מישהו רוצה לקרוא חפירה?

[DanaHoPe]

מישהו רוצה לקרוא חפירה?

היי, אני דנה, בת 20.
אני חיילת, בצבא כבר שנה ושלושה חודשים.
וכן, אני מגמגמת. וה-ר-ב-ה.
כתבתי פעם הרבה פה בפורום, בכינויים שונים חח
אז לספר על עצמי?
אני מגמגמת מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי אצל מיליוווון קלינאיות תקשורת (טוב, אולי לא מיליון.. אבל הרבה..)
הייתי אצל ברברה דם בגיל 13 והשיטה שלה מאוד טובה אבל היה לי קשה להשתמש בה. לא יודעת, היה לי מוזר לשמוע
את עצמי ככה.. ופשוט חזרתי ל״שיטה הקלולקלת״ שהיא הגמגום..
בהתחלה כשהייתי ילדה לא ממש ייחסתי חשיבות לזה, היו לי חברות וכל הזמן השתתפתי בשיעורים.
מכיתה ג (חיברו חצי מהכיתה שלי עם כיתה אחת, וחצי עם כיתה שניה) התחילו לצחוק עלי על בסיס יומי..
פתאום התחלתי להבין שמשהו בי לא בסדר.
לאט לאט המעטתי בהשתתפות בשיעורים, וזה היה מין תהליך כזה של התרחקות מהחברה.
כיום למשל, מאוד קשה לי להתחבר עם אנשים,
לדעתי יש לי חרדה חברתית ואני חושבת שזאת התוצאה של התהליך שדיברתי עליו.
כל החיים היה לי ביטחון עצמי נמוך, דימוי עצמי נמוך, ותמיד חשבתי שחושבים עלי שאני סתומה,
שאני מפגרת..אז רציתי להוכיח לכולם שאני לא כזאת, אז השקעתי בלימודים וגם התגייסתי לצבא.
לא ידעתי כמה קשה יהיה לי בצבא. בטירונות הייתי לבד ובסדיר היה טיפה יותר טוב אבל עדיין סבלתי.. בעיקר בגלל ששמו אותי בבסיס סגור.
פסלתי מקצוע בגלל שהתפקיד שלי דרש הרבה טלפונים והיה לי קשה..
ואז הגעתי לאיפה שאני עכשיו, יומיות ברוך ה׳!
אני פקידה, ואני לפעמים צריכה להתקשר להודיע לאנשים כל מיני דברים, אבל יש איתי עוד פקידה שהיא עושה בדרך כלל
את כל הטלפונים. אבל היום היא לא הייתה. ואני צריכה להתקשר לאנשים ואני לא יודעת מה לעשות!
ניסיתי להתקשר למישהו והוא כנראה חשב שיש הפרעה בקו או משהו ופשוט ניתק.. ואני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ!
לא יודעת אם מעצבים, תסכול או סתם עצב. או שילוב של שלושתם.
נמאס לי כבר מהכל! אבל אם קשה לי עכשיו, מה אני אעשה כשאשתחרר? כשארצה לעבוד?
עצות מישהו? עידוד?
מצטערת על החפירה...

 

[geashono]

זה ממש לא חפירה

קודם כל אל תאשימי את עצמך שחזרת לדרך הקלוקלת,רוב המגמגמים חווים נסיגה אחרי כל טיפול דיבור מוצלח.
הסיבות לזה הם שלפעמים מה שעוזר בטיפול זה לא השיטה שלומדים,אלא חלקים אחרים .וגמגום זה דיבור לא יציב,אין שום טיפול שמונע גמגום לחלוטין,ולכן יש תמיד עליות וירידות שלא תמיד קל לשלוט בהם.
דבר שני את בחורה צעירה שכל חייך לפנייך,אני מניח שתמיד ניסית כמה שפחות לגמגם.
הבעייה היא שככל שמנסים לברוח מהגמגום הוא מתחזק,ולכן המון מגמגמים מגיעים לתובנה שהם ייצטרכו לחיות עם איזה שהוא גמגום,ואז נופל להם אבן מהלב,ויותר קל לשלוט בדיבור,או לדבר יותר שוטף .
לא יודע אם את מוכנה לזה,אבל באיזה שהוא שלב תביני, שלפעמים את מגמגמת והעולם לא נחרב.
כמובן שאני לא יודע איך תגיעי לזה,שזה תלוי מאוד בתסמיני הגמגום שלך,באישיות שלך וברקע שלך.

