ערב טו בשבט עם עוד פרק מהספר "הסודות של איווט"
התמונה לקוחה מכאן: https://www.denbigh.org/tucks-blog/tucks-blog/two-men-went-to-the-temple-to-pray
ברקים ורעמים פילחו את השמיים וברד כבד ניתך ארצה. במעמקי האדמה, בחדר אטום חסר חלונות ישבה קבוצת גברים על מחצלות גומא. הגברים, לבושים לבן, היו בגילאים משתנים. מזג האוויר הקודר שיקף נאמנה את שהתחולל בליבם, צעירים ומבוגרים כאחד. את החדר האפלולי האירו נרות בכלי חרס. הם המתיקו סודותיהם בלחש. הם חששו שדבריהם יישמעו מבעד לקירות הפירמידה, שהרי אוזניים לכותל. היו אלו כהנים מכשפים הידועים כחרטומי מצרים, שכל אחד מהם שימש גם כ- Hierophant. המילה Hierophant פירושה 'שומר השבילים והנתיבים הקדושים'. הם נזכרו בערגה בתפארת העבר, שנשלט ע"י הפרעונים המצריים וחששו לעתיד מלכיהם-אלוהיהם. הם התרעמו בשקט על הכובש הרומי ועל המלכה קליאופטרה, שהחליטה להכניס מודרניות רומית למצרים. מודרניות שמבחינתם היתה סכנה למסורת עתיקת יומין זו וגם בכייה לדורות.
כהנים מכשפים אלה התכנסו לטכס עצה בעניינים שברומו של עולם. הם חככו בדעתם כיצד לשמר את המסורת המקודשת העתיקה וכיצד להנחיל אותה לדורות הבאים. הם חששו לגורל הנשמות המצריות והתחלחלו מן המחשבה שהן לא תזכינה להגיע לשדות אליסיום, שדות הקנה או בלשון ימינו גן העדן הניצחי. הם נבהלו מהמחשבה שאיש לא יידע כיצד לרקוח את המרקחות השונות לרפואה, לזהות לאשורם את השמנים והמלחים לחניטה, את האופן הראוי והמדויק לחנוט כהלכה, לארגן את הציוד עבור הנפטרים, לשאת את התפילות המתאימות בטקסי הלוויה והקבורה, לנהל את הטקסים והחגיגות השונים ואת פולחני הסגידה לאלוהויות ומועדיהם. הם נרעדו מהרעיון שאיש לא יוכל עוד לעשות אותות ומופתים. הם חששו לגורל הידע שצברו במשך אלפי שנים בכל התחומים; כגון: אדמיניסטרציה, מסחר, חקלאות, אדריכלות, פיסול, אריגה, טוויה או בקיצור – לשימור הידע העצום ששירת אותם נאמנה עד כה. אך מעל הכל הם התעצבו מהמחשבה על גורל האמונה הרוחנית שלהם. אמונה דתית-רוחנית שכללה פולחנים לאלים, תפילות שיגנו עליהם, יביאו לחייהם ברכה וירחיקו מעליהם את המזיקים.
אמונה, שעלולה להרמס תחת מגפי המודרניות הכופרת.
ומה הם עשו?
על כך בפרק הבא.
כל הזכויות לספר "הסודות של איווט " שייכות לי.
רחל
התמונה לקוחה מכאן: https://www.denbigh.org/tucks-blog/tucks-blog/two-men-went-to-the-temple-to-pray
ברקים ורעמים פילחו את השמיים וברד כבד ניתך ארצה. במעמקי האדמה, בחדר אטום חסר חלונות ישבה קבוצת גברים על מחצלות גומא. הגברים, לבושים לבן, היו בגילאים משתנים. מזג האוויר הקודר שיקף נאמנה את שהתחולל בליבם, צעירים ומבוגרים כאחד. את החדר האפלולי האירו נרות בכלי חרס. הם המתיקו סודותיהם בלחש. הם חששו שדבריהם יישמעו מבעד לקירות הפירמידה, שהרי אוזניים לכותל. היו אלו כהנים מכשפים הידועים כחרטומי מצרים, שכל אחד מהם שימש גם כ- Hierophant. המילה Hierophant פירושה 'שומר השבילים והנתיבים הקדושים'. הם נזכרו בערגה בתפארת העבר, שנשלט ע"י הפרעונים המצריים וחששו לעתיד מלכיהם-אלוהיהם. הם התרעמו בשקט על הכובש הרומי ועל המלכה קליאופטרה, שהחליטה להכניס מודרניות רומית למצרים. מודרניות שמבחינתם היתה סכנה למסורת עתיקת יומין זו וגם בכייה לדורות.
כהנים מכשפים אלה התכנסו לטכס עצה בעניינים שברומו של עולם. הם חככו בדעתם כיצד לשמר את המסורת המקודשת העתיקה וכיצד להנחיל אותה לדורות הבאים. הם חששו לגורל הנשמות המצריות והתחלחלו מן המחשבה שהן לא תזכינה להגיע לשדות אליסיום, שדות הקנה או בלשון ימינו גן העדן הניצחי. הם נבהלו מהמחשבה שאיש לא יידע כיצד לרקוח את המרקחות השונות לרפואה, לזהות לאשורם את השמנים והמלחים לחניטה, את האופן הראוי והמדויק לחנוט כהלכה, לארגן את הציוד עבור הנפטרים, לשאת את התפילות המתאימות בטקסי הלוויה והקבורה, לנהל את הטקסים והחגיגות השונים ואת פולחני הסגידה לאלוהויות ומועדיהם. הם נרעדו מהרעיון שאיש לא יוכל עוד לעשות אותות ומופתים. הם חששו לגורל הידע שצברו במשך אלפי שנים בכל התחומים; כגון: אדמיניסטרציה, מסחר, חקלאות, אדריכלות, פיסול, אריגה, טוויה או בקיצור – לשימור הידע העצום ששירת אותם נאמנה עד כה. אך מעל הכל הם התעצבו מהמחשבה על גורל האמונה הרוחנית שלהם. אמונה דתית-רוחנית שכללה פולחנים לאלים, תפילות שיגנו עליהם, יביאו לחייהם ברכה וירחיקו מעליהם את המזיקים.
אמונה, שעלולה להרמס תחת מגפי המודרניות הכופרת.
ומה הם עשו?
על כך בפרק הבא.
כל הזכויות לספר "הסודות של איווט " שייכות לי.
רחל