מניעת תנודות סוכר גדולות.
הבעיה העיקרית שיש לאנשים (סוכרת סוג 1) בשמירה על רמות סוכר נורמליות הוא תנודות סוכר גדולות. כך, כל פעם שאתה מנסה לרדת לרמות נורמליות אתה חשוף לסכנת היפו. אני הגעתי למסקנה הכואבת, שהבעיה המרכזית היא שימוש בכמויות גדולות של אינסולין. למה הכוונה? כשאוכלים מאכלים עתירי פחממות צריך להזריק כמויות גדולות של אינסולין; ברגע שמזריקים כמויות גדולות של אינסולין נעשים חשופים יותר לאפשרות שהיתה איזו טעות במשוואת ה אוכל-אינסולין-פעילות גופנית=רמות סוכר. כשאתה מזריק 30 יחידות (אני מניח שיש אנשים שעושים את זה) הסיכוי לתנודה חדה של רמות הסוכר הוא כמעט בלתי נמנע. הפתרון שלי לבעיה הוא לא מושלם. הרבה אנשים, אני מניח, יעדיפו להסתכן ברמות לא יציבות מאשר לנקוט בו. אני פשוט הורדתי את צריכת הפחממות שלי כמעט לחלוטין. הפחממות היחידות שאני אוכל באופן קבוע הם פירות, וגם אותם רק בנקודות השפל של הסוכר, בין הארוחות. אני לא חושב שזה הפתרון האולטימטיבי, יש בודאי אנשים שמצליחים ליצב את עצמם ע"י הקדשת יותר תשומת לב לכל הפעולות שהם עושים... לי פשוט אין את הסבלנות לתירחה הזאת. אני סקרן לדעת, מה הפיתרונות שלכם?
הבעיה העיקרית שיש לאנשים (סוכרת סוג 1) בשמירה על רמות סוכר נורמליות הוא תנודות סוכר גדולות. כך, כל פעם שאתה מנסה לרדת לרמות נורמליות אתה חשוף לסכנת היפו. אני הגעתי למסקנה הכואבת, שהבעיה המרכזית היא שימוש בכמויות גדולות של אינסולין. למה הכוונה? כשאוכלים מאכלים עתירי פחממות צריך להזריק כמויות גדולות של אינסולין; ברגע שמזריקים כמויות גדולות של אינסולין נעשים חשופים יותר לאפשרות שהיתה איזו טעות במשוואת ה אוכל-אינסולין-פעילות גופנית=רמות סוכר. כשאתה מזריק 30 יחידות (אני מניח שיש אנשים שעושים את זה) הסיכוי לתנודה חדה של רמות הסוכר הוא כמעט בלתי נמנע. הפתרון שלי לבעיה הוא לא מושלם. הרבה אנשים, אני מניח, יעדיפו להסתכן ברמות לא יציבות מאשר לנקוט בו. אני פשוט הורדתי את צריכת הפחממות שלי כמעט לחלוטין. הפחממות היחידות שאני אוכל באופן קבוע הם פירות, וגם אותם רק בנקודות השפל של הסוכר, בין הארוחות. אני לא חושב שזה הפתרון האולטימטיבי, יש בודאי אנשים שמצליחים ליצב את עצמם ע"י הקדשת יותר תשומת לב לכל הפעולות שהם עושים... לי פשוט אין את הסבלנות לתירחה הזאת. אני סקרן לדעת, מה הפיתרונות שלכם?