 

[שי שורק]

שלום לדנה החקלאית

גמגמגם ותיק עם נסיון ודיפלומות אני ממש מבין אותך ,דבר אחד משך אותי יותר זה הקטע שהחלטת לעשות מעשה ללמוד ולהוכיח ש... אני טובה. אני בטוח שאת טובה בהרבה דברים , חכמה ורגישה.אני בטוח שתמצאי את הכוחות והדרך להצלחה ,מנסיוני הצעה בקטנה , לראות את הגמגום כאתגר ולהצליח לחיות איתו בשלום.
ולסיום לא מזמן מקרה שקרה בשיחת טלפון שלי מול פלאפון , הנציגה אמרה לי שנראה שהקו משובש , עניתי לה שהקו לא משובש פשוט אני מגמגם , הנציגה התנצלה ולא הפריע לי לדבר , תחושה נפלאה , הקשיבה לי בסבלנות, הלחץ ירד וסימנו את השיחה כידידים.
בהצלחה וחג שמח

 

[DanaHoPe]

מה שקורה הוא שאני כל הזמן במלחמות עם הגמגום..
כמה שאני אומרת לעצמי שאני צריכה לקבל את עצמי כמו שאני, לא עוזר.
זה כאילו שהתת מודע או המודע או לא יודעת מה, לא מוכן להשלים עם זה.
כל הכבוד על השיחה עם פלאפון! לפחות יש אנשים שיודעים להיות סבלניים ונחמדים!

 

[עט ונייר]

גם אני באותה מלחמה

ואני מקבל את העובדה שאמשיך להילחם אותה כל חיי.
אני לא חושב שיש דרך אחרת... ואשמח אם מישהו ישכנע אותי אחרת

 

[DanaHoPe]

קודם כל תודה התגובה!
לפני חודש סיימתי טיפול קבוצתי עם קלינאית תקשורת (דרך הצבא)
ולמדנו שם שיטה שמאוד מאוד עזרה לי- וכשהשתמשתי בה לא גמגמתי בכלל!
כולם היו בשוק בגלל שיש לי גמגום די כבד, כמעט בכל מילה אני נתקעת.
ולא יודעת, בחוץ היה לי קשה להשתמש בשיטה הזאת למרות שניסיתי!
אולי בגלל שבקבוצה לא הייתי בלחץ כמו שאני בדרך כלל..
בקשר למה שאמרת שאני צריכה להבין שאני מגמגמת וזהו ואז יהיה לי יותר קל,
אז היה לי איזה שבוע שבאמת יצאתי מתוך הבועה שאני חיה בה כבר שנים וכשדיברתי
עם אנשים שלא מכירים אותי אז אמרתי שיש לי קצת גמגום ובאמת הרגשתי יותר טוב ונוח.
אבל כנראה שאני עדיין לא מקבלת את עצמי כמו שאני ואני כל הזמן מנסה להילחם בזה ולנסות ״לא לגמגם״.

 

[yakovs]

שלום דנה וברוכה הבאה!

זה בסדר גמור, תמשיכי לחפור וכאן יש אנשים שיקשיבו לך.

האמת שאני ממש קרוע ונופל מהרגליים. אז, למרות שיש לי הרבה מה לומר לך, אקצר ואסתפק בתגובה קצרה ואיתך הסליחה.

 

[DanaHoPe]

תודה!

אני אמשיך חח

 

[עט ונייר]

היי דנה

יש לי סיפור די דומה לשלך בסך הכל, לפחות בשנים המוקדמות יותר..

