מה הדין בזקן ואינה לפי כבודו

מה הדין בזקן ואינה לפי כבודו

המדובר בתלמיד חכם או באדם זקן שרואה מציאה ברחוב. אז מצד הדין הוא לא חייב להרים ולהחזיר. ומה אם הוא כן רוצה להחזיר? פעם כמדומני למדתי שאסור לו. אבל רציתי להיות בטוח...
 

mgb

New member
זקן ואינה לפי כבודו

בס"ד שלום ! לפני המענה , אולי ניזכר מהו עצם הפטור ומי הפטור: פטור "זקן ואינה לפי כבודו" נלמד כידוע ממילת "והתעלמת". דרשו חז"ל פעמים שאתה מתעלם, כיצד? זקן ואינה לפי כבודו. ומובא בשיטה מקובצת מחלוקת ראשונים מי הנקרא הפטור ממצווה זו: היות שזקן יתכן או בחכמתו או נכבד סתם ואינו חכם. דעת הריטב"א, הר"ן והרמב"ן שהפטור הוא דווקא בחכם ולא בנכבד סתם. לעומתם דעת הרמב"ם הוא הדין נכבד אע"פ שאינו חכם. כעת נראה אם מותר להחזיר על אף שפטור: היות שכלל הוא במצוות השבת אבידה שאם החל לטפל בה מחוייב בהשבתה לכן אם היתה האבידה בשדה ,ששם אין לו בזיון והגיע עם האבידה לעיר , מחלוקת אם חייב להשיב גם בתוך העיר או לא. י"א גם בתוך העיר היות שהחל בהשבה. כן דעת רמב"ם משנה למלך רא"ש, מאירי, טור בשם הרמב"ם והמחבר בשו"ע רס"ג סעיף ב'. וי"א (הרא"ש לגירסא אחרת) כיוון שפטר התורה את הזקן אין לו לזלזל בכבודו ואיסור הוא לו שמזלזל בכבוד תורה במקום שאינו חייב. והיות שכאן הוא ספק ממון של רעהו מספק אסור לו לזלזל. ואפילו בשדה יהיה איסור להשיב כן דעת הטור בשם אביו הרא"ש. ויש אומרים שהיות שיש כא ןזלזול תורה שאינ וחייב בהשבה בשדה שאין רואים אותו חייב להשיב אף שבעיר פטור. כן דעת הדגול מרבבה ודעתו בשיטת הטור בדברי הרא"ש. ובשו"ת רעק"א כ' לבאר דברי הר"מ וכן דעת הרמ"א שם (חו"מ רס"ג) י"א שאף בשדה שחייב לא יתחיל לטפל באבידה על מנת שלא יתחייב להשיבה אף בעיר. ויש פוסקים שיטפל בשדה וכשיגיע לעיר ישכור אחר שיטפל בה! עם כל האמור לעיל י"א שמדרך הישר והטוב שאף שפטור יחזיר אבידה אע"פ שאינה לכבודו, כן דעת ההרמב"ם שלמד זאת ממעשה ר' ישמעאל ברבי יוסי. כי אדרבה, כך כבוד שמיים מתרבה יותר שאף שפטור מחמיר על עצמו לפנים משוה"ד. אמנם יש חולקים על הרמב"ם שאיסור הוא לזלזל בכבוד תורה. ואפ רוצה להחמיר ישכור אדם לשם כך(דעת הרא"ש). בברכה
 
אתה ר"מ או ראש ישיבה?

משהו מהסגנון הזה חייב להיות כי זה פשוט מדהים!!! לאיפה שנזרוק אותך בש"ס אתה תדע לענות!!! והשאלה הבאה יותר מסובכת אבל אם תפרט לי את זה כמו שאתה יודע זה יעזור לי מאוד!!! ביבמות נלמד הדין של יבמה פוטרת צרתה מהדין לצרור. רציתי לדעת מאיפה לומדים איסורי כרת? ומאיפה חייבי לאווין? אני יודע כמה פסוקים- א, לצרור- "לא תיקח אשה אל אחותה לצרור לגלות עליה ערוותה בחייה". ב, לקחת- ואת זה אני לא כל כך זוכר... משהו כזה- "אם ירצה האיש לקחת" אז אם תוכל רק לעשות לי בזה סדר מה הולך על כרת ומה על חייבי לאווין. אני יבין אותך אם לא תדע לענות.. זה מאוד מסובך שם כל העסק!!!
 

