מה עושים עם בעל WORKOHOLIC?

[רוצה עצה טובה]

מה עושים עם בעל WORKOHOLIC?

אני נשואה 10 שנים ועם שני ילדים קטנים.בעלי הוא אבא טוב לילדים וגם בעל טוב שעוזר כשהוא בבית. וזו בדיוק הבעיה.הוא כמעט לא בבית.הוא עובד שעות מטורפות גם כשאחריפ בעבודה שלו(כולל הבוס שלו) הלכו כבר הביתה. וגם בשבתות וחגים הוא לוקח עבודה הביתה או נוסע לעבודה. אפילו כשאני מצליחה להכריח אותו לקחת יום חופש כדי שנבלה קצת הוא מוצא תירוץ כדי לעזוב באמצע ולברוח לעבודה. אני משתגעת מזה ואפילו חושבת על לפרק את החבילה.אין לי כבר כח להרגיש כל הזמן חד-הורית. אני ממש מיואשת.דיבורים לא עוזרים.ואם אני אומרת לו או העבודה או אני אז ברור במה הוא בוחר. אני כבר לא יודעת מה לעשות.

 

[maybesure]

וורקהוליק

קוראים לזה בריחה. אם זו לא הייתה עבודה-זה היה משהו אחר לברוח אליו.. שמחי על כך שטוב לו שם, קווי שזו רק עבודה באמת, וחכי קצת שהילדים יגדלו כדי להחליט אם לפרק. אני סוגרת עשור שני לנישואים, יש שיפור, אבל מעולם מעולם לא העמדתי אותו בפני הבחירה "עבודה או אני" ומעולם לא איימתי שאפרק משהו או מישהו

. כמוך גידלתי 2 ילדים לבד, 12 שנים גם ללא עזרת משפחה. טלפונים בענייני עבודה בסופש"ים, חופשות ולילות הם עניין שבשגרה. כמוך הרגשתי, ועדיין לפעמים, כמו אלמנת קש. אבל: למדתי שכדי שישתלם לו לבוא יותר מוקדם, ןלבלות איתנו/איתי בחופשות-צריך המון המון פרגון, פינוק ולא לבקש עזרה בבית. נראה שזה חלק מעניין הבריחה. אווירה רגועה ונעימה בבית בהחלט עשויה לתרום. מצאי לך זמן לפרגן גם לעצמך: לימודים או תחביב. ב ה צ ל ח ה .

 

[ק א ס י ו פ א ה]

אולטימטום טוב רק אם את מוכנה

לאלטרנטיבה של בלעדיו. ולא בטוח שאולטימטום יעזור. אם ניסית לדבר וזה לא עזר במשך כל כך הרבה שנים, כדאי אולי להעזר בגורם חיצוני. ואם גם זה לא עוזר אז יש לך אחת מ-2 ברירות : 1) או להשלים עם המגרעות שלו ולהתמקד ביתרונות שלו אבל בלי להתרגז (עד כמה שאפשר). 2) או להגיד "זה לא מתאים לי" ולגמור עניין. הכי גרוע לדעתי זה להיות במצב תקוע כמו שאת-לא לבלוע ולא להקיא.

 

[שירי80]

../images/Emo7.gif עכשיו אני דואגת

טוב ואני אתבכיין קצת ברשותכם: בעלי (מזה 7 חודשים) בקבע..... חיפשתם וורקוהוליק..... אני מגדלת כזה בבית.הוא אמור בשעה טובה להשתחרר עוד חודשיים אבל באמת אני חושבת אחרי קריאת ההודעות שהחששות שלי (שאחרי הקבע הוא כבר ימצא עוד משהו שיגזול לו את כל הזמן)יתאמתו.... אנחנו מצפים עכשיו לילד הראשון שלנו (חודש 5)וזה קצת מאוד המון מלחיץ אותי כל העניין הזה של ההעדרות שלו מהבית. אני בפרוש יודעת שהוא בצבא ולא בשום מקום אחר ושכל שנייה פנויה (כולל ליסוע שעתיים לכל כיוון כדי לישון 4 שעות בבית) הוא מנסה להעביר איתי אבל התחושה הזאת שהוא שייך יותר לעבודה מאשר לי.. לא פשוטה בכלל זהו, רציתי קצת להתבכיין.... התבכיינתי.... אפשר להמשיך הלאה, לא?

