מעבורת החלל – סיכום חיים

[XrayCharlie]

מעבורת החלל – סיכום חיים

עם נחיתתה האחרונה בהחלט של מעבורת החלל היום, להלן סיכום כללי של חיי מעבורות החלל של נאס"א. בשנה האחרונה סיכמתי את סיפורן של המעבורות אטלנטיס, דיסקברי ואנדוור. מאחר ואטלנטיס זכתה לטוס פעם נוספת מעבר למתוכנן, אני מעדכן את סיפורה וכמו כן אני מביא את סיפורן של קולומביה והצ'אלנג'ר שלא זכו להגיע לרגע זה. על מנת לרכז הכל במקום אחד אני מפרסם שוב את סיפורן של דיסקברי ואנדוור וכן מבוא וסיכום כללי. אני מבקש בכול לשון של בקשה לא להגיב בשרשור זה לאף אחת מההודעות. אני רוצה להשאיר שרשור זה נקי לחלוטין. אני מבקש לשרשר את התגובות שלכם בשרשור זה. תודה.

 

[XrayCharlie]

מבוא

ה-"הריון" של מעבורת החלל החל ב- 30/10/68, עוד לפני הנחיתה הראשונה על הירח, כאשר נאס"א ביקשה "רעיונות" לכלי חדש שיטוס לחלל יותר מפעם אחת. בפברואר 69 ארבע חברות קיבלו חוזים למחקר ולימוד מה נדרש מכלי חדש שכזה ושתי חברות נוספות קיבלו חוזים דומים לחקר מנועים. בשלב זה למעלה מ-50 גרסאות שונות לכלי החדש הוצגו. ב- 3/1/72 נשיא ארצות הברית, ריצארד ניקסון, נתן אור ירוק לנאס"א להמשיך בתכנון, ייצור והפעלה של מעבורת החלל. ב- 24/7/72 חברת "רוקוול צפון אמריקה" (כיום "בואינג") קיבלה את החוזה לבניית המעבורת. ב- 13/7/72 חברת בת של רוקוול, "רוקטדיין" (כיום "פארט אנד וויטני") קיבלה את החוזה לבניית המנועים של המעבורת. ב- 24/6/73 חברת "נורפן טיקול" (כיום "ATK") קיבלה את החוזה לבניית המאיצים הרקטים ופחות מחודש לאחר מכן, "מרטין מרייטה" (כיום "לוקהייד מרטין") קיבלה את החוזה לייצור מיכל הדלק החיצוני. רוקוול החלה לבנות את המעבורת הראשונה ב- 6/6/74. ההרכבה הסופית החלה ב- 24/8/75 והסתיימה ב- 12/3/76. טקס הגלילה נערך ב- 17/9/76. במקור המעבורת נקראה "קונסטיטושיין" (חוקה) אבל לאחר "מאבק" של למעלה מ- 100,000 חובבי הסדרה "מסע בין כוכבים", שונה שמה ל- "אנטרפרייז". במקביל נאס"א רכשה בואינג 747-100 מחברת "אמריקן איירלינס" והכשירה אותו להטסת המעבורת (מטוס נוסף נרכש באפריל 88 ונכנס לשרות בנובמבר 90). המעבורת הועברה לבסיס חיל האוויר אדוארדס ב- 31/1/77 לטיסות הניסוי שלה ולמרכז החלל קנדי לניסויי קרקע ואימון צוותים ב- 4/4/79. בשנת 1977 ביצעה אנטרפרייז סדרת ניסויים על גבו של הג'מבו (ניסויי הסעה על הקרקע וכן טיסות ניסוי לא מאויישות ומאויישות בשלב מתקדם יותר). המעבורת הייתה באוויר כ-12 פעמים לטיסות ניסוי, 4 מתוכן כללו התנתקות מהג'מבו וגלישה לנחיתה: 3 על האגם היבש והאחרונה על מסלול הבטון באדוארדס. ב- 12/8/77 ביצעה אנטרפרייז את הטיסה החופשית הראשונה שלה והרביעית והאחרונה הייתה ב- 26/10/77. לאחר סדרת טיסות אלו רוקוול המשיכה בבניית קולומביה וביצוע סדרת ניסויים כמעט בלתי נגמרת בכלל מערכותיה. למעשה, כאשר לנאס"א "נמאס" הם הכריחו את רוקוול למסור לידם את קולומביה ורוקוול עשתה זאת כאשר למעלה מששת אלפים (כמעט רבע) מאריחי הגנת החום היו חסרים. באותה תקופה נאס"א רכשה שני מטוסי גולפסטרים 2 והסבה אותם למטוסי אימון בהנחתת מעבורות. בינואר 78 נאס"א פתחה כיתת אסטרונאוטים ראשונה מאז 8/69. לראשונה בכיתה היו לא רק טייסים. הכיתה הכילה (לראשונה) בן היתר רופאים, נשים ושחורים. במקור, לאחר סיום טיסות המבחן, אנטרפרייז הייתה אמורה לעבור הסבה למעבורת מבצעית אך נאס"א הגיעה למסקנה כי זה יהיה יקר מידי ולכן האנטרפרייז מעולם לא הגיעה לחלל (צ'אלנג'ר זכתה מן ההפקר שכן דווקא היא לא תוכננה לטוס לחלל). אם זאת, גם מעבורת זאת "ראתה עולם". בשנת 1983 נאס"א הציגה אותה במסגרת התערוכה האווירית בפריז. במהלך סיור זה המעבורת הגיעה גם לגרמניה, איטליה, אנגליה וקנדה. ב- 12/4/81 שוגרה קולומביה בראשונה לחלל ועידן מעבורות החלל החל.

