מה דעתכן (ארוך)

[לי27]

מה דעתכן ../images/Emo35.gif (ארוך)

הנושא הזה מעסיק אותי כבר הרבה זמן (למען דיוק מיום החתונה) עד שזה הגיע למצב שאני חולמת

על זה בלילה לא מעט (למרות שבד"כ אני לא זוכרת חלומות, את החלומות האלה אני זוכרת מצויין) אז ככה - יש לי (או הייתה לי) חברה טובה כבר מכיתה ד´. יחד גדלנו יחד הלכנו לבי"ס לתיכון ולחטיבה והמשכנו לשמור על קשר גם אחרי באוניברסיטה ובצבא. אותה החברה התחתנה במרץ שנה שעברה גם בשרתון כמוני. החתונה שלה היתה מקסימה וכמובן שליוויתי אותה בכל ההכנות וההתלבטויות שהיו אז. והשתתפתי בכל מסע ה"קירקורים" סביבה לפני ובזמן החתונה. (ארגנתי את מסיבת הרווקות וכו´) 6 ימים בדיוק לפני חתונתי היא ילדה את בנה הראשון. ואני שהייתי מעורבת בכל תלאות ההריון הספקתי גם לבוא לבקרה בבי"ח שלושה ימים לפני החתונה שלי. לא עשיתי מסיבת רווקות מסיבות אחרות (חברה טובה אחרת ישבה שבעה על אמה ונראה לי טיפשי לעשות כזאת מסיבה בלעדיה ובלעדי החברה שילדה). עד כאן הכל טוב ויפה. ואז בדיוק יומיים לפני החתונה שלי היא מתקשרת ואומרת שבשום פנים ואופן היא לא תגיע כי לתינוק שלה יש צהבת והוא נשאר בבית החולים. ולמרות שהיא מאוד רוצה להגיע אין שום חתונה בעולם ששווה את הבריאות של הבן שלה ?!? למרות שנעלבתי מהתגובה (מה הקשר בין בריאות הבן שלה לביקור של נימוסין בן חצי שעה ?) אמרתי שיהיה לי מאוד חשוב לראות אותה ביום הגדול הזה ושתראה איך זה מסתדר לה. התשובה שלה הייתה - "אין שום סיכוי!". הגיע יום החתונה, קיבלתי ממנה כמה טלפונים בהם היא חזרה והדגישה שלא נשמור להם מקום בשום אופן כי אין סיכוי שיגיעו. הסברתי שנהייה במלון כבר משעה ארבע ושחשוב לי לראות אותה. היא לא הגיע באותו הערב. ולמחרת כשזיהיתי את מספר הטלפון שלה בפלאפון שלי לא עניתי, מתוך כעס. מסתבר שבדיוק למחרת החתונה בבוקר (באופן מפתיע ?) התינוק שלה השתחרר מבית החולים. כשחזרנו מירח הדבש הקצר חיכו לנו שתי הודעות במזכירה "לימורי.." היא פתאום קוראת לי.. "מה שלומך? איך הייתה החתונה?" ואני חושבת לעצמי מה זה בכלל מעניין אותה, אם באמת היה אכפת לה.. אחרי יומיים כשקצת נרגעתי והתקשרתי חזרה היא הסבירה לי שכשיהיו לי ילדים אני אבין !!! ושאם היא הייתה צריכה לבחור היא היתה עושה שוב אותו הדבר ! ושוב - "שום דבר בעולם לא שווה את הבריאות של בנה" עניתי לה ואמרתי שכל מה שרציתי זה לראות אותה לכמה דקות ביום החשוב הזה בחיי, שלעולם איני רוצה לגרוע מבנה ולו שבריר אחד של בריאות וכן שכרגע אני כועסת ופגועה ולא יכולה להיות חברה שלה בזמן הקרוב עד שארגיש אחרת... אולי עוד זמן יעבור ואני אתגעגע אל חברתי ? אולי עשיתי טעות? אולי הגזמתי בבקשה לקבל תשומת

ממנה ? אני מבינה שהיא עברה ארוע שכנראה יותר משמעותי מחתונה, אבל זה לא בא על חשבון השניץ ועכשיו אני חולמת בלילה שהיא שולחת לי זר פרחים עם מכתב שכתוב בו "סליחה". מה דעתכם

 

[shelycat]

אז ככה.....