 

[ק א ס י ו פ א ה]

../images/Emo24.gif קודם כל, טוב שאת "מתבכיינת"

ובטח שזה המקום המתאים. תפרקי את התחושה הלא טובה ואולי גם תמצאי פתרון. אכן וורקוהוליזם זה אופי. אני למשל לא אוכל לעבוד בעבודה שדורשת ממני שעות מטורפות על חשבון חיי המשפחה שלי. אבל לצערי וורקוהוליזם היא תכונה גברית בעיקר. אז מה עושים? לומדים מבעלות נסיון. לומדים שאי אפשר לשנות אופי אבל מה שכן אפשר לדעתי זה לשים גבולות. כלומר, לקבוע כללים של מתי וכמה. לשמור על ערוץ תקשורת פתוח ביניכם ולדבר על הדברים. כי אחרי שיהיו ילדים המצב לא יהיה קל יותר ואז כדאי שיהיו כללים מה הוא כן עושה כדי לעזור לך וכדי שלא תרגישי אם חד הורית נשואה.

 

[שירי80]

יווו איזה תשובות מהירות

כן את צודקת מאה אחוז בעניין הגבולות,וכן, לשמחתי אנחנו מדברים על זה המוןוכבר מעכשיו יש את הגבולות ששמנו, ז"א דברים שעבורם הוא יעזוב הכל ויהיה איתי .. גם אם כל צה"ל יקרוס על חשבוני(דווקא מיוזמתו) כי הוא אומר שהוא כן רוצה להיות יותר בבית ןשהוא מרגיש גרוע שהוא מפסיד את החוויה של לעבור יומיום את ההריון איתי (אני מוכנה להעביר לו את העייפות, הבחילות ופיפי כל שעה וחצי.. ככה שהוא גם יעבור את זה). יכול להיות שאני עושה עניין מכלום ושבאמת אחרי השחרור שלו (עוד חודשיים פחות 5 ימים אבל מי סופר) הדברים יראו טוב יותר... מצד שני...תנחשו מי לא יגיע הלילה הבייתה כי יש "בעיה בגדוד"?!!?!?

 

[ק א ס י ו פ א ה]

ואחרי השחרור אולי הוא ימצא

"במקרה" עבודה שדורשת שעות מטורפות. או שכן או שלא. בגלל זה טוב לקרוא שאתם מודעים לנושא כבר עכשיו. ובאיזה שבוע את?

 

[אלמוגית 5]

maybesure ../images/Emo45.gif

 

[ליאת פעמיים]

יכולה רק להזדהות

זה נשמע כאילו, אני כתבתי. אין לי עצות יכולה רק

. אשמח לשמוע גם אני פתרונות לנושא

 

[ק א ס י ו פ א ה]

ועוד מחשבה (עצובה) בנושא

הבעיה חמורה הרבה יותר מבעיה אישית של זוג בודד. מה שקורה שיש לא מעט אנשים כאלו (בעיקר בהיטק) והם יוצרים נורמה שפוגעת בכולם. פוגעת במשפחות שלהם. פוגעת בחבריהם שמנסים לשמור על שעות שפויות ולכן נראים רע בעיני הבוסים. פוגעת בנשים בעיקר שלא יכולות לעבוד שעות מטורפות כאלו בגלל הילדים ולכן מפלים אותן בקבלה לעבודה. חבל שאין חוק שמגביל שעות עבודה שבועיות.

 

[שירי80]

נקווה שלא

ימצא עוד עבודה כזאת... יותר נכון.... הוא יודע שהוא לא יכול להרשות לעצמו למצוא עוד עבודה כזאת, כי במשך כל המע' יחסים שלנו (מאז שהכרנו) הוא החייל האמיץ שחוזר בסופ"שים או מאוחר בלילה ואני האישה שמחכה והוא יודע יפה מאוד שככה לא בונים בית... האמת היא שקראתי שוב את השרשור וממש הוא מצטייר לא טוב והוא לא כזה.. סתם.. להגנתו יאמר... הוא פשוט תוכנת מאזגיל צעיר מאוד ללכת להכי קרבי, להיות קצין, להשאר בקבע... ככה זה כל החברים שלו מהישיבה וכל החברים שלו מהיישוב בעניין ההריון:אני בשבוע 22... כן כן.... ממש אחרי החתונה בישלנו אותו. טוב... לפחות לעבודה שלו יש יתרון: הוא לא מוקף בנות צעירות וחתיכות בלי בטן... הוא מוקף חיילים עייפים....מהבחינה הזאת לפחות אני רגועה

 

[ק א ס י ו פ א ה]

תמיד חשוב להסתכל על חצי הכוס

המלאה

ומאחלת לכם שתבנו בית יציב. שבוע 22? אז הבחילות עוד מעט יעברו והחיים יראו אחרת...

