אתחיל מהשאלה האחרונה שלך...
למה? למה כל כך מפחדים לאהוב? את ממש צודקת - נגעת בכל הנקודות הכי רגישות והגדולה ביותר על פי דעתי היא הנוגדנים שהתפתחו אצל האנשים שנפגעו כנראה מאהבה. התגובה לאחר אהבה נכזבת של ילדות, שם ההסתגרות וההשתבללות היא ריאקציה טבעית ומעין מנגנון הגנה, שמגן לתקופת זמן הדרושה להתאוששות ואחריה זורחת שוב השמש והכל בא על מקומו בשלום. ה"תקלה" עליה הצבעת אשדודיה, היא שריטה עמוקה יותר המותירה צלקת ("שריטה") וניכרים אותותיה לאורך זמן רב יותר עם השלכות מרחיקות לכת כגון - אבדן האמון, הגורר לחוסר רצון להתחייב ולהכנס למעגל של קביעות ביחסים לאורך זמן. וזה יכול לקרות לבני אדם הן אם הם נשואים או גרושים ואני מניח שאת מדברת על טווח היעד הזה... לכן אם את חשה בסביבתך הקרובה בקושי של אנשים להכנס למחוייבות, להתמסד וכיוצא באלו את צודקת אלא שלעניות דעתי אין זו השתנות של הרגש הקרוי אהבה ולא השתנה ברגש אהבה מאומה. השינוי הוא רק בביטויים החיצוניים שלה, בעוד אנו מדברים על מערכות נישואין שכשלו והתפרקו, יש מי שמעדיפים רק לפתוח את המעגל ("נישואים פתוחים") ולשחרר מעט את החנק ויש מי שיעשו הכל במחשכים (יקראו להלן "בוגדים"). אין לדעתי מרשם פלא ולא תסמונת אופיינית אחת וכמי שממש לא הוסמך לדבר בסמכות בנושא זה אני רק מדבר מנסיוני האישי ומאובזרבציה של הסובבים אותי כולל שכנים קרובים יותר או פחות. ברור לי רק דבר אחד והוא שאהבה היא אהבה וכמו אהבה היא לא משתנה ולא עוברת תמורות בכלל. מי שמשתנה הוא אנחנו ויחסנו והתנהגויותנו כלפי מושאי אהבתנו, הכל על פי הנסיבות. השוני מימים ההם הוא כנראה רק לאור הפתיחות והנכונות לדבר על זה, סממן מובהק של העידן המודרני מן הסתם.