איןאריותכאלה
New member
מחשבות אחרי קמפינג ראשון עם הילדים
בשעה טובה יצאנו לקמפינג המשפחתי הראשון שלנו. אבא, אמא, ילדה בת 7.5, ילד בן כמעט 6, ילדה בת 4 ותינוקת בת 9 חודשים. היה ממש ממש כיף וגם מעייף. התחושה של שינה בטבע שונה לגמרי מכל דבר שאנחנו מכירים ורגילים אליו. לקום לשמיים ולדשא ולציפורים ולאויר הפתוח זו חוייה מאד מפעימה.
מצד שני - ניהול, ארגון וטיפול בילדים תוך כדי פריקה והכנות א.ערב, ואח"כ הרדמה של כולם וקיפול כל הבלגן, ושוב בבוקר קיפול האוהל ואריזה - היה מהלך מורכב.
נסענו לשמורה מוכרת ומאובטחת, שיש בה שירותים וברזיות. עשינו קמפינג 10 כוכבים עם אוהל ענק, ומזרונים מתנפחים. האמת היא שהמאמץ של ההקמה והפירוק לא היה כ"כ נוראי אלמלא שני האמצעיים, בן התכף שש ובת הארבע היו חתול ועכבר איומים לאורך כל היום הראשון, וכל הזמן היה צריך שאחד משנינו ישגיח עליהם מקרוב שלא יכסחו אחד את השני. לא עזרה פינת המשחקים (אוהל קטן שהבאנו עם פאזלים, חומרי יצירה ומשחקים מהבית), לא עזר הנסיון לשדך אותם לילדים אחרים (היו שם המון משפחות), לא עזר הנסיון לשתף אותם בהכנות (בוא יוסי, תהיה העוזר שלי...). כלום כלום כלום. כלום. כ-ל-ו-ם. הם פשוט נדבקו אחד לשני ורבו ללא הפסקה. והתישו את כולנו (הגדולה ממש התבאסה, כל כך השתדלה לעזור ולהשתתף).
לרוב אני מאמינה במניעים פסיכולוגיים, אבל הפעם קטונתי. לא יודעת מה קרה ולא מתכוונת להתעכב על זה יותר מדי. אולי הם קטנים מדי לקמפינג, אולי אנחנו מנוסים פחות מדי לקמפינג, אולי המשפחה גדולה מדי לקמפינג, אולי לא יודעת מה, אבל בפעם הבאה אנחנו נוסעים בהרכב משפחתי מינוס ילדה אמצעית אחת (שנוסעת לסבא ולסבתא לכמה ימים לקראת סוף החופש הגדול) ונקווה שיהיה רגוע יותר מבחינת ההתנהלות הכוללת.
בשעה טובה יצאנו לקמפינג המשפחתי הראשון שלנו. אבא, אמא, ילדה בת 7.5, ילד בן כמעט 6, ילדה בת 4 ותינוקת בת 9 חודשים. היה ממש ממש כיף וגם מעייף. התחושה של שינה בטבע שונה לגמרי מכל דבר שאנחנו מכירים ורגילים אליו. לקום לשמיים ולדשא ולציפורים ולאויר הפתוח זו חוייה מאד מפעימה.
מצד שני - ניהול, ארגון וטיפול בילדים תוך כדי פריקה והכנות א.ערב, ואח"כ הרדמה של כולם וקיפול כל הבלגן, ושוב בבוקר קיפול האוהל ואריזה - היה מהלך מורכב.
נסענו לשמורה מוכרת ומאובטחת, שיש בה שירותים וברזיות. עשינו קמפינג 10 כוכבים עם אוהל ענק, ומזרונים מתנפחים. האמת היא שהמאמץ של ההקמה והפירוק לא היה כ"כ נוראי אלמלא שני האמצעיים, בן התכף שש ובת הארבע היו חתול ועכבר איומים לאורך כל היום הראשון, וכל הזמן היה צריך שאחד משנינו ישגיח עליהם מקרוב שלא יכסחו אחד את השני. לא עזרה פינת המשחקים (אוהל קטן שהבאנו עם פאזלים, חומרי יצירה ומשחקים מהבית), לא עזר הנסיון לשדך אותם לילדים אחרים (היו שם המון משפחות), לא עזר הנסיון לשתף אותם בהכנות (בוא יוסי, תהיה העוזר שלי...). כלום כלום כלום. כלום. כ-ל-ו-ם. הם פשוט נדבקו אחד לשני ורבו ללא הפסקה. והתישו את כולנו (הגדולה ממש התבאסה, כל כך השתדלה לעזור ולהשתתף).
לרוב אני מאמינה במניעים פסיכולוגיים, אבל הפעם קטונתי. לא יודעת מה קרה ולא מתכוונת להתעכב על זה יותר מדי. אולי הם קטנים מדי לקמפינג, אולי אנחנו מנוסים פחות מדי לקמפינג, אולי המשפחה גדולה מדי לקמפינג, אולי לא יודעת מה, אבל בפעם הבאה אנחנו נוסעים בהרכב משפחתי מינוס ילדה אמצעית אחת (שנוסעת לסבא ולסבתא לכמה ימים לקראת סוף החופש הגדול) ונקווה שיהיה רגוע יותר מבחינת ההתנהלות הכוללת.