מיוחדים במינם
נולדת לתקופה הכי קשה בחיי, תקופה של אי וודאות, של התכנסות בעצמי ונסיון לאגור כוחות בשביל לנסוק חזרה.....כי המקום שבו הייתי היתה תהום...תהום עמוקה..... ואתה היית תינוק כל כך מתחשב, כל כך מבין, כאילו והרגשת שאני זקוקה לשקט...תינוק מתוכנת קראתי לך.......וכמו כל תינוק, הוצאת שיניים, זחלת, למדת ללכת, רק כשהתחלת לדבר הבנתי שיש בעיה...ואני, כמו כל אמא שמריחה סכנה, נכנסתי ישר לפעולה, רופא המשפחה התיחס בביטול לתחושותיי איך הוא אמר לי ``מי הרופא? את או אני?`` ואני המשכתי לרופא הילדים שלך......הוא גילה מעט התחשבות והפנה אותי לאיבחון...והזמן עבר.....אתה מכיר מה זה בירוקרטיה במדינה? בעצם אתה לא..אבל תהיה לך הזדמנות. כשנקראנו לקבל את התשובה – הרגשתי איך נוחתת עלי המהלומה......``הוא ילד מיוחד`` היא אמרה לנו ``הוא ילד מאד אינטלגנטי אבל יש לו בעיה, לכן רצוי שיקבל טיפולים וילך לגן של ילדים מיוחדים``.......ואני לא עצמתי עיין כל אותו הלילה ועוד לילות רבים אחריו....ואם לי היה קשה לקבל את הבשורה, לאבא שלך היה קשה שבעתיים, אני חושבת שזה נובע מהעובדה שכולם אומרים שאתה ממש העתק מדויק שלו......אתה חייב להבין...לאנשים קשה לקבל את העובדה שמשהו אצלם בשלמות המשפחתית לא בסדר...לפעמים נוח להם להיות בת יענה...לא לכולם יש את הכוחות להתמודד עם בעיה..........והמערכת המשפחתית אצלנו קרסה, אבל, חשוב לי שתדע...לא אתה היית הסיבה...בכלל לא....להפך, אתה אילצת אותי להבין שיש בי כוח שלא ידעתי שהיה קיים בי....נכון, התגרשנו אבא ואני ועדיין קשה לו להכיר בבעיה, אבל הוא אוהב אותך, בדרכו שלו. ואני, שנותרתי לבד, השקעתי בך את כל הזמן שהיה לי, קראנו ביחד ספרים, יצאנו להמון טיולים....זוכר איך חפרת עם הידיים כל פעם שנתקלת בקן של נמלים? היה חשוב לך כל כך לדעת בדיוק איך הם חיים שם למטה, בתוך האדמה. לימדתי אותך לקשור שרוכים, שיחקנו והשתוללנו בחוץ וגם בפנים....זוכר איך היינו מזיזים את השולחן בסלון והופכים את השטיח לדיונת חול? או אייך אתה היית סופרמן שבא להציל אותי מתוך טירה בוערת? והתחבקנו המון.....זוכר כמה חיבוקים ונישוקים? אבל למה אני בכלל כותבת לך את כל זה...כי אתמול קרה דבר נפלא, במסגרת שעורי הבית שלך - אתה לומד על מילים מתארות והמורה כתבה לכם כל מיני מילים כמו: נחמד, כהה, נעים, פרועה , שקטה וביקשה שתוסיפו מילים מתאימות , כשהגעת למילה - מיוחדת - ישר צעקת:`` אמא....`` ואני...הרגשתי איך אני נמסה..... ושאלתי אותך ``למה אמא מיוחדת?`` ואתה ענית לי: ``כי רק את מטפלת בי ומשחקת איתי ומבינה אותי ואני אוהב אותך`` צחקתי...כמה ו...במשפט אחד....ובשניה אחת נשכחו ממני העייפות, הכעס, התסכולים, הריצות לרופאים וכל הימים בהם לא נותר לי זמן לעצמי כי הייתי כל כך עסוקה בך, אבל חשוב לי יותר שתדע...... אף אחד, אבל אף אחד חוץ ממך, לא אמר לי אף פעם שאני מיוחדת עכשיו אנחנו שניים...שני מיוחדים....אני ואתה.