את צודקת וגם היא.... כנראה שלא את ולא אני נבין שיקולים של אם עד שנהיה אמאות ולכן היא צודקת אבל גם את צודקת, את זוכרת איך היית שם לצידה בכל דבר חשוב בחייה ואת גם זוכרת איך היא לא הייתה (למרות שהסיבה מוצדקת) וייקח לך קצת זמן להתגבר על כך והיא צריכה להבין, נראה לי שבתוך ההתרגשות שלך ציפית להיות מרכז העולם (וכך באמת הגיע לך) וכשמישהו סרב בצורה בוטה לרצונך התרגזת קצת, בכל אופן אני מבינה את חברתך ואני מבינה אותך ואני חושבת שמותר היה לך לצפות לקצת תשומי ביומך הגדול , אולי לא שהיא תגיע אבל היא יכלה לשלוח לך זר פרחים אל החדר במלון למשל או משהו. דרך אגב לי לקח שבוע (נסענו ביום שאחרי ללונדון)לשים לב שחברה טובה שלי "חתכה" מהחתונה שלי בלי להודיע מראש וגם מאז לא שמענו ממנה אז מה??? זו הבחירה שלה וסידרי העדיפויות שלה ולכן...כולנו צריכים לזכור שלא לכולם יש את אותם סידרי עדיפויות כמונו ולכל מעשה יש השלכות ולכן היא החליטה שהיא חרדה לבריאותו של הילד שלה ולא תגיע כי הוא חשוב יותר ממך ואת החלטת בתגובה לקחת פסק זמן. דרך אגב אני חושבת שכמעט כל מצב הוא הפיך ואם תתקשרי אליה (אם זה מה שאת רוצה) יש דרך חזרה, רק חשוב מאוד לדבר ולשמור על קווי התקשורת פתוחים. דבר נוסף מאוד חשוב להמשך הדרך עם כל אדם כמעט...אף אחד לא קורה מחשבות ואף אחד לא יכול לעמוד בציפיות שלא מספרים לו מה הן. שלי.

 

[אתי אלבכרי]

לי יקירתי. לי כבר יש ילדים וגם אני

לא הייתי עוזבת את התינוק שלי בבית החולים גם אם אחותי הייתה מתחתנת. אין דבר נורא מאשר ל"סחוב" הריון במשך תשעה חודשים, לחכות לרגע שאת חוזרת עם תינוקך הביתה ובמקום זה לקבל הודעה מהרופא שהתינוק לא יוצא כי יש לו צהבת. חתונה, חתונה..אבל תנסי להבין אותה. אני בטוחה שהראש שלה היה רק עם התינוק שלה. והיא צדקה כשאמרה שיהיו לך ילדים תביני. אני עוד מתקנת ואומרת שכבר כשתהיי בהריון תביני. משום שהצפיה בהריון היא כמעט מן הרגע הראשון. צלצלי אליה. חבל על החברות.