 

[XrayCharlie]

קולומביה

להלן מספר אבני דרך בחייה של המעבורת הראשונה של נאס"א שלא זכתה להגיע לגבורות. אבני דרך בבניית קולומביה. נאס"א חתמה על החוזה לבניית קולומביה, שנקראה על שם הספינה האמריקאית הראשונה שהקיפה את כדור הארץ וכן על שם מודל הפיקוד של אפולו 11 וסומנה כ- OV-102, בתאריך 26/7/72. הבניה של המעבורת החלה בתאריך 25/3/75 ותהליך ההרכבה הסופית החל בתאריך 7/11/77. בניית קולומביה הסתיימה בתאריך 3/2/79 וטכס הגלגול נערך בפמדייל, קליפורניה, בתאריך 8/3/79. קולומביה הועברה תחילה לבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה בתאריך 12/3/79 ולמרכז החלל קנדי קולומביה הגיעה בתאריך 24/3/79. ב- 12/4/81 קולומביה שוגרה בפעם הראשונה לחלל. קולומביה עברה מספר "טיפולי עומק" בשנים 91, 94, ו-01. אבני דרך בטיסותיה של קולומביה. כאמור טיסתה הראשונה של קולומביה (STS-1) הייתה בתאריך 12/4/81, יום השנה ה-20 לטיסתו הראשונה של האדם (יורי גגארין) לחלל, ונמשכה כיומיים. הייתה זאת טיסת ניסוי ראשונה מתוך ארבע. בטיסות אלו היו רק שני אנשי צוות: מפקד וטייס. המפקד הראשון היה ג'ון יאנג בטיסתו החמישית לחלל לאחר שטס גם בפרוייקט ג'ימיני וגם באפולו (ואף הלך על הירח) והטייס הראשון היה רוברט קריפן בטיסתו הראשונה. לאחר סדרת ניסויי מערכות המעבורת חזרה לנחיתה ראשונה על אגם יבש בבסיס חיל האוויר אדוארד בקליפורניה. טיסתה השנייה (STS-2) נערכה בנובמבר 81. הייתה זו הפעם הראשונה שכלי שכבר היה בחלל חוזר לחלל. כמו כן, הייתה זו גם הטיסה הראשונה של הזרוע הרובוטית של המעבורת. גם טיסה זו נמשכה כיומיים בלבד למרות שתוכננה לחמישה ימים. תקלה באחד מתאי הדלק חייבה את קיצור המשימה. טיסתה השלישית (STS-3) נערכה במרץ 82. בטיסה זאת לראשונה לא נצבע מיכל הדלק החיצוני בלבן אלא נשאר בצבע הכתום המוכר לנו היום. כתוצאה מכך משקל המעבורת בשיגור ירד בכמה מאות ק"ג מה שאפשר בעתיד להוסיף מטען בטיסות. למרות שבאופן רשמי עדיין הייתה זאת טיסת מבחן, שני אנשי הצוות גם ביצעו מספר ניסויים מדעיים. לראשונה נחיתת מעבורת נדחתה עקב מזג אוויר גרוע ולראשונה (ואחרונה) מעבורת נחתה בבסיס "חולות לבנים" בניו מקסיקו. טיסתה הרביעית (STS-4) שנערכה ביוני-יולי 82 הייתה טיסת הניסוי האחרונה. טיסה זאת הייתה הראשונה שביצעה משימות עבור משרד ההגנה ולכן לא שודרו ממנה תמונות ווידאו וחלק מהשיחות בוצעו "בקוד". עקב תקלה במצנחים אבדו טילי ההאצה בים. בפעם הראשונה המעבורת נחתה על מסלול בטון בבסיס אדוארדס כאשר חזרה לכדור הארץ. טיסתה החמישית (STS-5) שנערכה בנובמבר 1982 הייתה הטיסה המבצעית הראשונה של המעבורת והראשונה בה היו יותר משני אנשי צוות. הצוות שיגר לראשונה לוויינים (2) לחלל. בתקופה זאת של טיסות המעבורת זאת הייתה המשימה העיקרית שלהם. טיסתה השישית (STS-9) שנערכה בנובמבר-דצמבר 83 הייתה הטיסה הראשונה של מעבדת החלל. לראשונה טסו במעבורת "מומחה מטען" וכן אסטרונאוטים לא אמריקאים (גרמנים). הייתה זאת הטיסה השישית והאחרונה של ג'ון יאנג, אחד האסטרונאוטים הכי בכירים של נאס"א עד היום גם אם לא מפורסם יותר מידי בציבור. רוב טיסותיה של קולומביה מנקודת זמן זו היו טיסות מחקר כאשר המעבורת קובעת מפעם לפעם שיא שהייה חדש למעבורת בחלל. בטיסתה ה-14 (STS-55) באפריל-מאי 93 קולומביה חגגה 100 ימים בחלל ו-365 ימים (שנה) לכלל צי המעבורות. בטיסתה ה-17 (STS-65) נקבע שיא של אסטרונאוטים ממדינות שונות בטיסת מעבורת אחת: ארה"ב, קנדה, צרפת, גרמניה ויפן (סה"כ 7 אנשי צוות). בטיסתה ה-21 (STS-80) בנובמבר-דצמבר 96 קולומביה קבעה את שיא השהייה בחלל למעבורת: 17 ימים ו- 15:53:18 שעות. במהלך המשימה קולומביה עברה מעל ל-7 מליון מייל. בטיסתה ה-26 (STS-93) ביולי 99 (טיסה ראשונה מזה שנים לשיגור לווין ולא משימת מחקר) נקבע שיא חדש נוסף. לראשונה אישה פיקדה על משימת מעבורת. לימים אלין קולינס תפקד גם על המשימה הראשונה לאחר אסון הקולומביה. ב-16/1/03 יצאה קולומביה לטיסה ה-28 שלה (STS-107) לאחר שנים של עיקובים (17 תאריכי יעד שונים לשיגור). משימת המחקר (כ-70 ניסויים שונים) נמשכה כמעט ללא תקלות במשך 16 ימים בקרוב. במהלך החזרה לכדור הארץ, כרבע שעה בלבד לפני הנחיתה המתוכננת בבסיס החלל קנדי, המעבורת התפרקה והתרסקה. החקירה העלתה כי גוש קצף בידוד בגודל של מזוודה אשר ניתק ממיכל הדלק החיצוני, פגע בשפת ההתקפה השמאלית של המעבורת וגרם לחור. במהלך החזרה פלזמה רותחת חדרה לתוך הכנף והתיכה אותה. מפקד הטיסה היה ריק האסבנד בטיסתו השנייה, הטייס היה וויליאם מק'קול בטיסתו הראשונה, מומחי המשימה היו מייקל אנדרסון, קלפאנה צ'וואלה (לשניהם הייתה זאת טיסה שניה), דיוויד בראון ולורל קלארק (טיסת בכורה לשניהם). מומחה מטען בטיסה היה אילן רמון בטיסתו הראשונה. לאחר אסון זה קורקעה המעבורת לתקופה של שנתיים וחצי וכאשר היא חזרה לחלל נאס"א יצרה סדרת בדיקות חדשה לבדיקת מגן החום של המעבורת שכללו בן היתר מצלמות על מיכל הדלק החיצוני וטילי ההאצה, בדיקת שפת ההתקפה של הכנפיים, גוף וחרטום המעבורת בעזרת ציוד אופטי וכן צילום הגחון מתחנת החלל לפני עגינה. סיכום כללי. בסך הכול קולומביה טסה 28 פעמים לחלל. קולומביה הייתה המעבורת היחידה שלא עגנה בתחנת חלל (להוציא את צ'אלנג'ר שלא הייתה קיימת עוד בתקופת טיסות אלו). קולומביה הייתה בחלל 300 ימים ו- 17:48:40 שעות. היא הקיפה את כדור הארץ 4,808 פעמים ועברה מרחק של 121,696,993 מייל. טסו בה 126 אסטרונאוטים.