אני היום לא הרבה יותר מבוגר ממך, אני סטודנט ועובד בצוות תמיכה שהטלפונים בו הם חלק מאוד גדול מהעבודה. ביום טוב זה בסדר, ביום קשה זה מתסכל יותר אבל אני עושה את זה עם כל התקיעות. אין "לדעת מה לעשות" אלא פשוט לעשות
אם אנשים חושבים שיש בעיות בקו, וזה קורה לי המון, אני מייד אומר שיש לי בעייה בדיבור ושיהיו סבלניים וזה פשוט משפט קסם שפותר אי הבנות.
אגב לפני שבועיים דיברתי (וגמגמתי) ברדיו, ועוד ברשת גימל ולא איזה רדיו איזורי מדרום ערד.
בצבא עבדתי בצוות פיתוח תוכנה, עבדתי עם לקוחות, עשיתי טלפונים ואפילו מצגות ללקוחות.
כן גמגום, לא גמגום, אני עושה את מה שאני רוצה ו/או צריך לעשות. אני מציע לך לנהוג בדומה.. תסגלי לך מעכשיו הרגל שאת עושה כל מה שאת רוצה בלי קשר לרמת השטף בדיבור. כי אין באמת קשר.
זה כמובן לא היה תמיד ככה אצלי, הייתי ילד מאוד ביישן וסגור, אבל זה תהליך, שמתחיל בקטן, בחשיפות קטנות.

את חושבת שלאנשים אחרים יותר קל? אולי בלעשות טלפונים, נכון, אבל מנסיוני לכל אחד נדמה שאף אחד לא מבין אותו, ולכל אחד יש דברים שמאוד קשים לו. לרוב האנשים מאוד קשה לעמוד מול קהל, וזה אנשים שמדברים בשטף.
תפסיקי להתבייש כי אין לך במה. לאחת יש אף גדול שהיא מתביישת בו, אחרת שמנה, אחרת נמוכה מאוד, שנייה גבוהה מאוד (גם זה שורט, הכרתי כאלו בחורות), אחרת ואת מגמגמת. ככה. לפעמים יותר לפעמים פחות, זאת את (לפחות כרגע) ואין לך במה להתבייש. ואני בכוונה נותן דוגמאות של דברים חיצוניים, כי זה מה שזה - תכונה חיצונית.

מה שאני מציע לך זה קצת להכיר את עצמך יותר טוב, לגלות עוד דברים שאת אוהבת בעצמך ולהפתח במה שאת טובה בו..
תלכי לפסטיבלים, סדנאות מודעות, הפורום של לנדמרק... כל דבר שמשלב אנשים איכותיים ומשהו עמוק של הכרה עצמית. ככל שתכירי ותאהבי את עצמך יותר יגדל לך הביטחון העצמי וגם התקשורת עם אנשים זרים תשתפר.

אגב, בקשר לצבא, אני הייתי הולך כל יום חמישי לחר"פ לקבוצת גמגום של הצבא (!!) עם קלינאי תקשורת בשם אבי עובדיה. אבי מאוד נחמד וגם נותן כמה שיטות נחמדות וגם תכירי עוד מגמגמים ותראי שאת לא לבד ואולי שאת במצב טוב יחסית
זה גם נחמד שזה משהו שכל יום חמישי את מקבלת סוג של חצי יום חופש לטיפול בסבסוד הצבא וחובה על המפקדים שלך לתת לך ללכת. תשאלי את רופא היחידה שלך על הקבוצה הזאת.

אם את צריכה כל עזרה, ממישהו שהיה שם (ולא כ"כ מזמן), אני תמיד שמח לעזור, גם טלפונית אם תרצי.

חייכי, זה עושה קמטים יפים
ע.

 

[DanaHoPe]

היית ברדיו? וואו איזה אומץ! ואיך הגיבו שם כולם?

גם אני הייתי בקבוצת טיפול בחר״פ!
לא מכירה את אבי, אבל הייתי אצל אביגיל שניידר, מכיר? היא ממש מקסימה!!
בהתחלה שתקתי הרבה ורק כשהייתי צריכה לדבר דיברתי וקיצרתי הרבה חח, יש לי גמגום די כבד, ככה שאפילו שם בהתחלה נמנעתי לדבר.
איזה שיטות למדת?
יש את שיטת הקצב שמאוד עוזרת לי, במפגשים לא גמגמתי בכלל! אבל בחוץ משום מה היה לי קשה להשתמש בזה..
והייתי גם בטיפול אישי עם קלינאית בשם מעיין. גם היא ממש מקסימה!
ובכלל אני מאוד אוהבת לבוא לשם!

 

[עט ונייר]

הגיבו מצויין ואפילו עשו ראיון ארוך מהרגיל

דיברתי עם עופר נחשון (השדרן של התוכנית) לוודא שהוא מודע למצב והוא אמר שלא אבל שאחיו מגמגם והוא מכיר את זה מקרוב. הראיון היה נעים מאוד, עופר וטוני פיין היו רגישים לעניין וגם פתחו את עניין "לקות הדיבור" (כמו שהם הגדירו את זה) בשידור, כמו שקיוויתי שהם יעשו...