 

[הילית*]

מצטערת להגיד לך- אני מבינה את חברה

שלך. גם לי אם זה היה קורה - הייתי נשארת עם הילד שלי. אחרי הכל מדובר בילד מאוד קטן ובילד ראשון. אני חושבת שרק שיש ילד מבינים את ההרגשה הזאת. אני חושבת שהיא בהחלט לא צריכה להתנצל ונראה לי שהיא היתה איתך באותו יום במחשבות שלה ואפילו התקשרה אליך למחרת שזה למעשה היום הראשון שהיא היתה עם הילד בבית עם כל ההיסטריות שנלוות לכך. מצטערת קצת לאכזב אותך בגישה שלי. אצלנו גם היו 4 נשים שילדו סמוך לחתונה שלנו בקרב החברים והמשפחה ומתוכן רק 2 הגיעו לחתונה, למרות שלא היתה צהבת ולא כלום ואנחנו מאוד הבנו. תמשיכי להיות חברה טובה שלה ותשמחי איתה ואני בטוחה שכשאת תהיי בהריון היא תהיה איתך ותפצה אותך על החתונה. לא שווה לקלקל יחסים בגלל זה.

 

[fila]

לימור../images/Emo142.gif

אני לא יודעת מה הייתי עושה במקום חברתך, אין לי ילדים ואני לא ממש מבינה את ההתרוצצות סביבם... גם בשבילי החתונה שלי היתה הדבר הכי חשוב בעולם ונפגעתי עד עמקי נשמתי משתי חברות וחבר שלא הגיעו ואפילו לא התקשרו להגיד מזל טוב, הם לא היו חסרים עד כדי כך שזה הפריע להנאה שלי מהחתונה ומאותו היום בכלל , אבל אח"כ פתאום קלטתי שלא כל מי שהשקעתי בו את מיטב זמני ואת הרגעים הכי חשובים והכי כיפיים בחיים שלהם( כן גם אני הייתי שותפה לחתונות וללידה אחת) לא כולם מרגישים את הצורך הזה לתת מעצמם ולו למען תשומת לב הקטנה של להרים טלפון להגיד "מזל טוב לא יכולתי להגיע - לצערי........" איזו מילה קטנה כדי שאדע שיש "תמורה" לחברות וההשקעה מצידי, ותשומת לב או מילה טובה היתה מספיקה לי כאן, אבל כמו ששלי אמרה - הם פשוט "חתכו" מהחתונה ונעלמו להם. אני מרגישה שהפסדתי חברים, בלי לדעת למה הם התנהגו כך, חברתך לפחות התקשרה והסבירה את עצמה, אני יודעת שזה לא מפצה על כלום כי חתונה יש רק פעם בחיים ויש לה את כל הזמן שבעולם להיות עם הבן שלה.... אבל היא מן הסתם הרגישה אחריות כזאת שרק לאמהות יש ולנו עוד לא. חבל לך להפסיד חברה אם היא כ"כ חשובה לך , תני לה הזדמנות. בהצלחה!

 

[lital_f]

גם אני מבינה את החברה

בריאות זה הדבר הכי חשוב. אני בהחלט מבינה למה נפגעת, אבל היא חברת ילדות ולא נראה לי ששווה לנתק את הקשר בגלל הקטע הזה. אני חושבת שזה שהיא התקשרה ביום החתונה (מספר פעמים!) מחפה על ההעדרות במידה מסוימת. אז יאללה, תרימי טלפון ותקבעו פגישה, כולל התינוק...

 

[maz]

לי יש דעה קצת אחרת

זה נכון שהבריאות של התינוק יותר חשובה מכל אירוע שהוא, אבל אני לא חושבת שאחד מפריע לשני. ברור שהמחשבות שלה היו בעיקר במצב של הבן שלה, וברור שהיא דאגה לו ורצתה להיות איתו כל רגע אפשרי, אבל נראה לי שיש מקום לכעס שלך על זה שהיא לא מצאה זמן לקפוץ לראות אותך, אם לא בערב החתונה אז לפחות בזמן ההתארגנות שלך. אבל תחשבי בעצמך האם זה מספיק חשוב כדי לוותר עליה כחברה. יכול להיות שהיא חשובה לך יותר מההעלבות שלך (לדעתי המוצדקת). אם כן- דברי איתה ותסבירי לה על מה כעסת, אבל תדעי גם לסלוח. ועוד משהו - אמא שלי פעם אמרה לי משפט חכם: אל תצפי מאחרים לאותו יחס שאת היית נותנת.