 

[XrayCharlie]

צ'אלנג'ר

להלן מספר אבני דרך בחייה של המעבורת השנייה של נאס"א שלא האריכה ימים. אבני דרך בבניית צ'אלנג'ר. באופן אירוני הצ'אלנג'ר לא נבנתה בשביל לטוס אלא לשם ניסויים בלבד אך לאחר ההחלטה שלא להפוך את האנטרפרייז למעבורת פעילה, צ'אלנג'ר הפכה למעבורת השנייה של נאס"א בחלל. נאס"א חתמה על החוזה לבניית צ'אלנג'ר כמעבורת מבחן, שנקראה על שם ספינה בריטית לחקר האוקיינוסים וסומנה כ- OV-99, בתאריך 26/7/72. הבניה של המעבורת החלה בתאריך 21/11/75 ותהליך ההרכבה הסופית החל בתאריך 30/9/77 והסתיימה בתאריך 10/2/78. נאס"א חתמה על החוזה לבניית צ'אלנג'ר כמעבורת פעילה בתאריך 1/1/79. הבניה של המעבורת החלה בתאריך 28/1/79 (תאריך האסון העתיד לקרוא) ותהליך ההרכבה הסופית החל בתאריך 3/11/80. בניית המעבורת הסתיימה בתאריך 21/10/81 וטכס הגלגול נערך בפמדייל, קליפורניה, בתאריך 30/6/82. צ'אלנג'ר הועברה תחילה לבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה בתאריך 1/7/82 ולמרכז החלל קנדי צ'אלנג'ר הגיעה בתאריך 5/7/82. ב- 4/4/83 צ'אלנג'ר שוגרה בפעם הראשונה לחלל. אבני דרך בטיסותיה של צ'אלנג'ר. טיסת הבכורה של צ'אלנג'ר (STS-6) הייתה באפריל 83 ונמשכה 5 ימים. הייתה זאת הטיסה השישית של מעבורת החלל והראשונה לא של קולומביה. במשימה זאת בוצעה לראשונה הליכת חלל של אנשי צוות המעבורת. במשימה זו, כמו במשימות הבאות שלה, אנשי הצוות שיגרו לוויינים לחלל מתוך תא המטען של המעבורת. טיסתה השנייה (STS-7) הביאה את האישה האמריקאית הראשונה לחלל, סאלי רייד. בטיסה זאת "שיגרו" אנשי הצוות לוויין גרמני אשר ביצע ניסויים בחלל ולפני סיום המשימה הם לכדו אותו בחזרה והחזירו אותו לכדור הארץ. בטיסתה השלישית (STS-8) שנערכה באוגוסט-ספטמבר 83 טס לראשונה אסטרונאוט שחור. כמו כן לראשונה המעבורת שוגרה בלילה ואף נחתה בלילה. בטיסתה הרביעית (41-B) שנערכה בפברואר 84 בוצעה לראשונה הליכת חלל ללא חיבור פיזי של האסטרונאוט למעבורת. במסגרת הליכה זאת "שייט" האסטרונאוט מתחת לגחון המעבורת. בפעם הראשונה מעבורת חלל נחתה בחזרה במרכז החלל קנדי. בטיסתה השישית (41-G) שנערכה באוקטובר 84 טסו לראשונה שתי נשים כאשר קתרין סאליבן אף מבצעת את הליכת החלל הראשונה המבוצעת ע"י אישה. הייתה זאת הטיסה הראשונה עם שבעה אנשי צוות. טיסתה השמינית (51-F) ביולי-אוגוסט 85 "הלכה קשה". זה התחיל עם ביטול שיגור כ-3 שניות לפני השיגור כאשר מנועי המעבורת כבר פעלו והמשיך באיבוד מנוע 5:45 דקות לאחר השיגור (שכבר היה שיגור). צוות המעבורת המשיך את פעולת המנועים כדקה וחצי מעבר למתוכנן ולבסוף הגיעו לגובה הקפה נמוך מהמתוכנן (ביצעו מה שנקרה About To Orbit). לאחר מכן אנשי הצוות השתמשו במערכת התמרון על מנת להשיג גובה נוסף ובסוף הם ביצעו את המשימה כמתוכנן. בטיסתה התשיעית (61-A) באוקטובר-נובמבר 85 נקבע שיא חדש של אסטרונאוטים במעבורת. שמונה! שיא זה לא יחזור על עצמו בצורה ישירה אלא עקיפה בלבד (בעתיד כאשר ישוגרו 7 אנשי צוות וינחתו 7 אנשי צוות אבל לאחר החלפת שלושה מהם בתחנות החלל מיר והבינלאומית). הייתה זו טיסה של מעבדת החלל הגרמנית והטיסה מומנה כמעט כולה ע"י ממשלת מערב גרמניה. ב-28/1/86 שוגרה צ'אלנג'ר לטיסתה העשירית. מטרת הטיסה הייתה שיגור מספר לוויינים. לראשונה בן אנשי הצוות הייתה אזרחית, מורה. השיגור בוצע לאחר בוקר קר מאוד בשעה 11:38. שבעים ושלוש שניות לאחר השיגור, גזים חמים אשר נפלטו בין חלקי טיל האצה עקב כשל באיטום, גרמו לשבר במחבר טיל ההאצה עם מיכל הדלק החיצוני. עקב כך מיכל הדלק נפגע ונשבר. כתוצאה מכך התפוצץ מיכל הדלק וחלקי המעבורת צנחו לים. מפקד הטיסה היה פרנסיס סקובי בטיסתו השנייה, הטייס היה מייקל סמית בטיסתו הראשונה, שלושת מומחי המשימה היו ג'ודי רזניק, אליסון אוניזוקה מיפן ורונלד מק'נייר. לשלושתם הייתה זו הטיסה השנייה. מומחי המטען היו גרגורי ג'ארויס ושרון קריסטה מק'אוליף. לשניהם הייתה זאת טיסת הבכורה. לאחר אסון זה הושבתה מעבורת החלל לשנתיים וחצי. סיכום כללי. בסך הכול צ'אלנג'ר טסה 10 פעמים לחלל. צ'אלנג'ר הייתה בחלל 62 ימים ו- 09:46:58 שעות. היא הקיפה את כדור הארץ 995 פעמים ועברה מרחק של 23,661,990 מייל. טסו בה 51 אסטרונאוטים.