 

[גפן27]

ערב טוב, לצערי מנסיוני למדתי ../images/Emo14.gif

שלוורקוהליזם יש לפחות 2 סיבות עיקריות: 1. האדם חש מוערך/נעים/מפורגן יותר בעבודה מאשר בבית - זה המקרה הקל יותר, שכן בן/בת הזוג יכולים לנסות לפתור את הבעיה ע"י שיחה אינטימית על מצוקותיו, שיפור האווירה בבית וכו'. 2. בטחון עצמי נמוך/חוסר סיפוק עצמי של האדם, המנסה לשפר את תדמיתו בעזרת "הצלחות" בעבודה (מילה טובה של הבוס, קידום וכו') לעניות דעתי זהו מקרה קשה יותר, כיוון שכאן בן הזוג לא יכול לעשות דבר ע"מ לשפר את המצב. האחריות לפתרון הבעיה מצויה בידי הוורקוהוליק שלא תמיד מוכן להכיר/לטפל בה. אני עזבתי בעל כזה, אשר בשנת הנישואין הראשונה שלנו נהג לחזור מדי יום בתשע-אחת עשרה בלילה. דיברתי, דיברתי, התרעתי, רבתי, בכיתי, צעקתי, הצעתי, ביקשתי, התחננתי.. כלום לא עזר. מצאתי את עצמי כבחורה צעירה, יושבת ערב אחר ערב לבדה מול הטלוויזיה. יום אחד פשוט החלטתי שזהו. כמובן שזו לא היתה הסיבה היחידה לפירוק הקשר, אך אין ספק שאחד הזרזים העיקריים. ומה קרה אתו? אחרי שהוא הבין ש"לא, אני לא צוחקת, אני באמת הולכת", הוא קיבל "בחילה" מהמקצוע (ענף הייטק), הפסיק להשקיע לחלוטין בעבודה, איבד סובלנות. היום הוא עושה משהו אחר לגמרי. עבורנו, מבחינתי, זה כבר היה מאוחר מדי. אני לא משווה בין המקרה המוזכר למעלה כי לא היו לנו ילדים. סתם מספרת משלי... ו.. כן, אם את מציבה אולטימטום את צריכה להיות מוכנה לצעדים שבהם הצהרת כי תנקטי. שנה טובה, גפן.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

חבל שאצלך זה נגמר ככה

או שאולי צריך להגיד מזל, מזל שלא נתקעת במערכת יחסים שלא היתה טובה לך. הסיפור שלך צריך להיקרא ע"י אותם בעלים. מקווה שעכשיו את בזוגיות הרבה יותר טובה.

 

[אשת מים]

שוב אגואיזם

בלי תירוצים . וורקוהוליק -בעלך במקרה זה - הוא אדם אגואיסט.אם את ביקשת כל כך הרבה פעמים בכל צורה אפשרית והוא ממשיך בשלו ... . הרבה יותר קל להגיד אני בעבודה מאשר לעזור לך עם הילדים. יותר קל מאשר לשאת בנטל משימות החזקה שוטפת של משפחה המונה 5 נפשות. בעבודה בשעות שאינן מקובלות אף אחד לא רואה בדיוק מה הוא עושה ולא יכול "להטיל " עליו משימות .(הוא יכול לשחק בשקט במחשב .לגלוש להנאתו באינטרנט ואף אחד לא מפריע.לקרוא עיתון בנחת עם כוס קפה ). קל מאוד להגיע הביתה בשעה שהילדים ישנים או ממש לקראת ולהתבכיין על יום עמוס שעבר עליו . בקיצור ...התחמקות ממטלות וחוסר רגישות כלפייך . אני במקומך ,הייתי מוצאת חוג ,קאנטרי,או כל סיבה אחרת על מנת לבלות בערבים לפחות פעמיים בשבוע מחוץ לבית. הרי מחסור בכסף אין -כי הוא עובד מאוד קשה -קחי ביביסיטר וצאי לבלות. שיבוא הביתה ואת לא תהיי שם.ובשבתות קחי את הילדים ולכו לעשות חיים ביחד.בלעדיו .תוכיחו לו שאין בו צורך .אולי אז הוא יתעורר. לגבי שעות עבודתו בשבת -מוזר לגמרי. יש גבול לכל תעלול. האם יתכן שהוא מתחמק משהות איתך?אולי קיימת אישה אחרת?