מה עדיף - גרעין או הדרכה?

[אלנתן מנתניה]

מה עדיף - גרעין או הדרכה?

דיברתי עם חניך שמתלבט אם להיכנס להדרכה או גרעין ולאחר שגם רכז הגרעין הצטרף התחיל וויכוח משמעותי. אז מה עדיף: הדרכה בסניף או להיות בגרעין של הסניף? ד"א, אל תכנסו לזה שכל אחד מה שמתאים לו, זה פתרון נוח (התחמקות?), אני רוצה תשובה. שאלות מנחות: מי עושה יותר בת'כלס? האם שווה פעילות גרעין פעם בחודש או הדרכה שזה מסביב לשעון? האם הדרכה לא שווה יותר כי מחנכים את הנוער לגמ"ח - שזה מה שהגרעין עושה בת'כלס, או שמצד שני גרעין עושה יותר ת'כלס ולא רק מדבר? בתקווה לדיון פורה ומעמיק.

 

[אניבכבודיובעצמי]

בתור גרעינרית במיל'...

[אני אשתדל שלא להגיד שזה איניבידואלי וכו'. אעפ"י שאני ממש לא חושבת שזאת התחמקות. אולי רק לזרוק את זה כסיסמא לאוויר בלי לתת הסברים זאת התחמקות, אבל עם נימוק?..טוב נו, אז נגיד את זה מילים אחרות..] אין פה עניין של שווה יותר או פחות. יש פה עניין של צרכים שונים של החברה, האדם והסניף. בשביל להיות גרעינר צריך תכונות וכישורים מסויימים, וגם בשביל להיות מדריך. חלקם חופפים בשני התפקידים וחלקם לא.. בהדרכה יש משהו יותר קונבנציונאלי. יותר מוכר, יותר נחשב אפילו... למרות שמבחינת חשיבות - התכל'ס האמיתי של התנועה - נמצא בגרעינים. אנחנו תמיד יודעים לצטט יופי אידיאלים מפוצצים כמו "חבריא א' זאת רק ההכנה של חבריא ב'", אבל כמה מאיתנו מיישמים את זה בפועל ממש?? גרעין זאת התשובה לזה. גרעין זאת קבוצה של חבר'ה רציניים (מי שלא רציני - מהר מאוד מוצא את עצמו בחוץ...), שכולם מאוחדים סביב מטרה משותפת, שהיא יישום ערכי התנועה. מה זה אומר? לפעול למען הקהילה, למען העם, למען הארץ, למען התורה. זה לקחת את כל האידיאלים והשאיפות שהחדירו בנו במשך כל תקופת היותנו חניכים בחבריא א', ולהשליך אותם בפועל לחיי המעשה. הרי - מה שווה הלימוד בלי היישום שלו בפועל?!.. בחזון התנועה כתוב [אני לא בטוח זוכרת את הציטוט המדוייק, אשמח אם תתקנו אותי] - "לחנך דור מסור לעמו ארצו ומולדתו". מסור - זה אומר פועל למענו, מוסר א עצמו לצרכים שלו. זה בדיוק גרעין. זה לקחת צעד אחורה, ולפעול במישור קצת יותר רחב מהסניף הספציפי שלי, זה לצאת קצת מגבולות התנועה וכל הדברים המוכתבים והקבועים מזה שנים רבות, ולצאת ולפעול, עם מעוף חופשי, אך תמיכה רבה מעין כמוה של כל הגורמים הבכירים בתנועה (ככה לפחות זה היה בתקופתי...), במישורים אחרים, במקומות אחרים, במעגלים חברתיים-תרבותיים-לאומיים אחרים. לצאת ולהגשים. אבל, מאידך, נכתב: "לחנך דור מסור וכו'...". אם כולנו נצא להגשמה - מי יכין לכך את הדורות הבאים?? לכן חייבים שיהיו חבר'ה ש"יקריבו" את ההגשמה שלהם, כדי להכשיר לכך את הדור הבא. לא כל אחד מתאים להיות מדריך (מה שכמעט ואי אפשר להגיד לגבי גרעינר...), כמו שלא כל אחד מתאים להיות מורה, עו"ד או רופא. זה תחום מאוד מאוד מסויים בתוך ההגשמה, שהוא גם מאוד ממוסד ונמצא בתבנית מאוד מסויימת (כמובן שגם פה יש את המקום שכל מדריך לוקח אליו את ההדרכה שלו...). עד כאן זו הייתה הצגת הדברים בסוג של אופן אובייקטיבי וטכני. ועכשיו נעבור לדעתי האישית... נתחיל מזה - שזה לא סותר. אפשר להיות מדריך, ובכל זאת להיות חבר גרעין. אני אפילו חושבת שזה המצב הנכון ביותר [תכף אפרט יותר בעז"ה]. הדרכה היא רובד אחד של העשייה וההגשמה של חב"ב. בעייני, צוות הדרכה צריך לצאת מתוך הגרעין. חלק מחברי הגרעין ה-פרוייקט שלהם הוא הפעלת מועדונית לילדים ממשפחות רווחה, לחלק אחד זה אריזה וחלוקה של מצרכי מזון למשפחות נזקקות וחלק אחר זה הדרכה. משום מה מסביב להדרכה יש איזו הילה מיוחדת ובעלת חשיבות גדולה משל תפקידים אחרים בתנועה. ברגע שתהיה הבנה שהדרכה זה עוד פרוייקט, חשוב והכרחי ככל שיהיה, אבל בסה"כ עוד פרוייקט הגשמה של חב"ב - השאלה לאיפה להיכנס - להדרכה או לגרעין - תהיה פשוט הרבה יותר. יוסר ממנה כל האגו שנודף ממנה (ושאף אחד לא יגיד לי שאין בזה טיפה אגו!!!), וההחלטה תבוא ממקום הרבה יותר בריא, תוך שיקולים אמיתיים שבחינה אמיתית של "באיזה פקוייקט הגשמתי אני יכול/ה לתרום הכי הרבה", ופה התשובה היא - ומחילה על מילה - איניבידואלית לחלוטין. מקווה שכתבתי דברי חכמה ולא סתם טחנתי שטויות בשעת לילה מאוחרת זו... שבת שלום ומבורכת!!!