 

[XrayCharlie]

דיסקברי

עם נחיתתה האחרונה של מעבורת החלל דיסקברי ויציאתה לגמלאות, להלן מספר אבני דרך בחייה של המעבורת השלישית של נאס"א, שלמעשה במספר מובנים היא המעבורת מספר אחת. דיסקברי קיבלה את שמה, כמו אחיותיה, משמם של ספינות מחקר שחקרו את האוקיינוסים בעבר. בין ספינות אלה ניתן לציין את ספינתו של ג'יימס קוק אשר בשנת 1778 גילה את איי הוואי באוקיינוס השקט. במהלך טיסותיה של דיסקברי נקבעו שיאים רבים. ביניהם הטסת האסטרונאוט המבוגר ביותר, לראשונה אישה בתפקיד טייסת, EVA (הליכת חלל) ראשון לאפרו-אמריקאי, הטסת קוסמונאוט ראשון והתקרבות ראשונה למיר, החזרת לווין לכדור הארץ, שיגור טלסקופ החלל האבל ועוד. דיסקברי הייתה המעבורת שהחזירה את ארה"ב לחלל לאחר שני אסונות. דיסקברי טסה לחלל, הקיפה את כדור הארץ ועברה מרחק גדול יותר מכל מעבורת אחרת. אבני דרך בבניית דיסקברי. נאס"א חתמה על החוזה לבניית דיסקברי (מעבורת OV-104), בתאריך 29/1/79 (ביחד עם אטלנטיס). הבניה של המעבורת החלה בתאריך 27/8/79 ותהליך ההרכבה הסופי החל בתאריך 3/9/82. בניית דיסקברי הסתיימה בתאריך 25/2/83 וטכס הגלגול נערך בפמדייל, קליפורניה, בתאריך 16/10/83. דיסקברי הועברה לבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה בתאריך 5/11/83 ולמרכז החלל קנדי דיסקברי הגיעה בתאריך 9/11/83. ב- 30/8/84 דיסקברי שוגרה בפעם הראשונה לחלל. אבני דרך בטיסותיה של דיסקברי. כאמור טיסתה הראשונה של אטלנטיס (שסומנה כ-41D) הייתה בתאריך 30/8/84 ונמשכה 6 ימים. זו הייתה הטיסה ה-12 של מעבורת החלל והיא הוקדשה לשיגור שלושה לוויינים וכן ביצוע ניסוי בפריסת קולט סולרי לשימוש עתידי בתחנת החלל. בטיסה זו שברה דיסקברי את שיא משקל המטען לזמנו (מעל 18.5 טון). בטיסתה השנייה (51A) שנערכה בנובמבר 1984 שיגרה דיסקברי 2 לוויינים נוספים ובפעם הראשונה גם לכדה והחזירה לכדור הארץ שני לוויינים. טיסתה השביעית (STS-26) שנערכה בספטמבר - אוקטובר 1988 הייתה הראשונה שלה מזה שלוש שנים ושל מעבורת חלל בכלל מעל שנתיים וחצי וזאת לאחר אסון הצ'אלנג'ר. בטיסתה העשירית (STS-31) שנערכה באפריל 1990 שיגרו אנשי ציוותה את טלסקופ החלל האבל. טיסה זו קבעה שיא גובה חדש למעבורת: 380 מייל (מעל 600 ק"מ). דיסקברי תבקר את טלסקופ החלל פעמיים נוספות לצורכי שדרוג ואחזקה: STS-82 בפברואר 1997 ו- STS-103 בדצמבר 1999. טיסתה ה-14 (STS-45) שנערכה בינואר 1992 הייתה הטיסה הראשונה של מעבדת המיקרו כבידה. בטיסה זו עברה דיסקברי מאין שינוי יעוד ממעבורת שמשגרת לוויינים למעבורת בה מבוצעים מחקרים וניסויים. בטיסתה ה-18 (STS-60) שנערכה בפברואר 1994 לראשונה אחד מאנשיי הצוות היה קוסמונאוט רוסי, סרגי קריקלב. הייתה זו התחלה של שיתוף פעולה בין גושי בחלל, שיתוף פעולה הנמשך עד היום בתחנת החלל הבינלאומית. שתי טיסות מאוחר יותר של דיסקברי (STS-63) בפברואר 1995 הביאו את המעבורת למרחק של 10 מטרים בלבד מתחנת החלל מיר אך דיסקברי לא עגנה בתחנה (כמתוכנן). בשנת 1995 טסה דיסקברי 4 פעמים לחלל. שיא שלא נשבר מאז. לאחר שנה זו דיסקברי קורקעה לצורכי אחזקה ושדרוג. ביוני 1998 (STS-91) דיסקברי עגנה לראשונה בתחנת החלל מיר. הייתה זאת הפעם התשיעית והאחרונה בה עגנה מעבורת בתחנת החלל הרוסית. באוקטובר – נובמבר 