 

[לי27]

כנראה שאני באמת ארגיש אחרת כשיהיו

לי ילדים, וכנראה שהאינסטינקטים של אמא בהיסטריה עדיין לא קיימים אצלי. וכן גם חבל לאבד חברה טובה. א-ב-ל (1) כבר יומיים מראש היא הייתה בטוחה שבשום אופן לא יצא לה לבוא ??? (2) לא התחתנתי כל כך רחוק מתל השומר. אפשר להשאיר את האבא לשעה עם התינוק? (3) הזמנתי גם את הוריה שלא טרחו להודיע אפילו. (4)הטענה שלה הייתה שהיא נעלבה ממני כיוון שהעדפתי להקדים את החתונה לינואר כשאני יודעת שהיא עומדת ללדת כדי לחסוך איזה 3000$. נו באמת? מה זה 3000$ אם רציתי שהוד רוממותה תשתתף בחתונה לעומת פרחים ? או שי צנוע שהיא אפילו לא טרחה לשלוח? ולבסוף (6) כמו שאמרתי קודם אני לא רוצה לקחת מהתינוק שלה ולו שבריר אחד של בריאות עבור שום סיבה בעולם, גם לא בשביל החתונה שלי. עם זאת, אני לא חושבת שזה עומד אחד נגד השני. (כמו ש-maz אמרה). כנראה שלא הבהרתי את עצמי מספיק טוב קודם. אמנם לקח לי זמן להגיד לה בפרוש את כל הדברים האלה אבל הבהרתי לה בדיוק את עמדתי. אני בטוחה שיבוא יום ואני ארים את הטלפון ואתקשר אליה. חבל לי על לאבד חברות של שנים. אבל מה לעשות ציפיתי והתאכזבתי ועכשיו אני צריכה קצת זמן להתקרר. תודה על כל התגובות, היה לי חשוב לשמוע עוד דעות.

 

[הילית*]

אני אגיד לך בכל זאת עוד משהו

למדתי שכל אחד מגיב אחרת לבוא ילד לחייו. גיסיתי לאחר יום לא הבינה על מה כל המהומה ולעומתה יש לנו זוג חברים שחודשיים לאחר הלידה לא דיברו עם אף אחד ולא ראינו אותם מרוב לחץ מהמצב החדש שנחת עליהם. לא יודעת איזה טיפוס חברה שלך אבל אולי בכל זאת תנסי להבין אותה (אולי בגלל זה גם יומים לפני היא ידעה שלא תגיע) ותסלחי לה- ושוב חבל לאבד חברה טובה. ויש דבר אחד שבו אני מסכימה איתך לחלוטין זה שהיא אמרה לך שרצית לחסוך 3000 דולר וכו´. זה באמת לא היה לעניין מצידה. את הוריה, דרך אגב, לא הייתי מכניסה לסיפור. הם אנשים נפרדים לחלוטין ושוב, תסלחי, תפרגני ותשמחי בשמחתה. אני בטוחה שגם היא שמחה איתך

 

[לי27]

כן אני לוקחת בחשבון שכל אחד לוקח את

הדברים קצת שונה וכמובן את עניין ההורות. וגם אמרתי לה שאני מבינה שיש את דעתי ויש את דעתה ושכרגע כל אחת משוכנעת בשלה. אני גם יודעת ומקווה (לפחות) שכשיהיו לי ילדים משלי אני לא אאבד את הראש ואשכח את האנשים שיקרים לי ושאני יקרה להם. ההורים שלה אגב נשארו לתמוך בה נפשית בבי"ח, כך נאמר לי בדיעבד כך שזה לא כל כך נפרד. בכל אופן תודה על התמיכה.

 

[shelycat]

עוד משהו לאחר ההבהרה.....

