"מישהו לרוץ איתו" של דויד גרוסמן

[שש שבע]

"מישהו לרוץ איתו" של דויד גרוסמן

גדול, חבל על המילים.

 

[תפוזינה בתפוח]

../images/Emo45.gif

 

[Boojie]

אני יודעת שאני מוציאה מהקשר,

אבל עדיין, ביקורת על ספר שאומרת "חבל על המילים" מדגדגת את חוש ההומור שלי.

 

[שש שבע]

כן נכון

כמו הביטוי "חבל על הזמן" שהיה פעם ביטוי למשהו לא חשוב , והיום הוא להיפך,

 

[d u c k y]

מבחינתי

זהו אחד הספרים שמהם אני אומרת שאפשר רק לרדת

דקי

 

[איקיס]

נו באמת!

קראתי את הספר בכוח. פשוט בזבוז של זמן!!אולי הוא מתאים לרמה אינטלקטואלית של ילדה מתבגרת בת 11.

 

[דוסטו]

סופר של ספר אחד

חוץ מ"עין ערך: אהבה " שהוא מצוין, ו"ספר הדקדוק הפנימי" שהוא טוב, כל הספרים של גרוסמן (כולל ספר הדקדוק) הם מן שעטנז שלא ברור למי הוא מיועד לנוער או למבוגרים, וכשעטנז הוא לא קולע לאף קטגוריה. הדקדוק הפנימי אולי עדיין ספר טוב גם למבוגרים. יש שינוי לטובה בנובלה השניה של הספר האחרון "בגוף אני מבינה".

 

[שש שבע]

ילדה מתבגרת בת 11? למה הספר גדול?

אז אני מה לעשות ילדה מתבגרת בת פי 4, קראתי הרבה מאוד ספרים בחיי, מי שאומר שהכתיבה של גרוסמן משעממת, לא היה שם באמת בשביל לקרוא. זה לא רומן רומנטי. הספר הזה פשוט מצוין, יש בו עלילה מרתקת, ולצערי הרב מציאותית כל כך, והכתיבה סוחפת, קראתי אותו בנשימה אחת, ובתי בת ה13 תולעת ספרים בעצמה, ילדה אינטליגנטית, קראה את הספר ואמרה "אמא, הוא כותב כל כך מציאותי, והקריאה קולחת" וככה הספר עובר מיד ליד, וכולם גומרים עליו את ההלל, ואם יש ספר שכולם יכולים לקרוא אותו, ילדם מבוגרים וזקנים, להגיד שהוא ספר טוב? מה יותר גדול מזה? כי מה זה ספר טוב? ספר שהביקורת העתונאית אומרת שהוא טוב? או ספר שהקורא אוהב? עם כל הכבוד להרבה ספרים של כמה סופרים דגולים, יש ספרים שממש צריך להתאמץ בשביל להבין מה רוצים ממך, (אחרי שהצלחנו לקרוא חצי ספר), ופה, הקריאה זורמת יחד עם העלילה. לא להחמיץ, פשוט לא!

 

[freedom rider]

חבל? למה חבל?

אני דווקא אשמח אם לא תחסכי במלים, ןתסבירי לי למה הספר הזה כל כך גדול, לדעתך. אני ניסיתי לקרוא את ספריו של גרוסמן שוב ושוב, ובכל פעם מצאתי את עצמי חסר רצון להמשיך הלאה באיזור עמוד 50 (פלוס מינוס). הכתיבה שלו משעממת אותי, למרות שהוא מטפל בנושאים מרתקים.

 

[Danial***]

גם אני לא אוהבת את הספרים שלו

ניסיתי כמה - אבלהצלחתי לשרוד רק אחד מהם. הוא משעמם אותי. הספר היחיד שלו שקראתי עד הסוף (בעצם הספר היחיד שקראתי יותר מ30 עמודים) הוא "יש ילדים זיזג" - ספר חמוד.

 

[אאווין הרוהירית]

../images/Emo12.gif

בחיים שלי לא חשבתי שמישהו עם מנת שכל הגונה וטעם סביר בספרים יוכל לומר דברים כל כך טפשיים על "מישהו לרוץ איתו"!!! רמת אנטלקטואליה של ילדה בת 11???? זה באמת עבר כל גבול!!!!! עם כל הכבוד! אנשים הרבה יותר מבוגרים ממך והרבה יותר חכמים ממך הודו שזהו אחד הספרים הטובים והיפים ביותר שנכתבו על ידי סופר ישראלי...ואת באה וטוענת שהוא בעל רמת אנטלקטואליה של ילדה בת 11??? אילו הבלי הבלים! זה היה משפט מיותר ולא לרלוונטי לחלוטין שאין לי מווווששגגגג מאיפה מצצת אותו! אני לא מתכוונת לשכנעה אותך לאהוב את הספר...אבל מילא...תגידי "לא לטעמי" "לא לסגנוני" "לא מתאים לעניבה שלי"...אבל אל תתחילי לזבל את המוח עם רמת אנטלקטואליה! שש שבע- מסכימה אתך לגמרי! חבל שאחרים לא יכולים לראות את הקסם מאחורי ספריו....