1998 (STS-95) ביצעה דיסקברי טיסה היסטורית במיוחד. לאחר 36 שנים החזירה המעבורת את האמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ בחלל, סנטור ג'ון גלן, לחלל בגיל 77. לאחר טיסה זאת כל טיסותיה הבאות של דיסקברי להוציא טיסה אחת (STS-103 לשדרוג האבל) היו לתחנת החלל הבינלאומית ובמהלך טיסות אלו דיסקברי הביאה לתחנה את הרכיבים הבאים: • קורה Z1 אשר שימשה למיקום זמני של קולט סולרי P6 על גג התחנה. (STS-92 באוקטובר 2000). הייתה זאת טיסת ה-100 של מעבורת החלל. • מחבר P5 בקצה קולט סולרי (STS-116 ביולי 2006). • צומת הרמוני (STS-120 באוקטובר-נובמבר 2007). • המעבדה היפאנית קיבו (STS-124 ביוני 2008). • קולט סולרי (S6) האחרון (STS-119 במרץ 2009). • יחידה לוגיסטית קבועה לאונרדו בטיסתה האחרונה (STS-133 בפברואר – מרץ 2011). דיסקברי טסה עוד 7 פעמים לתחנת החלל למשימות אחזקה ואספקה. בטיסתה ה-29 (STS-102 במרץ 2001) ביצעה המעבורת החלפה ראשונה של צוות התחנה. בטיסה זו נקבע שיא חדש להליכת חלל: 08:56 שעות. טיסתה ה-31 (STS-114 ביולי - אוגוסט 2005) הייתה הטיסה הראשונה לאחר אסון הקולומביה בפברואר 2003. לראשונה ביצעה המעבורת בדיקת מגן החום לאחר השיגור וכן היפוך לאחור לצורכי צילום של הגחון לפני ההתחברות לתחנת החלל. בטיסה זו נעשו ניסויים לתיקון מגן החום בחלל. באחת הליכות החלל ביצעו אנשי ציוותה את התיקון הראשון (ונקווה האחרון) של מגן החום. נאס"א כנראה לא תודה בכך לעולם אבל לדעתי היה מדובר בדבר הכי מסוכן, טיפשי ומיותר שנאס"א ביצעה מעודה. בעתיד (עד ליום זה) נאס"א לא תבצע דבר גם כאשר לכאורה יתגלו בעיות גדולות יותר. לאחר טיסה זו נאס"א החליטה (עקב נפילה חוזרת של קצף בידוד) כי המעבורת עדיין לא כשירה לחזור לפעילות שוטפת והמעבורת קורקעה לשנה נוספת. בטיסתה ה-33 (STS-116 בדצמבר 2006) ביצעו אנשי ציוותה את אחת הפעולות המורכבות ביותר בתהליך הבנייה של התחנה: שינוי תצורת מערכת החשמל מזמני לקבוע. במהלך העבודות נותקה התחנה כמעט כליל ממערכת החשמל. כמו כן, במהלך טיסה זאת קיפלו אנשי הצוות צד אחד של קולט השמש P6 שהיה בראש התחנה. פעולה זו הסתבכה עקב התקפלות לצד הלא נכון של חלק מהפנלים הסולריים. נאס"א האריכה את המשימה וע"י שימוש באמצעים מאולתרים והרעדת בסיס הקולטים הצליחו אנשי הצוות בהליכה רביעית ולא מתוכננת לקפל את קולט השמש. לדעתי הייתה זאת אחת הליכות החלל הכי מרשימות בתולדות המעבורת. במשימה זאת, לראשונה, ביצע אסטרונאוט בודד 4 הליכות חלל. בטיסה הבאה שלה (STS-120 באוקטובר – נובמבר 2007) העבירו אנשי הצוות את הקולט P6 מראש התחנה למקומו הסופי ופרסו אותו. גם פעולה זו לא עברה בצורה חלקה ובמהלך הפריסה החלו חלק מהפנלים הסולריים להיקרע. נאס"א שוב ביצעה הליכה לא מתוכננת ובעזרת ה-OBSS הצליחו להגיע לאזור הבעייתי, לחתוך את הכבלים שגרמו לבעיה, לחבר חיבורים אחרים במקומם ולסיים את פריסת הקולט. במשימה זאת לראשונה (ובפעם האחרונה) פיקוד המעבורת והתחנה היה בידיי נשים. סיכום כללי. בסך הכול דיסקברי טסה 39 פעמים לחלל (מתוכן 13 טיסות לתחנת החלל הבינלאומית). דיסקברי הייתה בחלל 364 ימים ו- 22:41:12 שעות. היא הקיפה את כדור הארץ 5,753 פעמים ועברה מרחק של 149,131,463 מייל. טסו בה 184 אסטרונאוטים וקוסמונאוטים.