לא מכיר את אביגיל, בטח החליפו מטפלים מאז שהייתי שם..
שיטת הקצב באמת נחמדה. גם לי קשה להשתמש בה ביומיום חוץ מאשר כשאני צריך לתת רצף מספרים בטלפון (את הטלפון שלי / תז / אשראי) - אז זה דווקא מועיל מאוד; כי הצד השני מצפה לדיבור הכתבתי כזה וזה מרגיש פחות מוזר (וגם לא רואים בטלפון איך אני מקיש על החזה שלי בשביל קצב

)

הייתה גם שיטה של מן "גלישה" לתוך ההברה שדווקא אם מנסים אותה יותר עוזרת ביומיום. כלומר להתחיל עם זרם אויר קטן וקול חלוש וברגע שיש סאונד להגביר ולגלוש למשפט. בטח גם למדת את זה. זה מאוד יעיל לדעתי, אבל כמובן קשה לשליטה כי מרוב לחץ אנחנו (אני לפחות) לוחצים חזק ואז המערכת נתקעת..

אני הלכתי לקבוצה הזאת במשך 4 מחזורים ברצף או משהו כזה.. זה גם תרגול טוב וגם היה הפוגה נחמדה בסוף השבוע

האפקט הקבוצתי - שראיתי שאני לא לבד, ואפילו מתמודד יחסית טוב להרבה אנשים אחרים נתן לי הרבה מאוד כח..


אגב, מאופי וצורת הכתיבה שלך, את נשמעת במצב יותר טוב ממה שאת מתארת.. אני צופה לך עתיד מזהיר עם דיבור בכל מקום

 

[DanaHoPe]

זה בטח הוריד הרבה לחץ כשהוא אמר לך שגם אחיו מגמגם ושהוא מכיר את זה מקרוב לא?
אני חושבת שזה מצויין שמעלים את הנושא של הגמגום ושמדברים על זה, ככה שאנשים ידעו איך להגיב, או יותר נכון איך לא להגיב-פשוט להתאזר בסבלנות!
שמעתי כבר על שני מגמגמים שהלכו לטלויזיה-ההוא מדה ווייס ואושרת סער מאייל גולן קורא לך (היא הייתה בקבוצה שהייתי בה וסיפרה על עצמה).
ראיתי את הראיון שעשו להם, ההוא מדה וויס (ברח לי השם שלו!

עומר אולי?) באיזה תוכנית בוקר ואושרת בראיון עם אייל גולן, וזה ממש טוב כי זה מעלה את המודעות לגמגום.

השיטה של הקצב באמת מועילה ויעילה להכתיב מספרים חח, תמיד כשאני צריכה להגיד מספרים (טלפון או משהו) אני משתמשת בקצב ולא מגמגמת בכלל! (ואם זה בטלפון אז אפשר גם לרקוע ברגל ואף אחד לא יראה חחחח

בשיטה של הגלישה אתה מתכוון "התחלה רכה" של אותיות אהו"י?
בזה אני אישית הכי פחות משתמשת כי האמת שזה נשמע ממש רע ועדיף לגמגם חח
גם לי עזר זה שהייתי בקבוצה עם עוד מגמגמים, זה ממש חיזק אותי!
כשהיית בקבוצה היית צריך לעשות כל שבוע משימות אומץ? (נגיד להזמין מונית\פיצה\להתקשר לחברת סלולר וכו'..)

אני במצב רוח טוב כי שיתפתי והוצאתי את כל הבאסה, או שזה בגלל שאני לא בבסיס ולא צריכה להתקשר לאנשים

מאחלת לך להפסיק את המלחמה בגמגום (מאחלת גם לי

) ושלא נפחד יותר לדבר בכלל

ניסיתי להכנס ללינק של הרדיו ששמת בשרשור למטה, וזה לא נפתח..נכנסתי גם במוזילה ובכרום ואפילו באקספלורר!(

)
אתה יכול לשלוח לי לינק חדש? אולי זה ישנה משהו?

 

[עט ונייר]

אני תמיד בעד לפתוח את נושא הגמגום ולחנך אנשים

זה נושא שפשוט לא מכירים וכשנתקלים בו הם מובכים וצוחקים ובכלל יש אי נעימות.
ככל שזה יהיה יותר במודעות יותר טוב לנו ונוח לכולם.

