מושא פנימי

nevuer

New member
מושא פנימי

אשמח לקבל הגדרה מדויקת של המושג "מושא פנימי" בעברית, או הפניה לספרות (לא טכנית מדי) שבה אמצא הגדרה כזאת. התשובות שקיבלתי בפורום השפה העברית והחומרים שמצאתי באינטרנט אינם מספקים אותי. תודה
 

מיכי 10

Member
האמת, לא זוכרת ששמעתי פעם את המושג "מושא פנימי".

כך שלא אוכל לעזור לך, אלא רק לקוות שמישהו אחר כאן ירים את הכפפה.

הסתקרנתי, וחיפשתי תחילה באבן שושן. לא הופתעתי כשלא מצאתי את זה - לא ב"מושא" וגם לא במילואים של המילון, במקום בו יש תקציר של כללי הדקדוק והתחביר. כי הנחתי שהמושג הזה אולי חדש מהמילון.

אז עברתי לאינטרנט, למרות שהיה ברור לי שלא היית חוסך מאמץ בחיפוש שם, לפני הפנייה אלינו בפורום. אבל לפעמים קורה שאני מוצאת דברים שאיכשהו לא נמצאו ע"י אחרים.

לפחות הצלחתי להבין מה זה. הבנתי שזה שֵׁם, אשר השורש שלו זהה לשורש של הפועל.
למדתי זאת תחילה בפורום תרגום ועריכה, מ"נחליאלי", שכתב בנובמבר 2011:
[URL]http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=384&messageid=157576192[/URL]

משם, המשכתי לפורום השפה העברית, כדי לראות את התשובות שקיבלת. ראיתי ששאלת בתוך שרשור אחר, ולא בנפרד.

מה שלמדתי מכל זה, התמיה אותי. כי אני לא זוכרת איך נקראת התופעה (אולי ייתור?), אבל זוכרת שלִמדו אותנו בביה"ס היסודי שאין לומר, למשל: הוא עלה למעלה, או ירד למטה או חופר חפירה וכד'.

אז המושא הפנימי אינו משהו כזה בדיוק? אם כן, למה הוא נחשב יפה?
 

מיכי 10

Member
על משהו כזה חשבתי, אבל אני באמת

לא יודעת, כי עד אתמול לא שמעתי על המושג "מושא פנימי". ולא לגמרי ברורה לי מהותו ומטרתו, אם יש כזאת.
 

Mits Petel

New member
ע"פ מה שאני יודע:

דברים כמו:

רץ ריצה ארוכה

"ריצה ארוכה" נמצא פה בעמדת המושא הישיר, אבל "רץ" נחשב לפועל עומד, ולכן זה מהווה בעיה פוטנציאלית לתיאוריה... הטענה (המסורתית) היא ש"ריצה ארוכה" הוא לא באמת מושא "אמיתי" אלא תיאור.
בתור סטודנט תמיד חשבתי שבמקום להמציא כאלה קטגוריות כמו "מושא פנימי" עדיף לוותר על האבחנה החדה בין פעלים "עומדים" לפעלים "יוצאים", ופשוט לחשוב על "רץ" כפועל שהמשמעות שלו מגבילה
מאוד את המושאים האפשריים שהוא יכול לקחת. אפשר לרוץ ריצה, ואפשר גם לרוץ את ה-100 מטר הראשונים של המסלול וכו'...
 

nevuer

New member
ומה עם דוגמאות כמו:

הוא חלם חלום יפה
הוא חשב מחשבות טובות
הוא נשבע שבועת אמונים

כרגע אני לא מתייחס לדעתך האישית, אלא לתאוריה המקובלת - האם הם נחשבים מושאים פנימיים? (לרקע לשאלה ראה תת-שרשור זה).
 

Mits Petel

New member
כדאי שתמתין לתשובות בפורום ההוא

אני לא תחבירן, אלא סמנטיקאי, ובקורסים המעטים שלמדתי בתחביר (לקחתי את המינימום הנדרש, תמיד העדפתי סמנטיקה ופונולוגיה על פני תחביר) המונח "מושא פנימי" הוזכר בקיצור נמרץ, ורק בהקשר של
הדקדוק העברי המסורתי. האמת היא שלא ידוע לי איך האסכולות הבלשניות בנות זמננו מתייחסות לתופעה, ולא אסתכן בתשובה שעלולה להטעות אותך.
 

nevuer

New member
תודה לך.

משום מה "נדלקתי" על הנושא הזה, כמו שקורה לי לפעמים, ואני רוצה ללמוד אותו בצורה רצינית יותר. מצאתי כמה מאמרים בנושא (אחד זמין ברשת, בשביל האחרים אצטרך ללכת לספרייה) ואני מתכוון לקרוא אותם. המאמרים הם מן הסתם טכניים למדי, ולא אוכל להבין אותם עד הסוף בהתחשב ברקע הבלשני הקלוש שלי. אבל אני מאמין שאצליח ללמוד משהו.
 

מיכי 10

Member
יש לי שאלה של כפירה, אולי.

בתור דוברי עברית ילידיים, אנחנו בד"כ לא מתקשים בבניית משפטים לפי כללי התחביר. אז בעצם, מה אכפת לנו אם לחלקי הדיבר קוראים בשם 'נושא', 'נשוא', 'מושא' (כזה או אחר), 'לוואי' וכד'? באופן תכליתי, מה זה משנה לנו?