 

[XrayCharlie]

אטלנטיס

אבני דרך בבניית אטלנטיס. נאס"א חתמה על החוזה לבניית אטלנטיס, שנקראה על שם ספינה לחקר האוקיינוסים וסומנה כ- OV-104, בתאריך 29/1/79. הבניה של המעבורת החלה בתאריך 3/3/80 ותהליך ההרכבה הסופית החל בתאריך 2/12/86. בניית אטלנטיס הסתיימה בתאריך 10/4/84 וטכס הגלגול נערך בפמדייל, קליפורניה, בתאריך 6/3/85. אטלנטיס הועברה תחילה לבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה בתאריך 3/4/85 ולמרכז החלל קנדי אטלנטיס הגיעה בתאריך 13/4/85. ב- 3/10/85 אטלנטיס שוגרה בפעם הראשונה לחלל. אבני דרך בטיסותיה של אטלנטיס. כאמור טיסתה הראשונה של אטלנטיס (שסומנה כ-J51) הייתה בתאריך 3/10/85 ונמשכה 4 ימים. זו הייתה הטיסה ה-21 של מעבורת החלל והיא הוקדשה למשימות של משרד ההגנה (הראשונה מתוך 5 של אטלנטיס). טיסתה השנייה (B61) נערכה ב 26/11/85-3/12/85 ובמהלך טיסה זו שיגרו אנשי ציוותה 3 לוויני תקשורת לחלל. השיגור בוצע 50 יום בלבד לאחר חזרתה של המעבורת ממשימתה הראשונה. שיא זה לא נשבר מאז. בטיסתה הרביעית (STS-30) שנערכה ב-4-8/5/89 שיגרו אנשי ציוותה לראשונה חללית (מגלן) לכוכב אחר (נגה). בטיסתה החמישית (STS-34) שנערכה ב- 18-23/10/89 שיגרו אנשי ציוותה את גלילאו לצדק. טיסתה ה-14 (STS-71) שנערכה ב- 27/6/95-7/7/95 הייתה הטיסה ה-69 של מעבורת החלל והטיסה המאוישת ה-100 של ארה"ב. טיסה זו הייתה הטיסה הראשונה של מעבורת חלל שעגנה בתחנת החלל מיר. כמו כן, לראשונה צוות מעבורת התחלף במהלך טיסה. כל ששת טיסותיה הבאות של אטלנטיס היו לתחנת החלל מיר. האחרונה שבהן הייתה – 25/9/97-6/10/97. במהלך טיסה זו בוצעה לראשונה הליכת חלל משותפת של קוסמונאוט רוסי ואסטרונאוט אמריקאי. לאחר טיסה זו אטלנטיס קורקעה זמנית לצורך תחזוקה ושדרוג. אטלנטיס חזרה לחלל לטיסתה ה-21 (STS-101) ב- 19/5/00. הייתה זו הטיסה ה-98 של מעבורת החלל והראשונה של אטלנטיס לתחנת החלל הבינלאומית. זוהי הייתה גם הטיסה הראשונה של מעבורת חלל עם "תא טייס" ממוחשב ("תא זכוכית"). כל טיסותיה הבאות, להוציא טיסה אחת, היו לתחנת החלל הבינלאומית ובמהלך טיסות אלו אטלנטיס הביאה לתחנה את הרכיבים הבאים: • המעבדה האמריקאית Destiny (STS-98 בפברואר 01). • תא האוויר Quest (STS-104 ביולי 01). • קורות S0 ו- S1 באפריל ואוקטובר 02. • קורה וקולט סולרי P3P4 (STS-115 בספטמבר 06). הייתה זו טיסת הרכבה ראשונה ב-4 שנים לאחר אסון הקולומביה. • קורה וקולט סולרי S3S4 (STS-117 ביוני 07). • מעבדת המחקר האירופאית קולומבוס (STS-122 בפברואר 08). • רכיב מחקר רוסי (MRM1) בשם Rassvet, באנגלית Dawn ובעברית שחר או זריחה (STS-132 במאי 10) בטיסתה המתוכננת האחרונה לתחנה. בטיסתה ה-23 (STS-98) בפברואר 01 (הטיסה ה-102 של מעבורת החלל) ביצעו אנשי ציוותה את הליכת החלל ה-100 בהיסטוריה של ארה"ב. טיסתה ה-30 (STS-125) במאי 09 הייתה היחידה בשנים האחרונות שלא לתחנת החלל הבינלאומית. הייתה זו הטיסה החמישית והאחרונה לאחזקת ושדרוג טלסקופ החלל האבל. אנשי ציוותה ביצעו 5 הליכות חלל ובכך נקבע סך של 82 הליכות חלל שיצאו מהמעבורת. למרות שטיסתה במאי 2010 הייתה אמורה להיות הטיסה האחרונה שלה, נאס"א הכינה את המעבורת לטיסה נוספת וזאת על מנת שתשמש כמעבורת חרום אם תהייה תקלה חמורה בטיסה המתוכננת האחרונה שתוכננה לאנדוור. נאס"א ניצלה את העובדה כי יש לה מעבורת מוכנה לטיסה ואישרה לאטלנטיס טיסה אחת נוספת ביולי 2011 לצורכי אספקה והעברת חלקי חילוף וכך אטלנטיס, אשר אמורה הייתה להיות המעבורת הראשונה לפרוש, זכתה בכבוד להיות המעבורת האחרונה של נאס"א בחלל בטיסה STS-135. בטיסה זו השתתפו 4 אסטרונאוטים בלבד, המספר הנמוך ביותר מאז טיסה STS-6 באפריל 1983. סיכום כללי. בסך הכול אטלנטיס טסה 33 פעמים לחלל (מתוכן 7 למיר ו-12 לתחנת החלל הבינלאומית). אטלנטיס הייתה בחלל 306 ימים ו- 13:14:24 שעות. היא הקיפה את כדור הארץ 4,832 פעמים ועברה מרחק של 125,935,769 מייל. טסו בה 156 אסטרונאוטים / קוסמונאוטים ובראשם ג'רי רוס שטס בה 5 פעמים מתוך 7 טיסותיו לחלל.

