לדעתי יש קשר ועוד איך, כי בשני המקרים זה אומר משהו
על המבנה החברתי ועל הערכים הלאומיים של מקום מסוים כחברה (ברור שיש גם הבדלים, אך לדעתי אי אפשר להתעלם מנקודות הדמיון). שוב, זכותך לא להסכים, אך לדעתי אלה שני צדדים של אותו מטבע.
ולא, אין לי לאן לברוח גם מהיחס למומריאל די. כבר חודש לפני אני לא יכולה לפתוח טלוויזיה מבלי שזה יזעק לי בפרצוף כמעט מכל פרסומת, וכך גם בכלי תקשורת אחרים. אין מנוס מהתנהגות החברה סביב. לפחות יום כיפור זה יום אחד, העניין עם יום הזיכרון נמשך מעל חודש. לי זה כן מרגיש סוג של כפייה, כי לא באמת יש לאן לברוח מהאזכורים התמידיים של זה, וגם מזה שאנשים שאני פוגשת מאחלים לי יום זיכרון שמח. גם כאן אף אחד לא שואל אותי אם אני מסכימה לזה או לא. ואני שומעת איחולים דומים גם בכלי התקשורת (רדיו וכד').