אני יודעת שאפשר לשאול שאלות כאלה גם בנושאים אחרים ורבים. למשל לגבי ניקוד. אבל אני בכל זאת רוצה לשאול דווקא על תחביר, הפעם.
כי קצת כמו מיץ פטל, גם אני העדפתי נושאים אחרים בדקדוק על פני תחביר. והנה אתה באת עם שאלה המתייחסת לנושא מאד ספציפי מתוך התחביר. אז כבר מאז שהעלית את השאלה לראשונה, היא עוררה בי תהייה, ואשמח על הסבר, אם תהיה מוכן.
 

nevuer

New member
כשאני מתעניין בשאלה תחבירית

אני מתעניין בעצם בחוקיות הפנימית של השפה, ובאופן ספציפי בחוקיות של מבנה המשפט. החוקיות הזאת אמנם כבר מובנית אצלי במוח ואני משתמש בה כל הזמן, אבל זה לא אומר שיש לי ידע מפורש עליה (אני "יודע" גם לנשום ולעכל, אבל זה לא אומר שאני יכול לתאר במדויק את תהליך הנשימה או העיכול).
 

מיכי 10

Member
טוב, דוגמה טובה. :)

אז אני באמת מתייחסת גם לתחביר וגם לנשימה וכיו"ב - באותה מידה; לא מתעניינת בְּלמה ואיך הם עובדים כך - העיקר שהם עובדים. :)
לעומת זה, אולי זה פשוט עניין של טעם, כן מעניינים אותי ה"קרביים" של צמחים, של מכשירים מסויימים, של הרכבי צבעים וכו'.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
באופן תכליתי זה לא משנה לנו

כפי שבאופן תכליתי הרבה מונחים בתחומים שאת לא מתעמקת בהם ולא מנתחת/חוקרת אותם לא משנים לך דבר...

רק אציין שני דברים:
א. לחלקי הדיבור קוראים שם עצם, שם תואר, פועל, תואר הפועל וכיו"ב; מה שכתבת הם חלקי המשפט.
ב. אלה ואלה לא הומצאו בעברית והם אוניברסליים. למי שחוקר שפות זה תכליתי מאוד, וגם למי שלומד שפה זרה בגיל מבוגר זה מועיל למדי (מניסיון אישי).
 

מיכי 10

Member
תודה. אני באמת מתבלבלת עם ההגדרות האלה.

קשה לי עם הנושא - חלקי המשפט - כבר בעברית, ועוד יותר בשפות אחרות.
אז אולי זה לא רצוי, אבל אני לומדת שפות בהנאה, בלי להתייחס אל חלקי המשפט. עוסקת בעיקר בשלוש שפות זרות (לא כולל אנגלית, אותה למדתי בביה"ס ובאוני' - לפי הכללים), ומרגישה שאני מסתדרת לא רע בלי לדעת אותם. תוך לימוד, מקבלים תחושה או אינטואיציה או לא יודעת איך לקרוא לזה, שמדריכה אותנו בבניית משפטים בצורה מקובלת.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
גם אני לומדת בהנאה, ולדעת בדיוק למה הכוונה עוזר לי מאוד

למה לי לנחש או לחוש או להבין מתוך ההקשר בהרבה מילים, אם במילה אחת אני יודעת מיד את המהות המדויקת?
ויש לי למי להשוות – בנזוגי התחיל ללמוד לפניי, והוא בכל פעם מנסה להסביר או לתאר לי משהו שאני מבינה מיד ברגע שאני שומעת את המונח הרלוונטי. יש לי יתרון של ידע קיים, למה לא להשתמש בו ולנצל אותו לטובתי?
 

מיכי 10

Member
חח. נכון. וכיף לך שזה כך.

לי, בביה"ס היסודי היתה התנגדות חזקה אל שיעורי הדקדוק, אולי בגלל המורֶה, שהיה גם מחבר ספרי הדקדוק שלנו... אז פשוט לא למדתי את רוב הכללים. ברבות הימים, אמנם למדתי לשון עברית בכיף, אצל מרצים מצויינים, אבל לא טרחתי להשלים את הפערים האלה.
ובכל זאת, אולי עם יותר קשיים, מסתדרת. :)
 

trilliane

Well-known member
מנהל
תוכל לקשר למאמר שמצאת במרשתת?


ואם תואיל גם לציין את המאמרים האחרים שהזכרת (אולי הם במקרה נגישים לי ולא ידעתי).
 

nevuer

New member
בשמחה

יש הרבה מאמרים בנושא של המושא הפנימי באופן כללי, מה שאני חיפשתי זה כאלה שעוסקים (בין השאר) באופן ספציפי במושא הפנימי בעברית החדשה. אלה המאמרים שמצאתי. את המאמר המקושר של מיטווך אפשר לקרוא אונליין, ואפשר גם להוריד כ-PDF אם את נרשמת (בחינם) ל-www.academia.edu.

נוגה אילני, "המושא הפנימי בסגנונות שונים בעברית החדשה", בלשנות עברית 47 (תש"ס), עמ' 19-5
Anita Mittwoch, "Cognate Objects as Reflections of Davidsonian Event Arguments", in Susan Rothstein (ed.), Events and Grammar (Studies in Linguistics and Philosophy 70), Dordrecht: Kluwer, 1998, pp. 309-332
Asya Pereltsvaig, "Cognate Objects in Modern and Biblical Hebrew", in Jamal Ouhalla and Ur Shlonsky (eds.), Themes in Arabic and Hebrew Syntax (Studies in Natural Language and Linguistic Theory 53), Dordrecht: Kluwer, 2002, pp. 107-136
 
למעלה