בעניין מגמגמים בטלוויזיה אני מציע לך לבדוק אדם בשם רונאל פישר (פשוט תקלידי את שמו ביוטיוב). הוא מגמגם שעשה סדרה בשם 6 צעדים אל האושר וסדרה נוספת בשם "עשרת הדיברות". אני ממליץ בחום - גם בגלל שהוא מגמגם בגלוי בטלוויזיה וזה נפלא וגם כי הסדרות ממש ממש מרתקות!

השיטה היא באמת "התחלה רכה"

שכחתי את השם.. ועכשיו כשאת מזכירה לי באמת היה משהו של משימות כאלה של לדבר בטלפון וכאלה.. אני זוכר גם שהייתי עושה את זה

רשת ג שומרים תוכניות רק שבוע אחורה, שלחי לי את המייל שלך בפרטי ואשמח לשלוח לך הקלטה של השידור (רק ה10 דקות של הראיון שלי)

זה מקום טוב לשפוך בו את הבעסה של הגמגום עם אנשים שמבינים אותך
מצטרף לאיחולים

 

[DanaHoPe]

אתה שר מדהים!

זה טוב שהם לא התעסקו יותר מדי ב"לקות הדיבור" והתמקדו במוזיקה.
רואים שהיה לך נוח שם (למרות הלחץ)

בהצלחה בהמשך הדרך המוזיקלית, אני בטוחה שתצליח!

 

[עט ונייר]

תודה רבה

 

[shuky63]

הסיפור של על הצבא הזכיר לי חוויה מעצבת שעברתי

בצבא בדיוק בתחום הזה.
הטלפון היה הדבר המפחיד ביותר עבורי עד אז.פשוט נמנעתי מלהשתמש בו בעקביות.(אני מדבר על תחילת שנות ה80.אז עוד אפשר היה לחיות בלי להשתמש בטלפון).
יום אחד,המפקד שלי פונה אלי:שוקי,לגבי התקלה הסידרתית שדיווחת עליה במכשירים.תתקשר עכשיו לקצין___ ביחידה___ ותסביר לו בדיוק מה הבעיה.
הרגשתי כאילו חטפתי אבן בראש.אבל מה שהיה קשה לי עוד יותר באותה תקופה זה להגיד למישהו:אני לא יכול כי אני מגמגם.
אמרתי לו:טוב,הלכתי לחדר אחר,הלב שלי דפק כמו מטורף,חייגתי.ענתה לי חיילת.ניסיתי לבקש את הקצין.גמגתי נורא.היא החליטה שאני עובד עליה,והתחילה להגיד לי:מי זה? איציק? תפסיק לעבוד עלי.אני שומע אותה ברקע צוחקת עם חברות שלה,שמישהו מנסה לעבוד עליה ומגמגם בטלפון.בשלב מסוים היא ניתקה לי.
לא יודע מה קרה לי.הדם עלה לי לראש.חייגתי שוב ופשוט צרחתי עליה:חיילת!אם לא תעבירי אותי ל____ אני ידאג שתעמדי למשפט!.
היא העבירה אותי
הסברתי לקצין את מה שהייתי צריך.
אני לא אומר שהפסקתי לפחד מהטלפון באותו רגע,אבל זה היה הרגע שבו התחיל התהליך שבסופו ,לפני כ10 שנים הפסקתי לחלוטין לפחד מהטלפון.

 

[עט ונייר]

אחלה סיפור!!

דווקא זה סיפור של מקור לגאווה

 

[DanaHoPe]

מסכימה ב1000 אחוז!

עשית את מה שהיית צריך לעשות והיא למדה את הלקח שלה!
מקווה שלאף אחד לא תהיה יותר טלפוביה!

 

[chefi]

מסכים עם חבריי

ככל שתמהרי להבין שמגמגום לא נפתרים כ"כ מהר, כך יטב.
עם השנים למדתי בעצמי שיטות שונות להסתרת הגמגום. התביישתי בו. הוא מאד הפריע לי...אבל כיום, זה ממש לא משנה כבר.
היום הוא חלק ממני.
תלמדי לקבל את עצמך, לאהוב את עצמך.
בהצלחה.
שפי.