תמיד חלק מכוח האלוהים, כי לעולם אינכם ניפרד מדרך החיים, זו האמת של הוויתנו , אנחנו שלמים, שלמים לחיים וצורת חיים שאנו בוחרים בו, אז עכשיו אתם יודעים את האמת בשלמותה , האמת הזו היתה מזון לנשמה הרעבה, קחו ואכלו ממנה כי העולם צמא לשמחה הזו, קחו ושתו ממנה עשו זאת בהזכרכם בחיים , כי האמת היא הגוף שלכם, והשמחה היא הדם שהוא אהבה למה שאתם סוגדים לו, אמת , חיים, אנושיות, השלוש האלה הן בנות החלפה, האחת מובילה לאחרת ואין זה משנה באיזה סדר הן מופיעות כולן מובילות אלינו ,כולן אנו , בני האדם, ניתנה לנו כאן אמת, ניתנה לנו כאן שמחה, ניתנה לנו אהבה, ניתנו לנו כאן התשובות למסתורין הגדול של החיים, נותרה עתה רק שאלה אחת. זו אותה שאלה שבה התחלנו השאלה היא לא עם מי אתה מדבר , אלה מי מקשיב! שירה כל מה שאני מנסה לגרום לך לגעת בו במכתב הזה, הוא שאנו יכולים לבחור את צורת החיים שאנו רוצים לחיות בה לפעמים אין שליטה בדברים ודברים קורים מכל מיני חילופי חומרים שהגוף עובר, אבל עד כמה שניתן ויש בכוחנו לשנות ולעבד דברים עשי זאת בשיא הכוח, תעלי את המורל שלך , קחי את החים שלך לידיים ועשי בו את מיטב ההנאה שאת יכולה ליצור, שירז** רק זכרי יש בכוחך לשנות דברים , ליצור דברים , ולבצע אותם,
 

חיפושיט

New member
.....

אני ממש לא יודעת מה קרה לך, אבל אני מניחה שמדובר בבעיות חברתיות של זמן מה... בכל מקרה, רציתי להגיד, שאת לא חייבת לתת לאנשים האלה לקחת לך את החיים כשאני אומרת לקחת זה לבזבז ימיים בדיכאון, בבכי, כי הרבה אנשים אם לא הרוב המוחלט של זרים פשוט לא שווים את זה... אין דבר כזה שאי אפשר להכיר חברים ואנשים, את מודעת אבל שאת צריכה לעבוד על הביטחון העצמי שלך קודם כי כמו שנאמר >ומנסיון אישי< עד שלא תאהבי את עצמך, אף אחד לא... איך את יכולה להגיד שאת אפס?.. אין דבר כזה כל בן אדם הוא עולם ומלואו ואין לאף אחד זכות או יכולת להעיד עליו שהוא כלום ובמיוחד לא לבן אדם עצמו לכל אחד מגיע הכי טוב בעולם, ואני מקווה שיום אחד עוד תראי את זה. אם את רוצה לרכוש ביטחון עצמי לאט לאט ובזהירות אני מציעה לך להתחיל להיות מעורבת ווירטואלית בכל מיני דברים- למשל לכי לכל מיני פורומים >לא רק של תמיכה- למשל לכי לפורום 20 פלוס או לפורום טלוויזייה ופרסומות שבשנהם אני נמצאת ונמצאים שם אנשים פשוט זהב שכדאי להכיר< את יכולה להצטרף לצ`טים שזה מאד נחמד, ובו זמנית להשקיע בעולם האמיתי שלך. השורה ההאחרונה ממש צרבה לי את הלב, ואני מקווה שבעוד כמה זמן כבר לא תוכלי להגיד את זה על עצמך, אם לא בעולם האמיתי אז בעולם הווירטואלי לפחות. אני ועוד הרבה אנשים כאן בשבילך ואת מוזמנת לכתוב אליי לאי מייל <אם אין לך תיבה אשמח להסביר לך איך לפתוח ולהסביר איך את יכולה לשלוח דרך תפוז> בכל מקרה, לא לאבד תקווה, את וכל אחד אחד כן משהו, משהו מיוחד נתראה.. :)
 
1:0 לשירה

למה לשפוט? בואי ניגע בדחף. בדחף שלך להגיע לפה. את מגיעה לפה כדי לבדוק אם אוהבים אותך? הנה. את המלכה עכשיו. תראי כמה תשובות קבלת. על איזה אפס את מדברת? יש לך מה להגיד לפחות כמו כולם. התמכרות? כן. וזו תהייה התמכרות אינסופית, כי אולי עשית את ה``לבד`` שלך למקצוע. ובזה את צריכה לנגוע. בדחף להיות לבד, ומתוך הלבד הזה להכנס לכאן, לאינטרנט, כי זה מעגל סגור. נשמע מסובך? ואללה לא. אוהבים אותך. באמת. לא הרבה מסוגלים לדבר כמוך על המצוקות שלהם. ולשתף. באהבה. איש.
 

סרפד

New member
מעניין

לא יודעת אם אתה צודק, רק שירה יכולה לדעת, אבל איזו הודעה חכמה (ומלאת חיבה), החל מנושאה. ואילך. אבל מה גורם לאדם ``להפוך את הלבד למקצוע``? אי-מאג`ין יחשוב אולי שזה לא רלוונטי לפורום, אבל אולי זה רלוונטי באיזשהו אופן גם לאי-מאג`ין עצמו.
 
