מבולבלת

carey2

New member
מבולבלת

כתבתי פה בעבר לא הרחוק גם אז הייתי מבולבלת,אני כרגע אולי בדכאון קטן או גדול ,ואני שואלת את עצמי הרבה שאלות האם הדכאון היה מופיע אם הייתי מאושרת?האם הדכאון זה משהו שלא קשור לסביבה החיצונית וזה משהו פיזיולוגי כימי במוח? אני שואלת את עצמי הרבה שאלות האם לחכות לאחד או להנות מהמעט עד שהוא יבוא, ומה קורה שאני משקרת את עצמי ולא עושה את ההפרדה ומצפה מאותם גברים גם לאהבה ,אני מלכת השטויות מלכת ההשפלות בכל הקשור בגברים, האם הדכאון לא היה מופיע אם לא הייתי נפגשת איתו והרי ידעתי שזה קצר והוא חוזר לארצות הברית, ועכשיו אני לבד עם הרגשות ששולטות בי ומונעות ממני להיות הגיונית רציונלית מציאותית,המצחיק זה שאני מחפשת בצורה נואשת גבר שיהיה אכפת לו ממני שיהיה החבר הכי טוב שלי שידאג לי שיחפש אחרי שיחבק אותי ואולי אני לא מחפשת ידיד בעצם אני מחפשת חבר לחיים, אז למה אני עוברת מאחד ללשני עוברת מגברים שלא פנויים ריגשית שלא אכפת להם ממני שהכל פנטזיה אחת גדולה וכל האכפתיות והרגש והרצון, זה בא רק מהצד שלי,למה אני מחפשת אחריו ונואשת ,מתי אני לא ירגיש את הכאב הפנימי שלי, שזה מופיע בצד לא מוגדר של הלב, כשהם נפרדים ממני וחוזרים לחיים שלהם ובעצם הייתי עוד אחת מיני רבים.מתי אני אסגור את המעגל, אבל האמת קשה לי כי רק אני מכירה הכי טוב את עצמי ,ומיד כשהוא טס התקשרתי לקודם שהיה לפניו והתחלתי לפלרטט איתו ,מה אני עושה אין לי מושג ?אני נמצאת במערבולת של דברים רגשות, בעיות,דכאון שמופיע מידי פעם שום מחשבה חיובית הכל שלילי ,אולי אני לפני התמוטטות ואני לא יודעת ,אני פוחדת ליפול יותר עמוק ,ואז התקשרתי לפסיכולוג ,שלסירוגין אני הולכת אליו פעם בחצי שנה או שנה מספרת לו שהפעם נתחיל טיפול כמו שצריך ואז מפטרים אותי מהעבודה ואני נשארת בלי טיפול בלי כדורים מתמודדת עם הדכאון הייאוש לבד כי אצלי זה בא והולך ,אני חושבת שאם היה לי בחיים מה שאני רוצה אולי לא היה לי דיכאון אז מה אני עושה עכשיו ?למה רע לי ?למה אני כל הזמן לבד בלי חברות חברים רק גברים שמה שמקשר בניינו זה הסקס וגם הם ברחו ,ועכשיו אני לבד עם עצמי אני יודעת שכתבתי ארוך ומבולבל מקווה שתבינו את אשר כתבתי ולסיכום אני לא יודעת אם אני צריכה כדורים או טיפול פסיכולוגי כי בעצם האושר שלי לא הכי תלוי בהם אני יודעת מה יעשה אותי מאושרת ,אהבה .ידיד שלי אומר שיש לי אובססיה לאהבה ,אני רוצה אהבה בכל מחיר והולכת עם מי שנותן לי תשומת לב נשוי,רווק ,יזיזים ,לא מחפשים מחוייבות אני הולכת איתם כי אני מסתפקת במועט הם נותנים לי מעט וזה מספיק לי ,ומה עם כל שאר הדברים למה אני לא יכולה לקבל אותם האם אני בכלל רוצה אותם ואם אני רוצה אותם למה אני לא דורשת אותם, ומי שלא נותן אז אני מעיפה אותו ואומרת שאני שווה מליון דולר אתה רוצה אותי תצטרך להשקיע בי, אבל אני ההפך הגמור עושה הכל מהר ,כמו בשיר של משינה" אנה גומרת ברבע שעה יחסים שצריכים להמשיך לשנה אנה שוב בודדה" תודה
 

venesa1

New member
היי וקבלי ../images/Emo24.gifממני...