אני אישית מעריצה שלו..לא יודעת מה עם אחרים- סתם- הם מפסידים....אבל מי אני שתתווכח על טעם ועל ריח? (אפילו יצא חרוז

)

 

[Gilmore Girl Rules]

כנ"ל. מה שהיא אמרה ../images/Emo3.gif

חחחח... אהבתי את "לא מתאים לעניבה שלי"...

 

[שש שבע]

אז כנראה לא קראת את הספר הזה

כי אני קראתי את ילדים זיגזג, והוא פחות טוב. למה לאהוב ספרים לפי הסופר? זה יוצר אמונות קדומות, יש הרבה ספרים שונים זה מזה של אותו סופר או סופרת, אחד הצלחה גדולה, והשני נפילה רצינית. לשפוט כל ספר לגופו,

 

[ס ו ע ר ה]

קראתי את הספר בגלל שמישהו אמר לי

שאני מזכירה לו את הגיבורה, תמר (שם שאני מאוד אוהבת, אגב) אבל אני יותר אהבתי את אסף- את התושיה שהייתה בנער השברירי הזה. התושיה שבה- לא הפתיעה אותי לעומת האומץ שהיה בדמות כל כך "אנטי גיבור" כשלו. ואהבתי. כל כך אהבתי את הספר הזה. סוערה.

 

[ילדונט]

מישהו אמר לי פעם

שבתמר מתאהבים בגלל מי שהיא, ובאסף בגלל מי שהוא יהיה. ואני מאלה שמאד אהבו את הספר, למרות שלא את כל הספרים של גרוסמן.

 

[Danial***]

דווקא קראתי,

או יותר נכון - ניסית לקרוא, את מישהו לרוץ איתו, והוא שעמם אותי. אני מכירה הרבה אנשים שאהבו את הספר - הוא פשוט לא הטעם שלי.

 

[סל מיחזור]

כל הויכוח הזה מיותר

וקביעת דינו של ספר ועוד יותר של סופר, על סמך חוויות אישיות- מעשה מיותר. אני קראתי את הספר, ולהגיד שזה הספר הטוב ביותר של הסופר אני לא יכולה, אבל, עדיין הפיכת רגשות למילים, ביטוים ושמות, שהוא (גרוסמן) כל כך נכון בה, כל כך רגיש בה, אהבתי. זה ספר נוער מובהק, עם הרבה תמימות בין המסרים, אבל עדיין, רק השם גרם לי משהו. אחרי שסיימתי אותו, עדיין לא גיבשתי דעה עליו, אבל אמרתי שגם בי יש חלק מאותם האנשים שהוא תיאר, מאותה המציאות. שגם אני תמיד חיפשתי מישהו לרוץ איתו. וסיימתי רק עכשיו את "בגוף אני מרגישה", ואת היצירה הראשונה "אטרוף" לא ממש אהבתי, בעצם כן אהבתי, אבל לא ממש התחברתי, ולעומת זאת את ה"בגוף אני מרגישה" אהבתי מאוד. ממש הוציא ממני רגשות ואנרגיות. אבל לדעתי שירת הברבור של גרוסמן עד עכשיו (רק לדעתי ורק עד עכשיו, כי הכל נתון לשינוי) היה "שתהיי לי הסכין". אבל תזכרו, הספרים הם לא נכתבים לעם, לעולם, לכל יודע קרוא וכתוב. הספרים נכתבים לאנשים, לכל אחד בנפרד, ומספיק אדם אחד שהרגיש שהספר הזה נכתב בשבילו והסופר כבר עמד במשימה. תפרידו בין דעות אישיות לבין אמת.

 

[דוסטו]

אבל מה לעשות

ולאנשים , סתם קוראים כמו בעלי מקצוע, יש נטיה לקבוע איכות של ספר ? והנטיה שלי היא לומר שאחרי "עין ערך אהבה" גרוסמן לא כתב שום ספר ממש טוב.

 

[שש שבע]

ואתה בר סמכא בנושא? הצחקת אותי

או שלא קראת אף ספר שלו, או שאתה לא יודע לקרוא.

 

[שש שבע]

ומי מחליט מהו ספר טוב?

ומי אמר שצריך לחבר בין ספר לסופר?