 

[ורודת שורש]

השבת היה ב"עולם קטן" קטע

על מישהו שלא נכנס להדרכה מבחירה ועל כך שהוא מצטער על זה. לדעתי, "כל אחד מה שמתאים לו" זה לא פיתרון וזו לא התחמקות, אלא התשובה בבסיסה. אדם רואה את עצמו כמיישם את מה שהוא למד או שהוא רוצה להעביר את זה הלאה? זה באמת מה שבוער בכל אחד, כי תכלס-שניהם חשובים. בגרעין אתה מראה לכלל את האידיאלים שלך, ובהדרכה אתה מעביר אותם הלאה.

 

[אורי החמודה]

יש כמה תשובות לזה

למדריך יש תפקיד הרבה יותר חשוב מגרעין(לא שאני מזלזלת אני עדיין לא נכנסתי) כי למדריך יש השפעה עצומה הוא צריך להראות דוגמא אישית לחניכים ולהראות להם את הדרך הנכונה צריך להראות כוח,ושימחה. וצריך גם לדעת איך עושים את זה?-לא כל אחד יכול להיות עם ילדים,ולא לכל אחד זה מתאים למשל אני גם חושבת שיכול להיות שבסופו של דבר שאני יהיה מדריכה אני אולי יגלה שזה לא מתאים לי. אבל צריך המון כוח רצון וזה קשה מאוד להעביר לחניכים את מה שאתה רוצה(כי יש חניכים,חס וחלילה לא מתכוונת לפגוע)שהם פשוט שמים פס על המדריכים שלהם א מקשיבים להם וזה קשה מאוד. המדריכה שלי-היה לה שנתיים קשות מאוד עם השבט שלנו היא חשבה בכלל לעזוב את הדרכה בגלל שהבנות ממש שמו פס על דבר שהיא אומרת וזה עצוב ואני זוכרת שדיברתי איתה בטלפון ואמרתי לה:שהיא לא יכולה לחנך אותם זה משהו שכבר אי אפשר לעשות ולחניכים כאלו עדיף שלא תהיה להם מדריכה אם הם לא מעריכים את מה שאת עושה בשבילם(כי גם לי הבנות האלו היו מגעילות בלי כוונה להעליב סתם דוגמא)לאחר מכן היא אמרה שהיא תחשוב על זה ווהיא ניתקה את הטלפון ולאחר שבוע היא החליטה להתאפס על עצמה ולא לוותר. וזאת תכונה שחשובה מאוד אצל מדריך-להדריך עד הסוף ובאמת לקחת את עצמו ביידים והייתי בטוחה לאחר מכן שהיא תעזוב אבל היא לא ויתרה(למרות התנהגות של החניכות) ובאמת אני מעריכה אותה על זה עד היום והשתתפות בגרעין-זה גם חשוב אבל גרעין זה עבודה משותפת להיות מדריך זה קשה מאוד זאת השפעה עצומה על כל החניכים(לאחר מה שהם ילמדו ממך). לכן החניך יצטרך לקחת בחשבון האם יש לו את האחריות הזאת.