קראתי את דברייך ובהחלט המצב לא נעים וסימפטי, אבל... שאלי את עצמך למה את הולכת עם סוג כזה של גברים? למה את לא מספיק "חזקה" כדי לא לוותר על "האחד והיחיד" למה לתת לאותם "לא פנויים" זמן ומקום במקומו? כן עדיף לדעתי לחכות מאשר להפגע ולספוג... זהו לא פתרון יציב ממילא... בכל אופן אני מחזקת אותך ומאחלת לך שכן תמצאי את האדם הנכון בשבילך בקרוב כי אני מאמינה שבכל גיל ובכל מקום קיים החצי השני! ב ה צ ל ח ה ! ועוד טיפ קטן: חייכי לעולם
והעולם יחייך אליך!
 

ניאו30

New member
את יודעת מה נפלא כאן?

תראי מה כתבת..."אני יודעת מה יעשה אותי מאושרת-אהבה"...יש אנשים שלוקח להם שנים רבות,לפעמים חיים שלמים,בלי שידעו מה עושה אותם מאושר (אהמ..אהמ..),ואילו את מצאת את זה...יש לך את ה"סוד"...עזבי מה אחרים אומרים...תשארי במה שקיים בתוכך. עכשיו,תחשבי איזה משפט נפלא זה! אולי תנסי לפתח את המשפט הזה,ולשאול את עצמך שאלות עליו-מה זו בעצם אהבה? מהו האושר ? האם אהבה יכולה להיות קיימת בעולם רק בין גבר לאישה? ועוד שאלות דומות (אבל לא רק שאלות הקשורות אלייך...אלא,אם נשתמש למשל בשאלה מקודם-אז לא רק מהי אהבה בשבילך,אלא גם מהי אהבה בכלל?...).אז אולי את מאלו שלא אוהבת לחשוב על דברים בצורה כזאתי,אבל אם אפשר גם להיות פתוחים לצורת הסתכלויות שונות על העולם זה יכול לעזור להתגבר על דברים שחוזרים אצלינו...כמעין שיעורים שאנחנו צריכים ללמוד, כדי להשתנות. אותי המחשבות האלו הובילו בעצם להמון תובנות אישיות.למשל,ראיית אהבה במובן הרבה יותר רחב של המילה...לעולם כולו,לאדם באשר הוא אדם,לחיה באשר היא חיה,לצמח באשר הוא צמח...לראות את הטוב והיפה בכל אחד,גם בעצמך...לראות את המכוער והרע שקיים בכל אחד,גם בעצמך...כן,כן...לאהוב זה לקבל את עצמנו כפי שאנחנו,זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לשאוף ליותר, להשתפר...אבל ממקום אחר...ממקום של אהבה...של חמלה עצמית...ראייה התפתחותית,שמתהווה ומשתנה...כל הזמן,לפחות בפוטנציאל שלה. מה עוד?למשל,שהעולם הוא אחד...הוא אחדות...שקיימים בו דברים שנראים מנוגדים,אך בעצם הם משלימים...השוני הוא שיוצר את החיבור...הייחוד שלנו בעולם הוא זה שנותן לנו את השקט הפנימי כדי לדעת שמצאנו בו את מקומנו,את ייעודנו בו...וכשכל אדם כזה נמצא בשקט פנימי...החתיכות מתאחדות...ליצור את האחדות השלמה...ולמה אני אומר את זה? כי אותי זה הוביל לעוד דבר-שבעצם אנחנו מחפשים באחרים מה שאנחנו בעצמנו,אנחנו מוצאים באחרים מה שכבר קיים בתוכנו,אנחנו אוהבים באחרים מה שאנחנו אוהבים בתוכנו,אנחנו לא אוהבים באחרים מה שאנחנו לא אוהבים בתוכנו...וזה כבר מעיין גדול לאפשרויות,למחשבות שיכולות לקדם...מה בעצם יש בתוכי שאני מחפשת בחוץ? ואם הוא כבר קיים בתוכי,אז מדוע לחפש זאת בחוץ? וכדומה ואם זה נשמע כאילו זו עיצה לא לחפש קשר של אהבה "רגילה"-אז זו טעות...אבל בעיניי אהבה בין גבר לאישה היא פאן אחד של אהבה...לא הצד השלם שלה...אהבה רומנטית היא לא כל האהבה שקיימת בעולם...היא צד אחד...חשוב מאוד אמנם...אבל לא היחיד.אולי היא מוסיפה את הפאן של השותפות...אם מקודם חיפשנו את האהבה העצמית...הרי מרגע שמצאנו אותה...או התקרבנו לכך...