עצוב שכך אבל מציאותי מאוד חוששת
באמיתי שכך יקרה. תמיד הייתי נגד חינוך לעשירים, מה לעשות אבל היות שבמצב הקיים זה מציאותי, ואי אפשר שלא לשים לב מה קורה כבר כעת שהורים שידם משגת יכולים לתת לילד שלהם את הטוב ביות והורים שידם אינה משגת והם סמוכים רק אל שולחנה של מדינת ישראל שעסוקה כל הזמן רק היכן לקצץ, אז זה ברור מי יקבל ומקבל הרבה יותר בכל תחום החינוך. אני חוששת מהפרטה של נושא החינוך, כי אני מאמינה שחינוך הוא לא השקעה לטווח קצר אלא ארוך ושלא צריך לחשוב היכן רק לקצץ ולהתייעל בו, אלא צריך להאמין שזו שליחות שיש רק יותר ויותר לחשוב היכן לפתח להתקדם ולהשקיע בה, כי רק אם נשקיע במערכת החינוך את המקסימום היום בכל התחומים, נקצור כולם את פירות ההשקעה, אמנם מחר, אבל המחר יהיה הרבה יותר פירות והרבה פחות נשירה סמויה וגלויה ופושעים ברחובותינו. לצערי אני לא מאמינה שניתן לעשות הרבה, מלבד להלחם בכל דרך דמוקרטית העומדת לרשותו של הפרט, על מנת לקבל את המגיע לו בזכות ולא בחסד ומה שמגיע לתלמידים יהיה הטוב ביותר.