מהססת... יותר קל עכשיו. ובכל זאת.

עצמי

New member
מהססת... יותר קל עכשיו. ובכל זאת.

פורום למבוגרים. זה יותר קל לי עכשיו... אני חושבת. אבל מאחר שמילים קשות עלי .. אני פשוט אשאיר לכם פה שיר שכתבתי היום... אני בדרך כלל לא מראה אותם. היום חשבתי שאולי... כדאי. ים המלח – (ים המוות) – ים חיי. נסחפת , נודדת, תוהה מול השקט, ספון בתוכי כגלים. פורץ אל החוף, באדווה מרשרשת, לוקח עמו גרגרים. קו החוף מהסס הוא, נודד משתנה והים מתגנב ולוקח. מתפרץ אל הגל, שואל ועונה... ופתע נסוג ובורח. מרטיב את החול, בדמעה בודדה, או פרץ מים מלוח, שקט וכחול, כה תמים למראה, הולם במרחב הפתוח, עומד במקומו בין הרי המדבר, ביובש בדידות מהממת, נותן מעצמו לכל מכר וכל זר, בעוד נשמתו מדממת. והולכים ובאים אנשים בחיו, אל ימו נכנסים רק לקחת.. ובסתר גליו, ומימיו המלוחים, נשמתו, בשקט גונחת... ואני מביטה אל עומקי הכחול, אל החול הנפרע מתחתיו.... נסחפת, נודדת, תוהה, נאבקת, מול חיי השזורים בגליו.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
יקרה....

את תראי שאגיד לך ``אמרתי לך`` את תראי.... ואת תעזרי לך (ולי) להגיד את זה. שיהיה לך לילה משובח!!
 
עצמי נשמה יקרה

אני שמחה לראות אותך שוב איתנו. קראתי את השיר פעמיים אבל, יש לי חוסר הבנה בשירה , לא הצלחתי להבין את הכאב דרכו. אם תרצי לדבר , אני הרבה בצט , או באיסי, או אם תבחרי יותר לספר מה את מרגישה כאן בפורום, שאוכל יותר להקשיב לך. באהבה רחל-נשמה
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
גם אני רציתי להגיד לך משהו

קודם כל - נורא יפה. חשבתי על האנלוגיה הזו שנתת לנפשך - שהיא ים המלח. הים שהמים נכנסים אליו מהירדן אך מתאדים במהירות והמלך הולך ונצבר בו, המלח של הדמעות שאיש לא ניגב. וחשבתי, שאולי עכשיו, כשהתחלת להזכר ולדבר, משהו אחר יקרה. שדרך הסיבור הזה, הים הזה שהיה רק מקבל את הכאב בדממה ומייבש אותו, משאיר מצבורי מלח שלא מאפשרים לחיים לקרות, אולי עתה משהתחלת לדבר, יזרמו דרכו המים, יחיו אותו, יפחיתו את המליחות. ויהיו בו חיים. ואת תגלי שלא הכל חרב, שלא הקח ממך האיש הזה ודומיו את החיים. שהם כן בתוכך. ובעצם תגלי את מה שכולם רואים כל הזמן. שאת חיה, שאת מעניקה מהטוב שבך לכולם. ועכשיו - לעצמך פנימה. תרגישי טוב.
 

יולי_ה

New member
וגם אני רוצה להוסיף משהו

ים המלח - המקום הכי נמוך בעולם. ממנו אפשר רק לעלות
 

עצמי

New member
זה אולי נכון..

זה רק, שההרים נראים כל כך גבוהים משם... כאילו חסרת סיכוי אני להצליח לטפס. בכל אופן, מרגישים שהמילים שלך באו מהלב.. תודה.
 

יולי_ה

New member
ים המלח וההרים הגבוהים

מזכירים לי את הטיולים בתנועה. תמיד היו בוחרים עבורנו מסלולים תלולים וקשים להליכה, שם, בדיוק בהרים האלה, עם תרמילים של חמישה טון על הגב. ואני זוכרת את ההרגשה הנוראית של הפיסגה שכאילו הולכת ומתרחקת, ואת ה``כמעט`` משבר, וזהו, ואי אפשר יותר. אבל תמיד כשהיה למישהו קשה - תמיד נמצא מישהו אחר שעזר לו: לסחוב את התרמיל, קצת לדחוף מאחור, או לתת יד ולמשוך קדימה עוד צעד, מנוחה, ועוד אחד, והנה - הגענו לפיסגה. יש לי הרגשה שגם כאן בפורום זה ככה.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
ועוד מילה...

ככל שהר גבוה יותר, ככל שהוא קשה יותר לטיפוס, ככל שהפסגה נראית מרוחקת יותר, ככל שהמכשולים בדרך רבים יותר -- כן כיבוש היעד מלווה בתחושה של יותר אושר, התרגעות, הישג, נחת, פורקן ושחרור, כיף. לא שזה הופך את הדרך לקלה יותר, אבל אסור לשכוח עניין חשוב זה!
 

השתקפות

New member
ההרים הגבוהים

זה נכון, כשמסתכלים מהמקום הכי נמוך אל המקום הכי גבוה, הדברים יכולים להיראות בלתי אפשריים וקשים מנשוא. לכן, אולי כדאי להתסכל רק טיפה קדימה, אולי לאיזו גבעה קטנה ולא רחוקה או אולי אפילו לעלייה הקלה שמעבר לכביש ולכבוש קודם כל את היעדים הללו. וכך מעבר לעוד יעד קטן נמצא אחד חדש ונטפס כל פעם רק עוד קצת ופתאום, בלי להרגיש, נעמוד על הפסגה הגבוהה ביותר ונשקיף למטה, אל מה שהיו חיינו קודם לפני ונחייך :)
 
למעלה