רואי-לא לעשות צרות לאמא!
אמא של רואי יקרה! אינני יכולה כמובן לתת לך עצות רפואיות במקום רופא, אבל דבר אחד אוכל בהחלט, וזה להגיד לך שכל התופעות שאת מתארת, שלשולים, גזים וכו` אילו תופעות מאוד אופייניות לתקופה הראשונה של הפיצפונים ואחר כך המערכות שלהם מתרגלות וזה בדרך כלל עובר! ועוד משהו: לפעמים, ולעיתים מהר מידי, אנחנו מייחסים בכי של תינוקות לגזים וכאבי בטן. אינני טוענת שזה לא נכון במיקרה שלכם, אבל תינוקות גם בוכים כי ככה הם פורקים מתחים, מעבדים גירויי-יתר וחוייות קשות מהלידה. צריך לזכור שזאת דרך הביטוי הכמעט יחידה שלהם. חשוב לדעתי להחזיק אותם ולתת להם לפרוק את זה תוך מתן תחושה שאנחנו איתם ולא נבהלים מהבכי כי אם מצליחים להכילו. ואני לא מדברת סתם מהתיאוריה כי אם מהפרקטיקה עם המשמשון הפרטי שבחודשיים הראשונים לחייו בעיקר בכה, ואחר כך נרדם רגוע ושלו יותר. הרבה פעמים חוסר שקט נובע מכך שהוא לא פורק מתחים בבכי כי אנחנו בטוב-ליבנו לא מאפשרים לו לבכות... (יש על זה ספר מעולה בשם ``התינוק יודע``). ברמה הפרקטית, נתנו לו טיפות סימיקול לפני כל ארוחה וזה עבד נהדר! החומר הזה מפרק את הגזים הגדולים והמכאיבים לפלוצים קטנטנים שיוצאים בקלות ללא כאב. דבר נוסף: אולי תמצאי רופא שאת יותר סומכת עליו? אולי התינוקי שלך רגיש למרכיבי החלב וצריך חלב סויה? העיקר, פרופורציות! זאת ההתחלה, את לחוצה, הוא לחוץ, אני זוכרת כמה קשה במצבים האילו לראות קדימה, אבל בסוף הבעיות הקטנות האילו מתאזנות. כשסיפרת על הקשיים עם הפיטמות, הרגשתי בין השורות שיש קצת אשמה על הפסקת ההנקה? אם אני צודקת, גם זה דורש ברור יותר רגשי, אני לפחות עברתי ממש תהליך של התאבלות על כך שלא הצליחה ההנקה. איך זה אצלך? לפעמים אנחנו ``מתאבלים`` דרך ``קיטורים`` על הבעיות הטכניות... ככה זה היה אצלי עד שבכיתי כמו שצריך... תכתבי עוד! משמש
ב.בלי היסוסים והתלבטויות תתקשרי לרופא הילדים שלך עכשיו! עם תינוק כל כך צעיר לא משחקים בנחכה ונראה. ובטח לא עם פג. קדימה גשי לטלפון ותעדכני אותנו אחר כך. תותי