תראו...
זה אכן היה משפט מטומטם במיוחד. אבל - הרשיתי לעצמי היום להוסיף לדברי חז"ל. "אין שופטים אדם בשעת צערו" - וכנראה גם לא בשעת שמחתו. אחרי יומיים של להג ברכות בטלפון מגיעה השיחה המביכה איתי, שבטח הפחידה אותה קצת, כי אחרי הכל, זה לא נעים. חלק מהתמימות האבודה שלנו, שלה עדיין יש, ולאחרים שנתקלתי בהם, זה האקסיומה שאצלה לא נשברה תודה לאל, ש-"הריון=תינוק". ומרגע שאנחנו שוב בהריון לכל העולם נדמה בטעות שעכשיו, שכביכול "גם לנו יש", אז אנחנו "כבר אחרי זה" ואפשר פחות להיזהר עלינו. היא נמצאת עכשיו על גג העולם, היא עייפה מבולבלת ומאושרת, אני לא סולחת על המשפט הזה, הוא הכאיב לי ובכיתי ונפגעתי, אבל אני לא שופטת אותה עליו. אני בטוחה שאם אני אזכיר לה בעוד חודש שהיא אמרה שטות כזאת היא תהיה בהלם. אני לא אזכיר לה, וזה כואב, אבל יש לי סיבה. והסיבה היא שהייתי רוצה שהעולם יהיה יותר אמפתי כלפי, ואני חושבת שצעד ראשון זה לנסות להבין איפה נמצאים האחרים ולהיות בעצמי יותר אמפתית. אתמול בטלפון הייתי בשוק, ולא אמרתי לה כלום. אם תהיה לה עוד יציאה מטופשת, אני אעמיד אותה במקומה ואבקש ממנה לחשוב יותר לפני שהיא מדברת איתי ולהיזהר עלי יותר. אבל לו הייתי חותכת את היחסים עם כל מי שאמר לי משהו טפשי או פוגע השנה, הייתי צריכה כנראה לפרוש למדבר ולהיפרד מרוב חברי, מכרי ובני משפחתי. לא במקרה אנחנו מרגישות בבית בפורום הזה ובפורום אובדן הריון. להבין אותנו ב א מ ת, יכולה למרבה הצער רק מי שעברה את הסיוט בעצמה. מאוד עזר לי אתמול שיכולתי 'לבוא' לכאן ולפרוק כאן את המשא המיותר של השיחה הזו, תודה על התגובות התומכות שלכן!