אנחנו לא תלויים באהבה רומנטית,ככזו שתכריע את אושרנו...היא יכולה להוסיף...אף הרבה...ואז הפנייה שלנו לחפש את הקשר אהבה מצד אחרים היא יותר בריאה...כי זו תוספת,תוספת חשובה!,אך לא הדבר שעליו יקום או ייפול אושרך. והאושר ? שברגע שלא נחפש אישור מבחוץ אז הוא יימצא,בפנים, בלי לחפש... ושבעצם זה הדבר שיעשה אותי הכי מאושר-האהבה הפנימית,העצמית...כי מה קורה באהבה רגילה? אנחנו סומכים אחד על השני,ולכן לא צריכים לחפש אישור זה אצל זה...ואם אנחנו סומכים על עצמנו-אנחנו לא צריכים לחפש את האישור לעולם-לא מעצמנו ולא מאחרים...אנחנו עושים אז את רצוננו החופשי,הבלתי תלוי בנסיבות חיצוניות.זו אחת ממהויות האושר בעיניי. ומהי אהבה? אוווו,על זה הרי אפשר לכתוב מגילות...ובעצם לא צריך דבר...כי זה יכול להיות בעצם כל דבר...יש לי כל כך הרבה מחשבות על המילה הפשוטה הזו...בעבר גם אני הרי הייתי אובססיבי באשר למילה זו...עד שהתחלתי להתעמק במשמעותה...ולפתח את תוכנה,להרחיב את תפיסתי לגביה ובעצם לשנות את תודעתי בכל הקשור ל-"מה זו אהבה?"...אם זה לא אובססיבי אני לא יודע מה זה כן...תחשבי מה את עושה כלפי מישהו שאת אובססיבית לגביו...ניסית פעם להיות אותו דבר כלפי מילה? ככה זה ממש היה אצלי...להיות באינטימיות עם מילה,עם ערך,עם מחשבה,ועדיין גם עכשיו,לפעמים... לא יודע לגבייך,אבל באשר לעצמי אין ספק שזה(הכמיהה העזה למציאת אהבה) מבטא צורך במשהו שלא קיבלנו בעבר,בילדות אם נהייה ספציפים יותר...אבל כשחשבתי על זה יותר לעומק הבנתי שמה שאנחנו מקבלים מההורים,למשל בכל הקשור לאהבה...זה צד אחד של העניין.הצד השני הוא מה שאנחנו מקבלים מ...כל אחד יכול לקרוא לזה בצורה אחרת... מהעולם,מאלוהים,מכוחות החיים או הבריאה,מהאדמה...וזה דבר שלא קשור לתורשה... להורים שלנו...הוא קשור להיותנו אדם...ולא חשוב איזה מין אדם,כל אדם באשר הוא אדם...שזה קיים בתוכנו,אלא שבניגוד לדברים שלנו שאנחנו יכולים לראות...את זה עלינו למצוא בעצמנו,ולא לראות...אלא להרגיש...כי כזו היא אהבה...היא לא ניתנת להבנה באמצעות מילים אלא באמצעות תחושות...אינטואיציות...רגשות שוב,אלו המחשבות שלי...לא בטוח שאלו גם יהיו שלך...אולי תגלי משהו אחר...אבל שווה לנסות...לחשוב בצורה אחרת ממה שחשבנו לפני כן...לנסות להגיע לעומקם של הדברים, למהותם בשבילך...ולא רק בשבילך,אלא גם לכולם...להגיע לאמת...ובאשר לאמת ואהבה קראתי לא מזמן איזה משפט שמאוד הזדהיתי איתו-שנהוג לחשוב על האהבה שמעוורת את עיניי המאוהב(בראותו את השני או בכלל),אבל רבים נוטים לעבור או לשכוח את כך שאהבה גם פוקחת את עיני המאוהב,וגורמת לו לראות דברים שסמויים מעיניי האחרים...עוד משפט שאפשר לחשוב ולהרהר בו לא מעט... ורק לסיום,אין ספק שזה תהליך של עבודה עצמית לא פשוט,אבל הקושי לא צריך להרתיע... אלא להפך...הוא צריך למשוך אותנו אליו...לשאוף להגיע אליו...משום שכאלו הם כל הדברים הכי נשגבים בחיים,כמו אושר וכמו אהבה...שהדרך ארוכה ופתלתלה...אבל כשאנחנו לא מוותרים לעצמנו וממשיכים לחפש אחר תשובות...החיפוש מביא אותנו לאותם מקומות נשגבים,לא מציאת התשובות, החיפוש אחר התשובות... טוב,יום שישי בערב...זמן טוב להרחיב בנושא כל כך יפה ומיוחד...מקווה שלא יצאת מכאן יותר מבולבלת...
 