היא טרחה להעלב??? וזה כי בחרתם את התאריך הנוח ביותר לכם להתחתן??? למה היא שאלה אתכם מתי להתחתן או אם ומתי להכנס להריון??? מה קשור מחט לת**??? וכן אני אמנם מבינה למה היא בחרה לא לבוא ואפילו נחמד מצידה להודיע מראש (לא התבזבזו מנות) אבל.... יש דרך לאמר דברים וכמו שזה לא לגמרי ממוצדק מבחינתה שנעלבת היא יכלה לבשר את הבשורה בדרך טובה יותר ואולי קצת יותר עדינה. נראה לי שהיתה פה מלחמת אגו קטנה בינכן כשמבחינתה השמחה שלה (שאולי היתה מהולה בקצת דאגה) היתה יותר חשובה מריגשותיך ומהשמחה שלך מה שגרם לה לא לחשוב עלייך . באופן כללי אם את מחליטה לשקם את הקשר תיזכרי שהיא אולי לעולם לא תהיה שם בשבילך בדיוק כמו שאת רוצה כיוון שהיא כבר הבהירה שאת לא בראש סדר העדיפויות שלה וגם עוד לפני הלידה היו לה תלונות שאת עלולה "לגנוב" לה את ההצגה בגלל התאריך שבחרתם, תוך שום התחשבות במצבכם תוך שהיא כן מצפה להתחשבות מצידכן. אני לא מכירה אותה ואולי אני טועה אבל אולי שווה לחשוב פעמיים אם את רוצה את החברות איתה בתנאים שלה ולא בתנאים שלך שהם לא אותם תנאים כמו ששמת לב. שלי.

 

[kisses]

לימור היקרה קבלי ../images/Emo24.gif גדול

אני מבינה את חברתך במלא האחוזים למרות שלי אין ילדים עדיין אני מודעת למה שהיא הרגישה באותו היום חרדה ופחד מפני שמדובר בילד ראשון וכל הורה היה מפחד אני רק לא מסכימה עם הגישה שלה "בשום פנים ואופן לא אגיע" זו אינה צורה ודרך להתבטות בפני חברה טובה שעומדת להתחתן לכן בקטע הזה הייתי מרגישה בכעס מסויים. אבל חברים טובים לא מוצאים בכל מקום ולדעתי את צריכה לשכוח ולסלוח. אני בטוחה שחברתך מרגישה מספיק ברע ולדעתי "היא נענשה" מספיק שלך ליאת

 

[לי27]

תודה ../images/Emo13.gif

זה מצחיק אותי כל פעם מחדש איך שאפילו חיבוק וירטואלי שכזה עושה לי חם ב-

תודה

 

[dorlim]

המצב עדין ומסובך

כל אחד ואחת מאיתנו נעלב ונפגע מדברים אחרים ואי אפשר לא לשפוט אותך ולא לשפוט אותה. המצב הנוכחי הוא שאת מרגישה פגועה ממנה והיא מצפה ממך להבין אותה. אני לא יודעת איך הייתי נוהגת במקומך, אבל שולחת לך

וחיזוק.

 

[arvrjk]

במקרה קראתי וגם לי יש תגובה

לי יקרה, מבינה ביותר את ההרגשה שלך - אבל ראיתי צורך להוסיף משהו - בתור אחת שכן עברה לידה אני יכולה להעיד על עצמי לפחות, שההורמונים משבשים ל-ג-מ-ר-י את כל המערכת ואני הגבתי לדברים בצורה שלא הייתי בחיים מאמינה על עצמי. אמנם אני לא מכירה (כנראה...) את חברתך אבל מאד יכול להיות שזה באמת מה שקרה ואם כך - באמת שחבל על החברות לא? ותרשי לי להוסיף עוד משהו - בקרוב אצלכם

...

