מיכל שם טוב - מקדמת שמנות או חולת פרסום שמנצלת את המשקל שלה?
אני מניחה שרובנו שמענו על מיכל שם טוב - הסטדאפיסטית ושדרנית הרדיו שהיא במקרה גם שמנה. לפני בערך שנה פלוס מינוס היא התחילה לכתוב מעין בלוג או טור במאקו שהאג'נדה שלו היא כביכול קידום שמנים ומלחמה באנטי שמניות. ולמה אני כותבת כביכול?
אני מניחה שרובנו שמענו על מיכל שם טוב - הסטדאפיסטית ושדרנית הרדיו שהיא במקרה גם שמנה. לפני בערך שנה פלוס מינוס היא התחילה לכתוב מעין בלוג או טור במאקו שהאג'נדה שלו היא כביכול קידום שמנים ומלחמה באנטי שמניות. ולמה אני כותבת כביכול?
- קודם כל - התכנים, שבעצם כביכול "מאדירים" את מיכל עצמה כזו שעומדת ב"ראש הקמפיין" לקידום שמנים, וזו שנלחמת שכולנו לא נסבול מדיכאון קליני, אנורקסיה או שניהם כתוצאה מההצקות של הסביבה. אבל מעבר לאובר הדרמטיות (הדיכאון הקליני והפרעות האכילה לקוחים ישירות ממה שמיכל עצמה כותבת), הרי הפורום הזה נלחם באמטי שמניות הרבה לפני שמיכל בכלל שמעה על המושג, ויש הרבה גורמים אחרים בתחום שפועלים בנושא בלי שום קשר למיכל. תכנים אחרים הם דברים בסגנון של "בזכותי גבר מפורסם הודה בזה שהוא נמשך לשמנות" או "כשאמא ירדה על הבת השמנה שלה שתעשה דיאטה אני אמרתי לבת שהיא יפה ושלא תקשיב לאמא שלה".
- בשנה האחרונה, מיכל לוהקה לשתי פרסומות: אחת לקרולינה למקה, בתור האופציה השמנה והמזעזעת לבר רפאלי, ובפרסומת אחרת לרשת So simple, שמנסה למתג את עצמה כרשת אלטרנטיבית למתאים לי ודומותיה - אבל רק למידות הביניים, כלומר לכל היותר מידה 48. בשני המקרים מיכל טענה שעצם הופעתה בפרסומות היוותה קידום של שמנות, כי ראו מישהי שמנה "חיובית" בפרסומת. אבל בפרסומת של קרולינה למקה, היא בעצם הדמות של השמנה שעושה את עצמה סקסית אבל היא בעצם הסיוט של הגבר שחושק בבר רפאלי, ובמקרה של So Simple היא מפרסמת רשת שבה מידה 40 כבר מוגדרת כ"מידות גדולות" (המידה הממוצעת בישראל היא מידה 42), ושמפחדת להציג בגדים במידה מעל 48 כדי לא חלילה להרתיע לקוחות שמדובר על חנות של "שמנות". האם זה באמת ייצוג ראוי שלנו כשמנות?