ניאו30

New member
ועוד משהו להבהרה

במה שכתבת העלת הרבה שאלות ונקודות ספציפיות...ואני בכוונה לא התייחסתי אליהם(ואני גם בדרך כלל לא אוהב להתייחס לנקודות ספציפיות)...כי רואים בין המילים(או מאחוריי המילים) שלך תמונה,תמונה כללית אך מרכזית,שעולה מבין מה שכתבת...ומה שכתבת הם מעין תוצאות או השלכות של אותה תמונה מרכזית,ולא המרכז עצמו,לא הדבר העיקרי שצריך לדעתי לעבוד עליו...כן,לדעתי כדי לטפל בדכאון לא צריך לטפל בדכאון עצמו אלא במה שהביא לדכאון...ולפי איך שאני הבנתי את מה שכתבת-לא מדובר באילו כדורים תקחי או לא תקחי או אילו טיפולים תעברי או לא וכדומה,אלא בהתמודדות עם מי שאת... בפנים ובחוץ...החיפוש אחר אהבה חיצונית...כדי למלא משהו בפנים...לדעתי,זו יכולה להיות נקודת התחלה בשבילך...ולהמשיך משם.
 

לנושנוש

New member
משהו פשוט../images/Emo113.gif

בהיבט אחד כל הגברים באים להראות לך שכל החיפוש שלך הוא השליה אחת גדולה. אין באנשים בחוץ שום דבר שאת לא מוצאת באצמך! קחי לך תקופת צינון מכל הבחורים, חזקי קשרים אם עצמך גם הייתי ממליצה לך לתפח איזה קשר עם חברה או שניים. מה הפלא שאין לך חברות כשאת מתרוצצת כל הזמן לחפש זין. חידלי מיד או בשלבים ובררי עם אצמך מה יביא לך סיפוק, כי ברור שאלה לא הקשרים עם הגברים האלה. מה עם פסיכילוג דרך קופת חולים?
 

liranush39

New member
משהו קטן וטוב...

היי לך...והמשך שבת מקסימה. א. חלק ממני קצת מבין אותך- שזה לא קל להיות לבד. כמה שזה קלישאה-אבל גליתי שזה מאוד נכון- המשפט שאומר "תעשי קודם כל טוב לעצמך,תאהבי את עצמיך- ואת תראי שאנשים גם יתאהבו בך" ואני אסביר-ברגע שאת מגלה מה עושה לך טוב כמו- ללכת לים,לכתוב,להאזין למוסיקה, לקרוא-ואפילו אם את אוהבת לרקוד-יש מועדוני סלסה שאת אפילו יכולה ללכת לבד(אל תשכחי שכמעט רובם הולכים לבד-ונכון בהתחלה זה אולי מבעס-אבל כשאת מתחברת למוסיקה, רוקדת ומכירה אנשים)את מתמלא מבפנים. והתחושה הזו- לעשות טוב לעצמך- היא ענקית, היא מעצימה. אז מה שאני הייתי מציעה לך לעשות זה פשוט לעשות רשימת מלאי- של דברים שא אוהבת בעצמך,דברים שעושים לך טוב,מה התכונות החיוביות שלך, מה יפה בך- ובעצם קחי לך איזה פרויקט קטן- שכל יום תכתבי משהו טוב על עצמך, תפוצצי את הסדר יום שלך בעבודה,בדברים שאת אוהבת-ואל תחשבי על גברים. תחליטי שמעכשיו- את פותחת עם עצמך דף חדש בו את מכירה את מי שאת- את הבוגרת, וגם את הילדה הקטנה שבך. לדעתי- תחשבי על זה ככה- שהגבר הנכון ביותר עבורך יגיע- אבל את צריכה לעבור עם עצמיך תהליך. והתהליך הזה הוא נפלא-כי את כל יום לומדת, וכשאת במעגל חיובי-הכל זורם. נכון יש נפילות-אבל תאמיני- שלך- מגיע את הכי טוב! ותעשי שהחיים שלך יהיו כמה שיותר טובים-הרי לא היית רוצה לקום בגיל 40 ולאמר שכל חייך רדפת אחרי גברים-והיית שרויה בדיכאון נכון? חבל- החיים לא חוזרים אחורה והזמן טס-לכן אני מאמינה בך!!!! אני יודעת שאם את תרצי- את תקומי על הרגליים- ואת תעשי מה שטוב לך. את זו שבוחרת איך להתייחס לחיים- תתחילי לאהוב אותם- כי הם יקרים ושום דבר לא מובן מאליו. ואם תרצי אני כאן כדי לעזור לך! שולחת לך חיבוקים וטונות של אהבה!!!
 
למעלה