 

[אניגודין]

אני גם הייתי רוצה להוסיף משהו:

שמתי לב שיש אמהות שמאוד אוהבות לצאת בהכרזות על כמה שהן אמהות למופת לפעמים בלי שום פרופורציות ולגמרי בלי שום קשר למציאות. בדרך כלל גם הניסוח הוא מאוד קיצוני. זאת נשמעת לי הכרזה מהסוג הזה, אין שום חתונה שבעולם וכו´ אולי היא הייתה צריכה להוכיח לעצמה משהו. אני לא מכירה אותה מספיק, אבל אני די בטוחה שהיא יכולה הייתה למצוא דרך ביניים, ואני חושבת כמו שלי, זו לא מישהי שהייתי סומכת עליה במצבים קשים. לא הייתי מנתקת איתה קשרים אבל גם לא הייתי שמה אותה בראש סדרי העדיפויות שלי בשום מצב. בייחוד לאור המשפט הקודם עם ה 3000$ . אבל צריך גם לזכור שאין לי ילדים. ואני כמוך מקווה שכשיהיו לי אני לא יירד לגמרי מהפסים.

 

[לי27]

נראה לי שבעצם סיכמת כאן את הכל

ואגב קלעת בול מבחינת שלא לשים אותה בראש סדר העדיפויות. את זה למדתי על בשרי ממקרים אחרים שהיו לי איתה. כשזה ממש קרה, אחרי שיחת הטלפון איתה פשוט הלכתי לערן בכיתי ואמרתי לו - " רק תחבק אותי חזק ותגיד שאני צודקת, אני לא רוצה לשמוע שום דבר אחר"

תודה על כל ה-

-ים והעידודים, מאוד עזרתם לי לשמוע עוד כיוונים. אולי אני אתקשר אליה ביום שישי, זה יום הנישואים שלהם..נראה ושוב

 

[אתי@]

הי לי, קודם כל קחי ../images/Emo24.gif וירטואלי

(כמו שאמרת - מחמם את הלב...) קיבלת פה הרבה תשובות חכמות ואינטיליגנטיות שמנתחות את סדרי העדיפויות והשיקולים שלך ושל חברתך, ואין לי מה להוסיף עליהן. אני רק רוצה לציין שלפי דעתי למרות העלבון, לא כדאי לנתק קשרים. אני חושבת שכדאי שתשמרו על הקשר בינכן, רק שעכשיו יהיה ברור לשני הצדדים שזה לא קשר חזק ועמוק כמו שזה היה בעבר, וזה לא קשר "ללא תנאים"...

 

[לי27]

תודה ../images/Emo9.gif

 

[יעלי2]

תשמעי משהו

אתמול בערב סיפר לנו חבר (חדש) שכשהוא התחתן חבר הכי טוב שלו חי אז בחו"ל. לפני החתונה הוא סיפר לו כל מיני לוקשים ולבסוף לא הגיע לחתונה. שבוע אחר כך אותו חבר נחת בארץ והודיע לו בגילוי לב שהוא בא לחתונה של חבר אחר!!! ושהוא היה חייב לבחור ביניהם כי לא יכול היה לשהות בארץ כל כך הרבה זמן. החבר הרגיש מרומהנבגד ומטופש וניתק איתו את הקשר. אצלך המקרה אחר ואמא טריה היא לרוב אמ הסטרית או מאוד מודאגת, לא כל שכן כשנולד לה תינוק עם מחלה (אפילו נפוצה). היא חשבה בראש ובראשונה על עצמה אבל גם התחשבה בך בכך שהיא לא רצתה שיחייבו אותך המנה שלה. לדעתי תתקררי ותדברי איתה. מרוכזת ככל שתהיה בעצמה, זה מצב נתון ואני בטוחה שהיא מאוד אוהבת אותך, והיתה כולה במחשבה על התינוק שזה עתה ילדה. לי זה נראה הגיוני, למרות שהיא יכלה לתת לך תשומת לב. אבל אני מבינה שהיא לא מצאה זמן אפילו לא חצי שעה. אז תדברי איתה. יעלי2