נולדת לתקופה הכי קשה בחיי, תקופה של אי וודאות, של התכנסות בעצמי ונסיון לאגור כוחות בשביל לנסוק חזרה.....כי המקום שבו הייתי היתה תהום...תהום עמוקה..... ואתה היית תינוק כל כך מתחשב, כל כך מבין, כאילו והרגשת שאני זקוקה לשקט...תינוק מתוכנת קראתי לך.......וכמו כל תינוק, הוצאת שיניים, זחלת, למדת ללכת, רק כשהתחלת לדבר הבנתי שיש בעיה...ואני, כמו כל אמא שמריחה סכנה, נכנסתי ישר לפעולה, רופא המשפחה התיחס בביטול לתחושותיי איך הוא אמר לי ``מי הרופא? את או אני?`` ואני המשכתי לרופא הילדים שלך......הוא גילה מעט התחשבות והפנה אותי לאיבחון...והזמן עבר.....אתה מכיר מה זה בירוקרטיה במדינה? בעצם אתה לא..אבל תהיה לך הזדמנות. כשנקראנו לקבל את התשובה – הרגשתי איך נוחתת עלי המהלומה......``הוא ילד מיוחד`` היא אמרה לנו ``הוא ילד מאד אינטלגנטי אבל יש לו בעיה, לכן רצוי שיקבל טיפולים וילך לגן של ילדים מיוחדים``.......ואני לא עצמתי עיין כל אותו הלילה ועוד לילות רבים אחריו....ואם לי היה קשה לקבל את הבשורה, לאבא שלך היה קשה שבעתיים, אני חושבת שזה נובע מהעובדה שכולם אומרים שאתה ממש העתק מדויק שלו......אתה חייב להבין...לאנשים קשה לקבל את העובדה שמשהו אצלם בשלמות המשפחתית לא בסדר...לפעמים נוח להם להיות בת יענה...לא לכולם יש את הכוחות להתמודד עם בעיה..........והמערכת המשפחתית אצלנו קרסה, אבל, חשוב לי שתדע...לא אתה היית הסיבה...בכלל לא....להפך, אתה אילצת אותי להבין שיש בי כוח שלא ידעתי שהיה קיים בי....נכון, התגרשנו אבא ואני ועדיין קשה לו להכיר בבעיה, אבל הוא אוהב אותך, בדרכו שלו. ואני, שנותרתי לבד, השקעתי בך את כל הזמן שהיה לי, קראנו ביחד ספרים, יצאנו להמון טיולים....זוכר איך חפרת עם הידיים כל פעם שנתקלת בקן של נמלים? היה חשוב לך כל כך לדעת בדיוק איך הם חיים שם למטה, בתוך האדמה. לימדתי אותך לקשור שרוכים, שיחקנו והשתוללנו בחוץ וגם בפנים....זוכר איך היינו מזיזים את השולחן בסלון והופכים את השטיח לדיונת חול? או אייך אתה היית סופרמן שבא להציל אותי מתוך טירה בוערת? והתחבקנו המון.....זוכר כמה חיבוקים ונישוקים? אבל למה אני בכלל כותבת לך את כל זה...כי אתמול קרה דבר נפלא, במסגרת שעורי הבית שלך - אתה לומד על מילים מתארות והמורה כתבה לכם כל מיני מילים כמו: נחמד, כהה, נעים, פרועה , שקטה וביקשה שתוסיפו מילים מתאימות , כשהגעת למילה - מיוחדת - ישר צעקת:`` אמא....`` ואני...הרגשתי איך אני נמסה..... ושאלתי אותך ``למה אמא מיוחדת?`` ואתה ענית לי: ``כי רק את מטפלת בי ומשחקת איתי ומבינה אותי ואני אוהב אותך`` צחקתי...כמה ו...במשפט אחד....ובשניה אחת נשכחו ממני העייפות, הכעס, התסכולים, הריצות לרופאים וכל הימים בהם לא נותר לי זמן לעצמי כי הייתי כל כך עסוקה בך, אבל חשוב לי יותר שתדע...... אף אחד, אבל אף אחד חוץ ממך, לא אמר לי אף פעם שאני מיוחדת עכשיו אנחנו שניים...שני מיוחדים....אני ואתה.