 

[XrayCharlie]

אנדוור

עם נחיתתה האחרונה של מעבורת החלל אנדוור ויציאתה לגמלאות, להלן מספר אבני דרך בחייה של המעבורת החמשית של נאס"א. אנדוור , שנבנתה בעקבות אסון הצ'אלנג'ר ב-1986, קיבלה את שמה, כמו אחיותיה, משמן של ספינות מחקר שחקרו את האוקיינוסים בעבר. כמו האטלנטיס, גם אנדוור הייתה בין ספינותיו של ג'יימס קוק (למעשה זאת הייתה הספינה הראשונה שהוא פיקד עליה). השם הסופי למעבורת נבחר בתחרות של בתי ספר יסודיים בארצות הברית. על מנת להוזיל עלויות נאס"א החליטה להשתמש בחלקי חילוף אשר נבנו למעבורות אחרות כחלקים לבניית אנדוור. במהלך בנייתה של אנדוור הוכנסו שיפורים רבים כתוצאה מאסון הצ'אלנג'ר וכן מנסיון תפעול המעבורות עד לאותה תקופה. אנדוור הייתה המעבורת הראשונה שצויידה במצנח בלימה אשר קיצר את מרחק הבלימה ב- 300 עד 600 מטר, היגוי לגלגל חרטום על מנת להקטין את שחיקת הצמיגים בנחיתה עם רוח צד, התקנת "תא אוויר" חיצוני אשר יאפשר גם להתחבר לתחנת החלל וגם ישאיר יותר מקום בסיפון האמצעי, שינוי ותוספת כללית לצנרת של המעבורת שאפשר לה להיות תקופות ארוכות יותר בחלל (עד 28 יום) אבל נאס"א לא השתמשה בזה ומאוחר יותר פירקה חלק מהמערכת על מנת להקטין משקל. כמו כל מעבורת, גם אנדוור קורקעה מפעם לפעם לצורכי תחזוקה ושדרוג בהם, בין היתר, הורכב לה תא טייס ממוחשב (Glass Cockpit) וכן מערכות ניווט GPS אשר מאפשרות לה לנחות, במצבי חרום, גם בשדות תעופה אזרחיים (עם מסלולים מתאימים) ולא רק בשדות צבאיים (עם מערכת TACON). במהלך טיסותיה של אנדוור נקבעו שיאים רבים. ביניהם 3 אסטרונאוטים בהליכת חלל אחת , טיסה ראשונה לאישה אפרו-אמריקאית, הטסת אסטרונאוט יפני ראשון, "הצלת" טלסקופ החלל האבל ועוד. אבני דרך בבניית אנדוור. נאס"א חתמה על החוזה לבניית אנדוור (מעבורת OV-105), בתאריך 31/7/87. הבניה של המעבורת החלה בתאריך 28/9/87 ותהליך ההרכבה הסופי החל בתאריך 1/8/87. בניית אנדוור הסתיימה בתאריך 6/7/90 וטכס הגלגול נערך בפמדייל, קליפורניה, בתאריך 25/4/91. אנדוור הועברה למרכז החלל קנדי בתאריך 7/5/91. בדיוק שנה מאוחר יותר, - 7/5/92 אנדוור שוגרה בפעם הראשונה לחלל. אבני דרך בטיסותיה של אנדוור. כאמור טיסתה הראשונה של אנדוור (שסומנה כ-STS-49) הייתה בתאריך 7/5/92 ונמשכה 9 ימים. זו הייתה הטיסה ה-47 של מעבורת החלל והיא הוקדשה ל-"הצלת" לווין תיקשורת אשר הגיע לגובה הקפה נמוך. לאחר שני הליכות חלל כושלות ללכידת הלווין, נאס"א החליטה כי בהליכה השלישית ישתתפו 3 אסטרונאוטים (שיא שלא שוחזר מאז) והם יתפסו את הלווין בידיים. המהלך הצליח והאסטרונאוטים לכדו את הלווין, חיברו לו מנוע רקטי ושלחו אותו לדרכו. בטיסה זו נקבעו מספר שיאים חדשים להליכות חלל עד לאותו זמן. בטיסתה השנייה (STS-47) שנערכה בספטמבר 1992 קבעה אנדוור שיאים חדשים. לראשונה טסה במעברות אסטרונאוטית אפרו-אמריקאית, לראשונה טס יפני לחלל, ולראשונה (וגם לאחרונה עד כה) טסו לחלל זוג נשוי (שניים מחברי הצוות שהתחתנו במהלך ההכנות לטיסה). בטיסתה החמישית (STS-61) שנערכה בדצמבר 1993 אנדוור קיבלה את האחריות לבצע את טיסת השדרוג והאחזקה הראשונה של טלסקופ החלל האבל. המשימה הראשית של אנשי הצוות היה לתקן את המערכת האופטית של הטלסקופ (או במילים פשוטות: להרכיב לו משקפיים). אנשי הצוות ביצעו 5 הליכות חלל רצופות להשלמת המשימה ומשימות אחרות (בין היתר, החלפת קולטי השמש). בינואר 1998 בטיסתה ה-12, אנדוור טסה בפעם הראשונה שלה, וגם האחרונה, לתחנת החלל מיר (הטיסה השמינית בפרוייקט). בסוף השנה אנדוור ביצעה את הטיסה הראשונה לבניית תחנת החלל הבינלאומית. אנדוור טסה 12 פעמים לתחנת החלל הבינלאומית. 9 טיסות היו חלק מתהליך בניית התחנה. במהלך טיסות אלו אנדוור הביאה לתחנה את הרכיבים הבאים: • צומת יוניטי. הרכיב האמרקאי הראשון אשר חובר לזריה. (STS-88 בדצמבר 1998). • קולט השמש P6 אשר הורכב באופן זמני על גג התחנה (STS-97 בנובמבר-דצמבר 2000). • הזרוע הרובוטית של התחנה (STS-100 באפריל-מאי 2001). • קורה P1 (STS-113 בנובמבר-דצמבר 2002). • מתאם S5 (STS-118 באוגוסט 2007). • היחידה לוגיסטית של המעבדה היפאנית קיבו (STS-123 במרץ 2008). • החלק האחרון של המעבדה היפאנית (משטח להתקנת ניסויים מחוץ לתחנה, STS-127 ביולי 2009). • צומת שלווה (node 3) ומצפה (קופולה, STS-130 בפברואר 2010). • ספקטומטר מגנטי (STS-134 במאי-יוני 2011 בטיסה האחרונה שלה). אנדוור טסה עוד 3 פעמים לתחנת החלל למשימות אחזקה ואספקה והחלפת צוותים. בטיסתה ה-15 (STS-97 בנובמבר-דצמבר 2000) אנדוור הייתה המעבורת הראשונה שמבקרת צוות מאייש של התחנה. בטיסתה ה-20 (STS-118 באוגוסט 2007) בוצע בפעם הראשונה העברת מתח חשמלי מהתחנה אל המעבורת. פעולה זו אפשרה לחסוך במשאבים של המעברות וע"י כך להאריך את זמן השהייה שלה בתחנה. סיכום כללי. בסך הכול אנדוור טסה 25 פעמים לחלל (מתוכן 12 טיסות לתחנת החלל הבינלאומית ואחת למיר). אנדוור הייתה בחלל 296 ימים ו- 03:35:27 שעות. היא הקיפה את כדור הארץ 4671 פעמים ועברה מרחק של 122,883,151 מייל. טסו בה 134 אסטרונאוטים וקוסמונאוטים כאשר דניאל בורש טס בה 5 פעמים מתוך 4 טיסותיו לחלל (טיסה העברה לתחנה וטיסת חזרה ממנה הן שתי טיסות באנדוור בטיסה אחת חלל).