אהממ... תודה סרפד

אנחנו מסמיקים (אני וההתמכרות שלי) :) אולי הלבד משרת לנו איזו מטרה? אולי הלבד גורם לנו עצב, אבל גם מקורו בעצב? כעס אולי? ואזלי... מול ההתרחשויות והדינמיקה שיש פה, באינטרנט, הבדידות שלנו מועצמת. מקבלת משנה תוקף. מזכיר לי את השיר של מאיר אריאל - טרמינל. על האיש שבוהה בדמעה שקופה על ההמולה. ואללה קטונתי סרפדיק. מה את אומרת? איש.
 

סרפד

New member
למה 1? יש כמה?

איזה דימוי, של מאיר אריאל. אני לא מכירה את המילים של השיר ואם הכרתי אז שכחתי. אני לא אוהבת את רוב השירים שלו, הוא מפריז במשהו, מילולית, קשה לי להגדיר בדיוק, אבל זה מפריע לי אסתטית או משהו כזה. אבל יש איזה 2-3 שירים שאני מכירה בהם הוא לא עושה את זה. עכשיו כשאני חושבת על זה, היה לי פעם תקליט שלו. היתכן? שכחת פגיעות (בשורוק) או פחד להפגע. זה מן הסתם הגורם הכי נפוץ. או שאפשר להמשיך להתייחס לאדם האורבני בעידן הניכור והאנונימיות וכו` ולחשוב על צורך ביחוד, למשל. לפעמים להיות לבד זו הדרך היחידה לא להיות עוד אף אחד. למה שאלתי? גם מסקרנות וגם כי כשאתה אומר לשירה (שנעלמה בינתיים...) שהיא עשתה את הלבד למקצוע אתה מטיל עליה את האחריות למצב. מאד מקובל בימינו וגם חיובי כי אם אתה האחראי היחיד למצבך וגורלך אז אתה יכול לשנות אותם. אבל בקשתי להציע שאולי, אפילו אם אתה צודק, קדם לכך מצב קיים, לא תלוי בה, או לפחות לא רק בה. והמצב הזה לא בהכרח נעלם או ישתנה. טוב, אנחנו לא יודעים הרבה על שירה, חוץ מזה שההודעה שלה באמת עוררה הרבה תגובות מכל מיני סוגים וזה באמת קצת יוצא דופן, אז כנראה שהיא מוכשרת. והיא גם נעלמה.
 

סרפד

New member
אגב,

זה לראות מטוס ממריא מבעד לדמעה שקופה (אבל בטוח שבשתי את זה גם אני). במקרה הייתי היום אצל ההורים ומצאתי את התקליט.
 

e-magine

New member
בדידות מאד רלוונטית להתמכרות

לאינטרנט. חוץ מזה, לא משנה כל כך מה אני חושב.
 

סרפד

New member
לא משנה כל כך מה אתה חושב

אבל משנה, כי אתה נותן הכיוון המרכזי. ובכלל, כפי שמן הסתם לא קשה להבחין, אני נוטה די בקלות לסטות מן הנושא לאסוציאציות או למה שמעסיק אותי באותו רגע. ברור לי שזה לא לעניין ולכן אני קצת מוטרדת בעניין ה``חוקים``.
 

e-magine

New member
ברוכה הבאה שירה

אני רואה שקיבלו אותך פה נהדר.לפחות לטעמי. כתבו לך בין היתר, שאת צריכה לשפר את הדימוי העצמי שלך, אבל לא כל כך כתבו לך איך. אני מבין שזה היה מרצון טוב. אני חושב שיש לך במה להיות גאה, את צריכה להיות גאה בעצמך ביכולת שלך להתבטא, ולהעביר את תחושת הבדידות. אני עצמי לא בודד, אבל אני בהחלט יודע טוב טוב, מה זאת בדידות. ואני יודע גם מה זה ``רע לי`` אם תקראי חלק מההודעות הקודמות בפורום הזה, אז תוכלי לראות, שהפורום הזה הוא לא מקום כל כך קר. אני לאנרואה אותו כזה. אני חושב שגם את לא, כי אחרת באמת לא היית בוחרת בו כדי לשתף במה שאת מרגישה. ועוד משהו, שירה, את הבאת את הסיפור שלך לכאן וביקשת את שיפוטנו. אני יודע שהתכוונת לכך שנשפוט אם את מכורה או לא, ולא למשהו אחר, אבל אנשים מעבירים גם מסרים אחרים. ולדעתי היה פה מסר אחר. אנחנו לא נשפוט אותך. אנחנו נקבל אותך, כמו שאת. דברי איתנו, שירה, דברי.
 

סרפד

New member
אי-מאג`ין, אתה חושב שיש קשר בין

מבנה האישיות שלך, הממודר מאד, הסגור, עם היכולת ליצור אשליה של פתיחות לאדם שמולך, (נשמע מאד מבוקר ובשליטה אפילו אם זה כבר הולך לך אוטומטית), לבין ההתמכרות שלך ליחסים אנושיים באינטרנט? (`יחסי אנוש` נראה לי כמו שם של מקצוע אז החלפתי אותו זמנית ב`יחסים אנושיים`).
 
למעלה