מה עושים כשאין כח יותר?

PopPy

New member
מה עושים כשאין כח יותר?

אני מסוג האנשים שאיכשהו מוצאים את עצמם במלחמה תמידית על משהו. שום דבר לא בא בקלות, תמיד צריך להתאמץ, להילחם, להיאבק. ודי, כבר אין לי כח. לא רוצה להילחם יותר בצבא. זו מלחמה אבודה. איך אומרים? אם אתה ירוק על צה"ל הוא נרטב, אם צה"ל יורק עלייך אתה טובע. ואני טובעת, כל-כך טובת. אני לא אקבל את הטיפול, ואני לא אקבל את ההסעות, ואני לא אשתחרר כמו בן- אדם נורמלי, ולא תהיה לי הכרה. זה לפחות מה שהצבא רוצה. וכבר אין לי כח להילחם על מה שמגיע לי, טיפול רפואי בסיסי זה כל מה שביקשתי, לפציעה שקרתה לי בשירות. ולהשתחרר בכבוד כמו בן-אדם, לא להיזרק מהמערכת תוך יום ולחפש מי יאשר לי טיפולים. אני אחרי שלושה שבועות של מלחמה יום-יומית והיום היה כל-כך מתיש נפשית ופיזית שבא לי להרים ידיים, ולהיעלם.
 
איזו תמיכה יש לך בבית?

יש מישהו שיכול לכתוב מכתב קבילה עבורך? (האמת גם את יכולה לכתוב אבל אני יוצאת מהנחה שאין לך כוח) עליך לעשות שני דברים לפני שאת מרימה ידיים: 1- לאסוף באופן מסודר את כל התיעוד של הפציעה שלך והניסיונות שלך לקבל טיפול 2- לכתוב מכתב קבילה רשמי בו תפרטי את מהלך הפגיעה (כולל תאריכים) הניסיון שלך לקבל טיפול, המצב הנוכחי עקב הפגיעה, הטיפולים שלא קיבלת, והצהרה שבמדה ובעתיד תהיה החמרה, תראי אותם אחראים לה ויש לך את מלוא הכוונה לתבוע אותם. זהו מאותו רגע ששלחת מכתב רשמי (אפשר שיהיה מטעם הורייך או מטעם עורך דין) עשית בעצם את הדבר הכי חשוב: הבטחת לעצמך פתח לתביעת נזיקין בגין רשלנות בטיפול, ומיקמת באופן חוקי את האחריות עליהם. ככה לא יוכלו לבוא ולהגיד בעתיד שזה לא קרה בצבא, שאין תיעוד על כך וכו'. אחרי המכתב אני מרשה לך להרים ידיים. אחרי המכתב גם סביר תקבלי את כל הטיפול שצריך. אין דבר שמשרד הביטחון שונא יותר מלשלם קצבאות נכות וטיפולים. ואני לא רוצה לשמוע ממך הצהרות של קדוש מעונה עכשיו, שמעת? שום כלום כזה ש"טוב לא צריך!" רק ליידע אותך - יש משרדים של עורכי דין המתמחים בתביעות נזיקין למשרד הביטחון. אם את חושבת שמזלזלים בך, לא שמעת סיפורים על לוחמים שהמלחמה בשטח הייתה קלה לעומת מה שהיה עליהם לעבור אחר כך בתביעות הנזיקין. אז באמת, לא מדובר במשהו כזה חמור (אני מניחה), אבל זו המציאות: המערכת היא כזו שאת צריכה להתגונן ולדאוג לעצמך בהמשך. הנה דוגמה למשרד עו"ד שכזה: http://www.yaar-law.com/ ואל תקלי ראש. זה אותו דין למלחמה, לתאונה או לכל חבלה גופנית במהלך השירות. סביב הלוחמים יש הילת גבורה שכזו אבל פיצויים מגיעים גם למי שהחליק על קליפת בננה בדרך לחדר האוכל
 

PopPy

New member
זהו,

שכבר יש עו"ד שמתמחה בתביעות למשהב"ט כי כבר קודם דיברו על האפשרות שירצו לשחרר אותי כמה שיותר מהר, והוא כבר הגיש תביעה להכרה זמנית. אתמול מיד יצרתי איתו קשר והעברתי לו את כל החומר העדכני מאתמול, ואני מחכה לשמוע אם יש חדש. זה פשוט מאבק כל-כך מעייף ומתסכל, שעם עו"ד או בלי עו"ד, בסופו של דבר בשטח, מולם, אני זו שנלחמת אותו. מה שהעו"ד עושה אח"כ מהמשרד ושולח מכתבים זה משהו אחר, אבל בסופו של דבר אני עומדת מול הרופאים, הקצינות והחיילות וזה כבר כל-כך נמאס שכל השירות אני תמיד צריכה להוכיח הכל ולהצדיק את עצמי, גם כשיש הוכחות רפואיות חותכות וניתוח. וזה נמשך ככה כל השירות. וכאילו מה כבר ביקשתי. כבר גמרתי עם המאבקים, עם להוכיח את עצמי, עם כל הבלגן.. בסה"כ קיוויתי לקבל את הטיפול שמגיע לי, ולהשתחרר כמו בן-אדם. תודה על הייעוץ והחיזוק. אני מקווה שאני אחזיק מעמד לפחות בזמן שהעו"ד פועל, כי השבוע צפויים לי עוד כמה מפגשים מעיקים כאלה.
 

ToryMaster

New member
יקירה../images/Emo24.gif

הרבה אנחנו לא מכירות, אבל תמיד יש לי את התחושה שאת אדם חזק ונחוש, לא מישהי שהייתי רוצה להתווכח איתה או להילחם בה. לפעמים אנחנו צריכים לקחת פסק זמן לכמה דקות או לכמה שעות, לעשות חושבים על המצב, ולקום מחדש חזקים ונחושים יותר, לא מיואשים אלא החלטיים. זה מגיע לך, את צודקת, את רק דורשת את מה שמגיע לך, את צודקת ויש לך את הכוח לקבל את זה. הלוואי שהייתי יכולה לעזור יותר, אבל אני משתדלת מאוד לחזק אותך כמה שאני יכולה מפה, בהצלחה
 

PopPy

New member
אני יודעת..

ניסיתי. פשוט כל פעם אני כמה מחדש יותר מיואשת, כל מפגש עם עוד רופא או עוד קצינה גורם לי לרצות להרים ידיים.. אני כבר לא יודעת מה הלאה. מה יותר מהמלצה מאורטופד מומחה ובכיר, זה שניתח אותי, שאני יכולה לחזור לתפקוד חלקי תוך שלושה שבועות והוא כותב במפורש "אין צורך בהורדת פרופיל"? אם זה לא מספיק, מה עוד אני אמורה לעשות? תודה על העידוד, יקירתי. הלוואי שיכלתי להתחזק קצת, אבל גם אם מולם כלפי חוץ אני לא נשברת, בפנים מרגע לרגע אין לי כוחות יותר לעוד מאבק בטחנות רוח.
 
למעלה