 

[XrayCharlie]

סיכום כללי

בסך הכול חמשת המעבורות טסו 135 פעמים לחלל. המעבורות טסו במשך 1,330 ימים ו- 19:06:41 שעות. הן הקיפו את כדור הארץ 21,059 פעמים ועברו מרחק של 543,309,366 מייל. מתוך 135 הטיסות 9 טיסות היו לתחנת החלל הרוסית (סובייטית) מיר ו- 37 לתחנת החלל הבינלאומית. המעבורות עגנו בתחנת החלל הבינלאומית במשך 276 ימים ו- 11:23 שעות. 355 אסטרונאוטים וקוסמונאוטים מ-16 מדינות מילאו את מקומם של 852 אנשי צוות ב-135 הטיסות. 817 אנשי צוות שוגרו עם המעבורת (ההפרש נובע מאנשי צוות ששוגרו בסויוז או היו בתחנות החלל בשיגור) ו- 803 אנשי צוות חזרו לכדור הארץ (כנ"ל + 14 אנשי צוות שאיבדו חייהם בטיסות). אסטרונאוטים / קוסמונאוטים אלו באו מהמדינות הבאות (לפי הא"ב): אוקרינה, איטליה, ארה"ב, בלגיה, גרמניה, הולנד, יפן, ישראל, מקסיקו, סעודיה, ספרד, צרפת, קנדה, רוסיה, שוודיה ושוויץ. 6 מהאסטרונאוטים האמריקאים שטסו במעבורת, טסו לחלל עוד לפני כן: * ג'ון יאנג – המפקד הראשון של המעבורת שפיקד גם על הטיסה התשיעית שלה, טס פעמיים בפרויקט ג'ימיני ופעמיים לירח בפרויקט אפולו (אם כי הוא נחת על הירח פעם אחת בלבד). * ג'ק לוסמה – שהה בתחנת החלל סקיילאב ופיקד פעם אחת על טיסת מעבורת. * תומס מתינגלי – טס עם ג'ון יאנג לירח אך נשאר בחלק הפיקוד, פיקד על טיסה אחת. * ואנס ברנד – טס בטיסה ההיסטורית בה התחברה חללית אפולו לחללית סויוז ב-75. ואנס פיקד פעמיים על טיסות מעבורת. * פאול וויטז - שהה בתחנת החלל סקיילאב ופיקד פעם אחת על טיסת מעבורת. האסטרונאוט האחרון מפרויקטים קודמים שזכה לטוס במעבורת היה הראשון מתוכם שטס לחלל. ג'ון גלן היה האמריקאי השלישי בחלל והראשון להקיף את כדור הארץ. הוא היחיד מבין קבוצה זו שלא זכה לפקד על טיסת מעבורת אלא היה מומחה מטען בשנת 98 בגיל 77, זמן רב אחרי שחבריו פרשו מטיסה בנאס"א. המעבורות שיגרו 180 מטענים לחלל (לווינים, חלקי תחנת חלל וכד') – האחרון שבהם יום לפני הנחיתה האחרונה שלה - במשקל העולה על 1,500 טון והחזירה 52 מטענים לכדור הארץ במשקל העולה על 100 טון. 82 מהטיסות שוגרו מכן שיגור 39A במרכז החלל קנדי ו-53 שיגורים מכן 39B. 78 מהטיסות נחתו במרכז החלל קנדי, 54 באדוארדס (מתוכן 19 על האגם היבש ואחת על מסלול אספלט זמני) וטיסה אחת נחתה בבסיס חולות לבנים בניו מקסיקו. 2 טיסות לא נחתו. 25 מנחיתות אלו היו בלילה (19 בקנדי ו-6 באדוארדס) כולל שתי האחרונות.