mgb

New member
דיני יבמה בקיצור

בס"ד כדרכי, אפתח בהגדרת המצווה תחילה: פרשת ייבום נמצאת בספר דברים כ"ה ה': "כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה..." עד "..בית חלוץ הנעל" מספר כללים : 1)שני אחים שאחד נפטר ללא זרע(כולל גם בנות) חייב אחיו לייבם את האלמנה הנקראת כעת "יבמה" והוא נקרא "היבם". למרות החיוב הזה ישנם מספר תנאים שחל פטור על האח המייבם. תנאי ראשי הוא שאין היבמה אסורה עליו מדין ערווה . למשל שהיבמה היא אחותו או בת וכו'. 2)כמו-כן, יש נשים האסורות עליו מהתורה ויש מדרבנן("שניות לעריות"). 3) גם האסורות עליו מהתורה יש שהן מחייבי כריתות עליו ויש שהן מחייבי לאוין. הנשים האסורות עליו מנויות במשנה הראשונה בגמ' ב' ע"ב. 4)לא רק הנשים האסורות עליו מדין ערווה פטורות מייבום, אלא גם צרותיהן וצרות-צרותיהן ונסביר: (על המונח "צרה", עיין שמואל א', א' ו') א) ראובן ושמעון שני אחים. ראובן הבכור ושמעון הצעיר. שמעון היה נשוי לשרה ונפטר ללא זרע. לראובן בת ושמה שרה, אותה נשא אחיו שמעון. כעת , במות שמעון נפלה שרה לייבום לפני ראובן. ברור שבמקרה זה אסור לראובן לייבם את אשת אחיו שהרי היא בתו (=ערווה עליו מחייבי כריתות). ב) לשמעון היתה אשה נוספת ושמה לאה(לאה נקראת צרה לרחל), לאה זרה לראובן באשר אינה אחת מהערוות האסורות עליו. לכאורה כאשר נפטר שמעון, יכול ראובן לייבם את לאה אף אם אינו יכול לייבם את שרה. אבל, היות שכתוב בפסוק "לצרור", דרשו חז"ל שאף הצרה אסורה לייבום ע"י ראובן. ג)לאחר מות שמעון הלכה לאה ונישאה ליהודה האח השלישי (של ראובן ושמעון)שהרי מותרת ליהודה. וליהודה אשה נוספת ושמה רבקה. רהי במות יהודה , לא יוכל ראובן ליבם את לאה כי היא צרת ערווה (=בתו) האסורה עליו, וכעת גם צרת-צרת בתו(=רבקה)אסורה עליו ולא יוכל לייבם גם אותה. 5)איסור ייבום ערווה נלמד מגזירה שווה "עליה-עליה" כדלהלן: נאמר בפס'(ויקרא י"ח י"ח) : "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה (איסור אחות אשה שהיא ערווה עליו!) ובפרשת ייבום נאמר( דברים כ"ה ה'): "יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה" (היתר ומצווה לקחת אשת אחיו במקום מצווה) למדו חז"ל שכשם שכאן מצווה גם כאן מצווה למעט במקום שישנה עבירה כי נאמר גם : "לא תקח.." כלומר אפילו לשם מצוות ייבום אסור לעבור על איסור אחות אשתו. לגבי שאלתך יש נשים שהן אסורות על היבם באיסור כרת ויש באיסור לאו. למשל, בתו, אמו בת-בתו וכו' - איסור כרת. אבל צרת אשת אחיו או גרושת אחיו הן בלאו. הערה: ברור שישנם פרטים רבים נוספים ולא נגעתי בהם כדי לא להרחיב במה שלא נשאלה השאלה. מקווה שהשבתי על שאלותיך, באם לא יידע אותי ואראה לפרט עוד בס"ד. בברכה
 

זיו 10

New member
זקן שמחל על כבודו.אב שמחל על כבודו

האם שאלה זו לא קשורה לסוגית זקן שמחל על כבודו האם מחול או לא?ואם כן אז למה ללכת כל כך רחוק אם מצא בשדה וכו` זה מפורש בגמרא ?
 

mgb

New member
זקן שמחל על כבודו

בס"ד שלום! לא מצליח לזכור סוגיא בנושא שהזכיר כב'.. לפי הידוע לי ישנם שלושה סוגי אישים שנדון עליהם מחילה: מלך - אין כבודו מחול (שנאמר : "שום תשים עליך מלך" דרשו חז"ל : "שתהא אמתו עליך") הרב - כבודו מחול ויש מח' ואריכות גדולה בראשונים אם בצערא דגופא או גם במילי דשמיא האב אם מחל כבודו מחול. ובעניין זקן ישנה מח' רשונים אם רשאי להחמיר על עצמו ולהשיב אבידה או שאינו רשאי. אדרבה, אם ידוע לכם מראה מקום על "זקן שמחל על כבודו כבודו מחול", אשמח) בברכה
 
רב שמחל על כבודו...

אם זיכרוני איננו מטעיני, הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול... אם אנלא טועה זה מפורש בגמ` ב"מ...
 
למעלה